יש בזה כמה נידונים, ראשית יש לדון מצד מסירת דין לשמים, דקי”ל בב”ק צג ע”א שמותר למסור דין לשמים כשאין ב”ד מזומן, ובזמנינו אין ב”ד שיכול לדון דיני רציחה, וממילא חשיב כלית בי דינא בארעא, אבל יש לדון אם דבר טוב לעשות כן או לא.
(ועי’ בשטמ”ק שם בשם רבינו יהונתן שהוא מצד אכזריות שמתאכזר על חבירו כי ע”י תפילתו לא ישאר לחבירו שם ושארית אחר שיצטרף עונו זה עם עונות אחרים והי’ לו לבקש מדיין שיוצא שלו מתחת ידי חבירו, ולפ”ז אפשר שברוצח שכבר נמצא בכליאה הוא ג”כ אכזריות לעשות כן להתפלל שינקום הקב”ה ממנו, כי מה יצא מזה עוד, ועי’ עוד שם בשם הראב”ד).
ויש להעיר עוד דגם עיקר הנידון גבי מוסר דין חבירו לשמים הוא באומר ישפוט ה’ ביני וביניך כמ”ש בגמ’ שם אבל במזכיר לשון קללה ממש הוא חמור יותר, ועי’ בחו”מ סי’ כז ס”א, ואע”ג דרשע מותר לקלל מ”מ אפשר דעבד תשובה וגם יש בזה פרטי דינים.
כמו כן יש לדון דמצינו גואל הדם ברוצח שבא לנקום ויש לדון אם הוא היתר או מצוה ואם הוא דין בגואל הדם או בכל אדם (ובמשנה בפ”ב דמכות יא ע”ב בפשוטו הוא תליא במחלוקת תנאים ב’ פרטים אלו, וברמב”ם פ”ה מהל’ רוצח ה”י פסק ורשות לגואל הדם להרגו ואם הרגו כל אדם אין חייבין עליו שנ’ [במדבר לה כז] אין לו דם ע”כ, א”כ אין מצוה בהריגתו).
וכן אם צריך ב”ד בשביל לקבוע דין גואל הדם (ועי’ בדברי ר”י בר”י במשנה מכות פ”ב, ובתשובה אחרת הרחבתי בנידון אם בזמן שאין ב”ד יש דין גלות).
ואם גואל הדם יכול גם לצער את הרוצח או רק להורגו (ובתשובה אחרת הרחבתי בנידון אם יכול לפגוע בו באחד מאיבריו וכאן יש סברא לומר דאמירת ה’ יקום דמו הוא קל יותר מכיון שנקמה מותר לעשות).
היוצא מכ”ז שאין זה דבר טוב כ”כ להשתדל לעורר זעם כלפי שמיא על אדם מישראל דשומר פיו ולשונו וגו’ ומה יתן לך וגו’ (ואמנם אפשר לקנוס ע”י ב”ד כמ”ש בפוסקים בחו”מ סי’ תכה ואם יראו ב”ד שעה צריכה יוכלו לומר שיכתבו כן, אבל לא כ”א יכול לעשות הדין לעצמו).
[ומענין לענין יש לציין למש”כ הח”ח לדברי הזוהר דע”י לשה”ר מתעורר קטרוג על ישראל ללמד קטרוג והיינו כח הרע של הקטרוג שמקטרג על חבירו שזה מתעורר גם למעלה, אע”ג דעיקר הדברים שם מיירי בלשה”ר באיסור, מ”מ אשכחן בכ”מ בחז”ל דהמעביר על מידותיו מעבירין על מידותיו למעלה דנוהגין עמו כמו שנוהג כאן, וזהו מעין שורש הכוונה דהזוהר הנ”ל].
ויש לציין דבפוסקים משמע דעיקר הדעה דלעורר חמה ולנקום נקם בקבורת נרצח עם בגדיו הוא רק ברוצח נכרי [וכמו שהבאתי במקו”א],
ויש להוסיף עוד דמה שציינו בשם הרמב”ם והרדב”ז שם שלא להתרשל בעונש הרוצח בפ”כ מהל’ סנהדרין ה”ד אינו ענין לכאן דשם מיירי בעונש שחייב מן הדין.
ומה שהביאו ראיה מדאמר דוד לשאול [ש”א כד יב] ישפוט וכו’ שם עדיין היה בסכנה והוצרך לשפיטה.
ומה שהביאו ראיה מאחאב שם היה משומד לע”ז ודינו כגוי.
וכן ראיתי שנהגו למעשה שלא כתבו ה’ יקום דמו אחר הרצח הידוע.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 121
מק"ט התשובה הוא: 150054 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/150054