ילדים

שאלה

באבות ובנים בביכנ"ס נערך כל שבוע הגרלה לעידוד הילדים כנהוג.

ובשבת נהגתי ע"פ דברי המשנה ברורה שלצורך מצוה מותר לעשות הגרלה כמו שעשו במקדש פייס.

ולכן עשיתי בדיוק כמו במקדש שכל הילדים מניחים על הבימה יד ימין וסופרים מס' מסויים מאיזה ילד שהממונה יחליט להתחיל וכו'.

העירו לי שבספרי זמנינו אוסרים.

האם הגרלה זו נחשבת לצורך מצוה אחרי שכבר סיימו ללמוד? או שצריך לערוך הגרלה על מי יזכה בגלילת הס"ת של מנחה ומי ישיט לידי הגולל את החגורה והמעיל ואחר שבת גם יקבל פרס.

יצויין כי אין בביהכנ"ס כספי ציבור אלא כספי יחיד שתורם את כל הפרסים כל שבוע והיה יכול לבחור כרצונו ואין לאף אחד זכות להתווכח.

תשובה

כתב בשו"ע או"ח סי' שכב ס"ו וז"ל, המחלק לבני ביתו מנות בשבת, יכול להטיל גורל לומר: למי שיצא גורל פלוני יהיה חלק פלוני שלו, והוא שיהיו החלקים שוים, ואינם עושים אלא כדי להשוותם שלא להטיל קנאה ביניהם, אבל עם אחרים אסור כיון שמקפידין זה על זה יבואו לידי מדה ומשקל, אבל ליתן מנה גדולה כנגד מנה קטנה ולהטיל גורל עליהם, אפילו בבני ביתו ובחול, אסור משום קוביא.

ויש אומרים דעם בניו ובני ביתו מותר להטיל גורל אפי' על מנה גדולה כנגד מנה קטנה, מפני שאין מקפידים.

הגה: ואסור להטיל גורל בשבת, אפילו ע"י א"י (מהרי"ל) עכ"ל.

וכתב במשנה ברורה ס"ק כה וז"ל, בשבת - עיין במ"א דאפילו אם הוא דבר מצוה ולא הוי מצי למעבד מאתמול ג"כ אסור בשבת וביו"ט משמע ממ"א דשרי באופן זה עכ"ל.

לפי זה לא הבנתי מה שכתב מעכ"ת לומר שדעת המ"ב להקל בזה לצורך מצוה, דאדרבה המ"ב סתם לאסור בזה, ומשמע אפילו ע"י גוי, שכן דברי המ"ב קאי על מש"כ הרמ"א אפילו ע"י אינו יהודי [אות כ"ה במ"ב קאי ע"ד הרמ"א 'בשבת'].

וכמו שסיים בשער הציון שם ס"ק כד וז"ל, ועל כל פנים בשבת ודאי אין להקל בזה וכדעת המגן אברהם, ואף שהשגנו לעיל על ראיתו, מכל מקום דינו אמת ע"כ.

א"כ גם אם נחשב כצורך מצוה [ומסתמא נחשב כך] מ"מ אסור לעשות הגרלה כזו, וכמו שהבאת בשם ספרי זמנינו.

אכן בענין מה שהציע מעכ"ת לעשות גורל בשבת לצורך גלילה או עליה לתורה, זה שרי עי' במג"א שם סק"ט והובא בבאר היטב ובמ"ב סקכ"ד דלהטיל לאמירת קדיש או לעלות לתורה מותר, וכמו שכתב בשערי תשובה סימן שכב סק"ו וז"ל, וע' בשבות יעקב ח"ג סימן כ"ד דמתיר ג"כ [לעשות גורל על קדיש] כיון שהוא חפץ דמצוה וכן משמע בצ"צ אבל להטיל גורל על קדיש של מ"ש ודאי דאסור ע"ש עכ"ל, וראה עוד מש"כ בתפארת ישראל [הלכתא גבירתא מסכת שבת פרק יב], ורק לידע מי שיאמר קדיש או מי יעלה לתורה מותר להטיל] עכ"ל, וכ"כ עוד הוא בכלכלת שבת אות ל"ג בשם המ"א סק"ט.

וע"ע מה שהתכתבו הג"ר עזרא אלטשולר ז"ל והג"ר משה לוי זקס ז"ל בעל שו"ת דברי משה [תלמיד הגרי"ס] {מאמרו ומאמר זולתו בענין גורל נדפס בצהר י, תשס"ב, נה – סח.

}באריכות בכל ענין זה ע"ש.

