היוצא לסוריא כיוצא לחו"ל ואסור לצאת מארץ לחוצה לארץ (ע"פ רש"י גיטין ח ע"א) וכדמצינו שהמוכר עבדו לסוריא כמוכר לחו"ל (בגיטין שם), וע"ש עוד דינים וחזי' דאינו ראוי לצאת לסוריא דדינה לענין זה כחו"ל.
ויש להוסיף דעיקר גנות חו"ל נזכר בשם טומאה כדאי' בכל מקום טומאת ארץ העמים, ובעמוס ז, יז ואתה על אדמה טמאה תמות וגו', ולענין טומאה עפרה טמא כחו"ל, והיא טומאה דרבנן דלא גזרו על א"י ספק כזה כדאמרי' בנזיר סה ע"ב אמר ריש לקיש עילא מצאו וטיהרו ארץ ישראל, ומדחזי' שבסוריא גזרו ש"מ שסוריא היא מקום טמא של הקליפות וכמ"ש מהרנ"ש.
וכן במקובלים מבואר טומאת ארץ סוריא, בחסד לאברהם מעין שלישי עין הארץ נהר יד וכעי"ז הביא מהר"נ שפירא בעל המצת שימורים האריך בכ"מ בענין טומאת סוריא, עי' בספרו טוב הארץ עמ' נו שהדר בסוריא הוא תחת פלגש אחת של ס"מ, ועי"ש שהאריך בביאור ענין הקליפות אשר שם בסוריא, ועי"ש עוד עמוד נה.
וראה עוד במהרנ"ש שם עמ' נז וז"ל, ודע כי היוצא מארץ ישראל לדור דירת קבע לסוריא כשיוצא ארבע אמות לחו"ל, נפשו שהיא מעולם היצירה יוצאה ממנו ונכנסה בו נפש מעולם העשיה סנדלפון, ומתלבשת עליה קליפה אחת מעולם התמורות וקליפה אחת מעולם ס"מ וקליפה אחת מעולם רה"ב והעיקר הוא ס"מ מפני שהוא מושל בכל חו"ל עכ"ל.
ויעוי' בספרי זמנינו בענייני גבולות סוריא בזמנינו.
מק"ט התשובה הוא: 125785 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125785