בברכות ח ע”ב אמר להו ריב”ל לבניה הזהרו בזקן ששכח תלמודו שלוחות ושברי לוחות מונחין בארון, ופירש רש”י לכבדו.
והל’ הזהרו (בברכות שם) יל”ע דשמא אינו מן הדין, ובכתובות קג ע”א אמר להו רבי לבניו הזהרו בכבוד אמכם ומסיק התם דמיירי באשת האב לאחר מיתת האב, ובשו”ע סי’ רמ סכ”א פסק דכבוד אשת אביו לאחר מיתת האב אינו מדינא אבל דבר הגון הוא.
וממילא אפשר דגם כאן הלשון הזהרו אינו מדינא אלא דבר הגון, וממילא לכאורה אינו קודם לכהן, וצל”ע.
ובאמת הרבה פוסקים (רי”ף רא”ש ורמב”ם וטוש”ע) לא הביאו להלכה דין זה, ואפשר שסברו דאינו מדינא, וכעי”ז באמרות משה ח”ג סי’ מב סק”ז כתב בביאור ההשמטה בשם הגרח”ק עי”ש.
ובמנחות צט ע”ב אי’ שת”ח ששכח תלמודו מחמת אנסו אין נוהגין בו מנהג בזיון וגם לשון זו לא משמע דהוא כמו ת”ח ממש אבל אינו מוכרח.
אולם מצאתי בכתבי מהר”ש קלוגר (חכמת התורה פר’ וישב עמ’ שג) דמשמע שם דהוה פשיטא ליה דת”ח ששכח תלמודו מחמת אנסו הוא בכלל דין ת”ח לענין כבוד מדינא עי”ש.
וכן אי’ במאירי שיש לנהוג בו כבוד כאילו לא שכח, ובפשטות משמע דהוא אותו דרגת הכבוד, שהוא מדינא כת”ח.
ובאמת בירושלמי מו”ק פ”ג ה”א משמע ג”כ דאמרי’ שזקן ששכח תלמודו נוהגין בו קדושת ארון ומשמע דהוא מדינא ולא מידת חסידות, ובפשוטו כוונת הירושלמי דצא ולמד ששברי לוחות מונחין בארון ונוהגין בהן קדושה שלא מצינו קדושה למעלה ממנה שבכתף ישאו ורק על ידי לויים המזומנים לזה והנושא בעגלה חייב מיתה והמסתכל כבלע הקדש חייב מיתה ונמצא במקום שאסור לאיש להיות שם מלבד כה”ג ביוה”כ חזי’ שגם קדושת שברי לוחות אין גבול לקדושתם וממילא גם במי ששכח תלמודו יש לנהוג בו כבוד בלא גבול ובלא פחיתות.
ובאמת גם בבבלי קאמר הטעם לזה משום דלוחות ושברי לוחות מונחין בארון, ולפי הטעם משמע שמשוה הלוחות והשברי לוחות, וכעי”ז כ’ בעיון יעקב במנחות שם דקדושת שברי הלוחות הם כדין ס”ת שנמחק.
אולם איכא פלוגתא בזה בירושלמי בשקלים מה הי’ מקומם שברי הלוחות עי”ש, ולפ”ז העירו יתכן דדברי הירושלמי במו”ק אתיין לפ”ז.
ובפשוטו יש טעם גדול לכבד ת”ח שלמד ושכח כמו קודם ששכח שהרי הכבוד הוא מחמת מה שלמד ויגע ונתקדש עצמו וכדברי החזו”א הידועים על האדם הדומה למלאך, ומאידך גיסא פסק בשו”ע שת”ח המזלזל במצוות הרי הוא כקל שבקלים לענין כבוד, מחמת דעיקר קדושת האדם הוא על ידי כפיית טבעו לתורה ולא רק על ידי ידיעת הידיעות, וא”כ ת”ח זה שכבר למד ונתעלה לדרגתו על ידי מעשיו ולימודו ולכאורה מה ששכח הרי לא נפגמה מדרגתו מחמת שהרי לא פעל כלום לשכחתו שהרי שכח מחמת אנסו.
ומ”מ המקילים בזה וסוברים שאינו מדינא למדנו מדבריהם דמה שיש לכבד הת”ח הוא גם מצד קדושת התורה שיש באדם זה וכשפרחה התורה ממנו (כלשה”כ כי עשה יעשה כנפים כנשר יעוף בשמים וקאי על התורה) אה”נ האדם הפסיד ממדרגתו אע”פ שהיה מחמת אנסו.
ועי’ עוד באמרות משה שם שהאריך במ”מ בדין זה ונסתייעתי בדבריו, והיוצא מדברי הפוסקים בזה עכ”פ הוא דיש בזה מחלוקת הפוסקים וסוגיין דעלמא שכבוד זה אינו חיוב גמור מעיקר הדין, ויהיה זה נפק”מ שלגבי כהן ע”ה יש לדון דאפשר שלא יהיה לו דיני קדימה מדינא, ויל”ע.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 77
מק"ט התשובה הוא: 125711 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125711