אכן מ"מ יש לידע את הדרך שמעונינים לעשות את הפתרון ההלכתי הנ"ל שמי שעושה גלילה מקבל לאחר שבת פרס, דאם הכונה ממש שההגרלה הוא גם לגלילה וגם לפרס, והכונה שמכיון שבהגרלה כלול גם ענין מצוה ולכן הכל יהני, לכאורה אין הדין כן, דהנה דבר שהוא צורך מצוה ויש בו גם ממונות אין כאן כבר ההיתר ששל צורך מצוה, וא"כ ה"ה דלא יהני מה שמעורב כאן בגורל צורך מצוה שאין בו ממונות, דתיפוק ליה מצד שבענין הפרס יש ממונות ולגביו הגורל הוא דבר אסור אפילו אם הוא עצמו היה מצוה.

וז"ל המג"א הנ"ל (סק"ט), איתא בגמ' דף קמ"ט מטילין חלשים על הקדשים בי"ט אבל לא על המנות של חול פרש"י של אתמול וכ"פ הרע"ב והראב"ד וכ"פ הר"ן דברי הרמב"ם וא"כ אפי' לדבר מצוה אין להטיל גורל כל היכ' דמצי למיעבד מאתמול ובשבת בכל ענין אסור דהא איכא לחם הפנים בשבת מיהו המ"מ פירש הרמב"ם דוקא של חולין אסור אבל של קדשים בכל ענין שרי בי"ט משום חבוב מצוה ע' בתי"ט שם מיהו נ"ל דכל זה לחלק איזו דבר אסור בשבת אפי' במקום דאתי לאינצויי כ"מ בגמ' אבל להטיל גורל מי יאמר קדיש או מי יעלה לתורה שרי דהא הרבה פוסקים ס"ל דביה"כ היה מפיסין מי שוחט מי זורק וכו' עכ"ל.

ומבואר דיש חילוק בין לחלק דבר לבין חלוקת תפקידים, ומה שאסור ודאי דלא מהני מה שמצרף שעושה הגורל גם עבור דהבר שהוא חלוקת תפקידים.

ואם כונת מע"כ לתת הפרס לקטן במוצ"ש בהבלעה, יל"ע אם צריך שהקטנים גם יבינו שיש כאן הבלעה ולא קנין, וגם אם שותפותם בקנין אינה מפריעה דסגי לן בדעת מקנה, מ"מ אולי יש לחשוש דאתו למסרך ויבואו לעשות גורלות גם בגדלותם בשבת, ויל"ע.

ואולי כונת מע"כ שאת ההגרלה עושים כעת רק לגלילה ואח"כ נותנים רק הפרס בלא שיודעים הילדים בשעת ההגרלה שההגרלה מיועדת גם לפרס, ויש לידע מה באופן כזה יאמרו לילדים, לפי ההגרלה ואחרי ההגרלה, ואולי יש חשש ג"כ שלא כל הילדים ישתתפו בהגרלה, ואולי בידכם פתרונים נוספים בזה.

ואולי כונתו שהפרס הניתן במוצ"ש הוא על המצוה שעושה בגלילה, בלא שום קשר ללימוד של שבת, ובזה אולי יש מקום להקל לגמרי אף בשבת מצד מתנה לצורך מצוה דשרי כמ"ש המג"א סי' ש"ו ס"ק ט"ו והובא במ"ב שם סקל"ג, אבל לתת ממש כנגד מעשה הגלילה אסור, דמשא ומתן ממש לא הותר לצורך מצוה בשבת עי' במ"ב שם ס"ק י"ד, ולכן אם היה כאן רק הבטחה בלא נתינה בשבת באופן זה משמע שאין בזה איסור מו"מ בשבת, ועי' עוד במ"ב סי' ש"ו ס"ק ל"ג בדברי הרמ"א שם בענין לפסוק מעות לחזן שיתפלל לפני העמוד דהוי כצור ך מצוה, ולהכי נראה דה"ה בדבר זה שרי { וגם אם אין צורך לציבור שהקטן בעצמו דוקא יעשה הגלילה, מ"מ יש בזה מצוה לחנכו.

}.

ולכן אם נותן במוצ"ש, אין בעיה לא מצד משא ומתן בשבת, ולא מצד שכר שבת, לפי מה שהמנהג כמ"ש המ"ב סי' ש"ו סקכ"ד שאין איסור שכר שבת בדבר שהוא צורך מצוה, רק שטוב שלא יהיה זה בתורת שכר כדי שיהא מותר לכו"ע, וגם כדי שלא יהיה בזה חשש של חסרון בסימן ברכה, שזה לכו"ע אין בשכר שבת גם של צורך מצוה, כמ"ש המ"ב שם סקכ"ג, אלא שיהיה רק כמתן פרס והוקרה, ואז אולי יהיה מותר לתת כבר בשבת על הגלילה, רק צריך ליזהר דלא להוי כחוכא ואטלולא שידעו כולם שניתן ישירות עבור ההגרלה וכנ"ל.

