חתך בצל עם סכין בשרי של פסח שהשימוש האחרון בו היה לפני שנה בפסח הקודם האם הבצל בשרי? ולא משנה כמה זמן עבר

הנה יש בזה כמה נידונים, הא' כלי שעברו עליו י"ב חודש והוא מתכת וצונן האם מועיל להתירו, הב' אם יצוייר שהכלי שימש גם בשר רותח מה הדין בזה, והג' אם הכלי שימש גם דבר חריף מה הדין בזה.

והנה יש דין של השהיית י"ב חודש בקנקנים של גוים בע"ז לד ע"א, עי' פרטי הדין בזה בגמ' שם ובפוסקים ביו"ד סי' קלה סט"ז.

ובשו"ת חכם צבי סי' עה יצא לידון בדבר החדש להתיר לכתחילה אחר יב"ח בכלי חמץ ולהקל בדיעבד בשאר איסורים עי"ש טעמו והובא גם בשו"ת רע"א מהדו"ק סי' מג.

והקשה עליו הרע"א דבתשו' הרשב"א ח"א סי' תקעה מבואר דדין זה של י"ב חודש הוא דין מיוחד בכלי יין עי"ש, וסיים הרע"א ומי ירים ראש להקל בפרט במקום דליכא חולק במפורש עכ"ל ולכאו' מחמיר אפי' בדיעבד [אלא דדן שם בהמשך התשו' בנידון שם לגבי התרה בדיעבד מחמת טעם אחר לאופן המדובר שם עי"ש].

וכן בהגהות רע"א על הפמ"ג יו"ד דלהלן כתב עוד [אחר שהביא הפמ"ג דברי הרשב"א הנ"ל] דבר"ן ג"כ מוכח דדין יישון י"ב  חודש נאמר רק לענין יי"נ.

וכ"כ בשע"ת סי' תנא סק"א שבשו"ת חיים שאל ח"ב סי' לח כתב דברשב"א שם מבואר דלא כהח"צ.

וכן בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' כג חלק על החכ"צ, ועי"ש בחכ"צ סי' פ מה שהשיב לו.

ובפמ"ג או"ח משב"ז סי' תמז  סקט"ז הביא דברי החכם צבי הנ"ל וציין שדן בזה בשפת"ד יו"ד סי' קג סקי"ז דין ב ושם הביא דבשו"ת דבר שמואל סימן קנ"ג מחמיר בקנקני חרס שנאסרו בחם וכ' הפמ"ג דהפנמ"א והחכ"צ מודים דבצונן לא נאסר ליב"ח עי"ש עוד פרטים בביאור הדעות בזה.

והפמ"ג שם הביא דברי הרשב"א להוכיח כהאוסרים וכן נקט במסקנתו שאם הוחם בכלי אפי' איסור דרבנן אין להתיר על סמך יישון יב"ח.

ולגבי דבר חריף מתחילה כשהביא דברי הרשב"א משמע נקט דגם בדבר חריף יש לאסור [ומשמע מדבריו דעיקר חידושו שבדבר חריף אפי' ביי"נ יש לאסור וא"צ בחמץ בפסח וכיו"ב דבכל גוני אסור] עי"ש, אבל במסקנתו בסוף דבריו כתב וז"ל, סוף דבר הכל נשמע בכלי חרס שהוחם בו אפילו איסור דרבנן אין להקל ביישון, וע"י כבישה (כלו' אם נאסר רק ע"י כבוש) המקיל בהפסד מרובה וצורך גדול אין גוערין בו, ויראה אפילו באיסור תורה כמו דבר חריף עיין סימן צ"ו [מש"ז סק"א] ובמתכות יש לעיין ואין אני מכניס ח"ו להכריע כלל וכלל אלא רק כנושא ונותן בלבד, ועדיין צ"ע עכ"ל.

וקצ"ע דמתחילה משמע דבדעת הרשב"א מסיק לאסור גם בדבר חריף וצ"ל דלא הקיל למעשה אלא רק מי שסומך על הח"צ בדבר חריף אין למחות בידו ובלבד בהפסד מרובה דבהפסד מועט יש למחות דשביק דעת הרשב"א ורוב האחרונים.

היוצא מכ"ז דאפי' בכלי חרס שלגביהם נאמר בגמ' עיקר היתר זה די"ב חודש מ"מ הדעה העיקרית בפוסקים היא לאסור וכמבו' דעת הרשב"א והר"ן ורוב האחרונים ועכ"פ בניד"ד דמסתמא היה עכ"פ מיעוט תשמישו בחמין (ובבני אשכנז עסקי' עי' רמ"א או"ח סי' תנא).

לגבי עיקר דין בצל עי' מה שכתבתי בד"ה בצל שחתכו בסכין של בשר ונפל לקדירה של חלב.