אי’ ברמב”ם פ”א מהל’ כלאים ה”ד אין אסור משום כלאי זרעים אלא הזרעים הראוין למאכל אדם אבל עשבים המרים (ומרים לאו דוקא, דרך אמונה) וכיוצא בהן מן העיקרין שאינן ראויין אלא לרפואה אין בהן משום כלאי זרים ע”כ, וכ”א בשו”ע יו”ד סי’ רצז ס”ג.
והוסיף בדרך אמונה על הרמב”ם שם דאף שמקיימין אותו לריח ולרפואה ולמוגמר ולהדלקה ולתפירה או למראה ולנוי אין בו משום כלאים, וכ’ עוד שם דה”ה מין שאין מקיימין רוב בנ”א באותו מקום מותר, ודשאין העולין מעליהם אין דרך לזורען מצדד להקל שם אף בראויין למאכל אדם [ועי’ שו”ע סי’ רצו סי”ד לענין דשאים העולין מאליהן לענין כלאי הכרם].
ועי”ש עוד פרטי דינים בזה לענין ראוי למאכל ואין משמש למאכל וכיו”ב, וכן יעוי’ באליבא דהלכתא (הוצ’ דרשו) על השו”ע שם מה שהביאו הנידונים בכמה אופנים השייכים לזה.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 122
מק"ט התשובה הוא: 150345 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/150345