[והנה אם היה ניתן ישירות על הלימוד ג"כ לכאורה לא היה בזה איסור מן הדין, והבעיה שניתן בתורת הגרלה, ולכן רק יש צורך להזהר בזה שיהיה אח"כ על הגלילה ולא על ההגרלה, ולכן אם ילד מוותר על הגלילה לילד אחר יקבל מי שעשה הגלילה].

עצם מש"כ מע"כ שאת צורת ההגרלה עשה כמו שעשו בבהמ"ק [ולא צורת הגרלה אחרת], יפה עשה, שכן לא כל גורל מותר, וכמו שכתב במשנה ברורה שם וז"ל, ועיין בנזר הקודש שהביא בשם שבות יעקב ח"ג סי' כ"ד שמשמע שאינו מותר רק להטיל גורל מתוך הספר כנהוג אבל להטיל גורל ע"י פתקאות שנכתבו מע"ש שם כ"א עליו ומטילין בקלפי ומוציאין פתקא מי שיעלה לס"ת אסור וכ"כ בספר החיים עכ"ל המ"ב.

ובודאי שמותר גם באופן שנעשה בבהמ"ק, ואין ענין דוקא לעשות מתוך הספר.

בענין ההצעה שהתורם יבחר בעצמו לכל ילד איזה פרס לתת לו זה גם לא תמיד אופציה, מכיון שיש ילדים היוצאים שבורים ורצוצים מכך שקבלו פרס שאינו הגון להם לפי מעלתם ע"פ הבנתם, ולכן יתכן עדיף למצוא פתרון אחר.

לסיכום: אין היתר לעשות הגרלה על פרסים לצורך מצוה, [ובאופן שעושה ההגרלה בשביל פרס שיתן במוצ"ש גריעא טפי, דלצורך מוצ"ש אסור אף בעליה לתורה], אבל הפתרון לכאורה יועיל לעשות ההגרלה על הגלילה בתנאים המבוארים.

נוסח השאלה שנכתבה להגר"י זילברשטין - בענין הנ"ל

בס"ד

‏יום חמישי כ"ח אב תשע"ו

לכבוד מרן הגאון הגדול הגר"י זילברשטין שליט"א

שלו' רב

רציתי לשאול בענין הגרלה שעושים לילדים בשבת אחר אבות ובנים, דהנה זה מבואר במ"ב (סי' שכ"ב ס"ק כ"ד וכ"ה) שגם לצורך מצוה מותר לעשות רק הגרלה של חלוקת תפקידים, אבל לא של חלוקת חפצים.

ואולי יש להציע שיעשו ההגרלה רק על תפקיד מצוה כגון גלילה והושטה לגולל, דזה שרי כנ"ל, ואח"כ יתן את הפרס במוצ"ש למי שעשה הגלילה על מה שעשה הגלילה, דהנה אם הנתינה היא על הלימוד הרי ע"כ הוא נותן רק למי שזכה בהגרלה ולא לכולם, אלא שהפרס יהיה על הגלילה וממילא הגלילה או ההושטה עשאה רק ילד אחד וכדו', ואז ממילא מקבל הפרס מי שזכה בהגרלה, אבל אינו מקבל על ההגרלה אלא על הגלילה וכנ"ל.

והנה מצד שכר שבת לכאורה אין כאן מכיון שזהו שכר על דבר שהיה מצוה, יעוי' במ"ב סי' ש"ו ס"ק כ"ג וס"ק כ"ד, וע"ש סקל"ג מש"כ על דברי הרמ"א לפסוק צדקה לחזן בשבת כדי שיתפלל דהו"ל כצורך מצוה.

ב) כמו"כ גם אם מותר לעשות הגורל, כגון לצורך גלילה גרידא, יש לעורר עוד בענין אופן עשיית הפיס, דבמ"ב סי' שכ"ב מבואר שלא כל אופני הגורל מותרים יעוי"ש, ולכאורה אם עושה ממש כמו שעשו בבהמ"ק זה יהיה מותר, [כמו שבפועל כך נהגו בבהכנ"ס עד כה].

