לכאו’ מצד הפשט אין נפק”מ אם מסובב את כל גופו לכל אחד מהצדדים או לא, מלבד מה שצריך זהירות שלא יגרום נזק כשמנענע לאחוריו בלא לראות מי עומד שם, וכ”ש שכתבו הפוסקים דאם נטל הלולב בלא נענוע צריך לחזור ולנענע אבל אם נענע באיזה אופן שלא כדיני נענוע א”צ לחזור ולנענע, וכן משמע במגיד משנה, א”כ אין קפידא בזה כ”כ.
ולמעשה בעיקר שאלה זו מצינו ב’ מנהגים, דבמשנ”ב סי’ תרנא סקל”ז הביא בשם הא”ר שמנהג המהרי”ל היה לעמוד על עמדו ולקרב המינים אל הד’ רוחות ושכ’ המאמ”ר שכן משמע מלשון השו”ע, וכ”כ עוד במשנ”ב סקמ”ז.
אולם בכה”ח כתב בשם האר”י להפוך פניו לצד שמנענע וכן נזכר בעוד פוסקים (רדב”ז, סדר היום, ועי’ בשעה”צ דגם שם יש משמעות שהיו שנהגו כן ושכ”א יעשה כמנהגו ומיהו לגוף טענת השעה”צ כבר האריכו בזה דבמשנ”ב מבואר שאין טענה זו מוכרחת דשייך להביא עד חזהו גם בלא להפוך פניו אלא כוונתו דמסתימת הדברים לגבי עד חזהו משמע שסברו שהופך פניו), וכן נתפשט בזמנינו.
א”כ עיקר דעת המשנ”ב שלא לסובב גופו לכל צד ועיקר המנהג בזמנינו לסובב גופו, וא”צ לשנות המנהג, דהרי אפי’ במנהגי הנענועים לא הקפידו וכ”ש בפרט זה שאינו מעכב כלל מצד הפשט וכ”ש שהשעה”צ גופיה כ’ שכ”א יעשה כמנהגו.
ומיהו באמת צ”ב למה דקדקו המשנ”ב והאחרונים לציין שלא לסובב גופו, דאמנם האר”י ידוע שרוב דבריו ע”פ סוד, אבל מצד הפשט יל”ע, ואולי עיקר המכוון בזה שאין חיוב לסובב כל גופו אבל אה”נ אם ירצה יסובב גופו, אבל אין המשמעות כן וגם בשעה”צ שם משמע שהוא כעין היתר להחזיק במנהג למי שיש לו מנהג זה אבל לא ניח”ל בזה לגמרי למי שנוהג לסובב כל צדדיו.
וביותר דהמשנ”ב כתב בשם הא”ר דמנהג המהרי”ל שלא היה מסבב פניו ובזה מה טירחא יש בזה לסובב פניו דאדרבה לפעמים יותר קל לסובב פניו שיראה להיכן מנענע וגם מה ס”ד שצריך לסובב פניו [דבשלמא אם אמרי’ לסובב גופו אולי הי’ צד דבעי’ שהאדם עצמו יעשה הנענוע כדרך הולכה והבאה מצד האדם וזה יהיה כנגד ד’ הרוחות א”נ לאפוקי מהמקובלים, עי’ במשנ”ב סי’ כה דהלכה כבעלי הגמ’ כשחולקין על המקובלים].
ומה שיתכן לומר בזה דהנה אם היינו מרבעין ד’ הנענועים לפי ד’ רוחות של עולם היה צריך לדקדק לפי סדר הרוחות ולכה”פ לנענע כנגד הרוחות ממש ולא אל ד’ פניו באלכסון, א”כ הענין הוא לאו דוקא לד’ רוחות העולם אלא לפניו ולאחריו ולימינו ולשמאלו ואם הוא מסתובב נמצא שכל הנענועים הם לפניו בלבד [ואמנם פשטות ל’ הגמ’ משמע דהוא לד’ רוחות העולם אבל י”ל דמאחר שאין מכוונים הרוחות ממילא ראוי עכ”פ שיהיו כנגד ד’ רוחות של האדם] ולכך סבר המשנ”ב שעיקר המנהג הוא לעמוד על עמדו.
ובטעם החולקים כתבתי לעיל דגם מצד הפשט יש לזה ביאור דשמא עיקר הנענוע הוא בדרך הולכה והבאה והולכה היינו שמרחיק מגופו מפניו והלאה והבאה היינו שמחזירו אל גופו ובעי’ הולכה והבאה כדרך עמידתו לכל צד מכל צדדי ד’ הרוחות.
מק"ט התשובה הוא: 136349 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/136349
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.