כ"ז אני כותב כהצעה בעלמא וכתלמיד הדן בקרקע לפני רבו - ורציתי לשאול דעת מרן שליט"א בכל זה

עקיבא משה סילבר

תשובת הגאון הנ"ל

בס"ד ט"ז אלול תשע"ו

בדבר השאלה אודות עריכת הגרלה בשבת אחר אבות ובנים, הנה כתב רבינו השבט הלוי [חלק ט סימן רעח]: "האם מותר לערוך הגרלות בשבת ויו"ט, בחברות תהלים ומתמידים, תשובה דבר זה מבואר באו"ח סי' שכ"ב במ"ב ס"ק כ"ד בשם מג"א דלצורך מצוה כגון מי שיעלה בתורה או מי שיאמר קדיש מותר, ובשם שבות יעקב ח"ג סי' כ"ד דעם פתקאות גם בזה אסור, ואם הטלת גורל בחברת תהלים אינו לצורך כעין זה יש מקום להחמיר".

ויעויין בשש"כ [פרק ט"ז סעיף מ"ח] שהתיר לעשות הגרלות כי הוי צורך מצוה [ודוקא בעל פה שלא ע"י פתקים].

ובאשר לשאלה השניה, אם לא עושה ההגרלה ע"י פתקים אלא בעל פה כדרך שעשו בבית המקדש הדבר מותר.

בברכה מרובה

יצחק זילברשטיין

***

‏ {בע"ה י"ד תשרי תשע"ו

לכבוד הגאון הגדול רבינו משה שאול קליין שליט"א וכו'}

שאלה הנה מצוי בשוקים מין סוכה הקלה להרכבה, ובנויה באופן של מוטות ברזל בלבד, דהיינו ד' ברזלים בכל רוח של הסוכה, ובתחתית הדפנות

יש מקום להנחת כמה חבלים עד גובה י' טפחים בג' רוחות, וכתוב עליהם שהם באישור רבינו שליט"א.

ואיני יודע בפועל אם אמתיים דבריהן או לא.

אבל אדון לפני רבינו שליט"א כתלמיד הדן לפני רבו דלכאורה יש חיסרון בסוכה זו מכמה טעמים, וכדלהלן:

א) הנה ידוע דעת החזו"א סי' קמ"ג סק"ב שאין לסכך במעמיד דמעמיד שהוא דבר המק"ט, ואכן לפו"ר סברא יחידאה היא גבי כמה מגדולי האחרונים מכל הדורות, וגם מ"ש זה בדעת הרמב"ן, הנה בריטב"א אי' שלא כן בדעת הרמב"ן [כמ"ש במנחת שלמה תנינא סי' נ"ה], וגם דלכל הדעות באחרונים מ"מ מודו דיש דעות המכשירין גם מעמיד ממש, וגם דלכו"ע יוצא יד"ח בכל מקרה, ומכל הני טעמי מבואר דאין חומרא זו חובה מעיקר הדין, וגם אנו לא נהגנו בזה, ולא ע"ז באתי לדון כעת.

אכן דין מעמיד ראשון המק"ט קי"ל שיש לאסור עכ"פ לכתחילה להעמיד בהן הסכך, וכאן הרי מעמיד הסכך בכלי מתכות ממש שנגמרה מלאכתו, והנה ע"ה שקונים סוכה כזו אינם מעלים ע"ד שיש לכסות המתכת ולסכך רק מעליו.

והנה אם נתקן שבהוראות שמטעם ה'הכשר' יהא כתוב לכסות הברזלים לפני שמעמיד עליהם הסכך עצמו, או לאידך גיסא נניח שכך כולם נוהגים, [משום שהסכך הכללי מונח על גובה הכלונסאות שמעל המתכת], אבל עדיין אי"ז פיתרון, יעויין במנח"ש שם שכתב שכאשר הקנה מונח על הדופן לאורכו לא מהני, וכ"ד הגרי"ש אלישיב [הובא בס' הערות סוכה כ"א ב' ועוד], דלא מהני אלא אם בלא הקנה היה הסכך נופל.

והגם שיש חולקין ע"ז, אכן אם יש 'הכשר' על הסוכה בד"כ זה כולל את כל השיטות, משום שיש רבים שלא למדו ההלכה ורוצים לקיים הכל בהידור ולכן קונים דוקא בהכשר.

ב) עוד יש לדון בסוכה זו דהנה דעת התוס' דסוכה שתי ולא ערב פסולה, ואף בד' רוחות מבואר שם שאין לחלק בין ג' לד' רוחות, וגם אם נימא דזה לא נפסק להלכה, וגם יש בזה כמה סתירות במק"א בתוס', אכן במ"ב [סי' תרל סק"ז ועוד] כתב בשם המג"א דבג' רוחות פסול כה"ג, והנה סוכה דידן עשויה ערב בלא שתי מג' רוחות, וגם אם היה עוד טפח אי"ז ברור להכשיר [הליכ"ש פ"ז ס"ב], וכ"ש כשאין כזה טפח, ומאיזה טעם יש להכשירה.

דהנה באמת הי"ל גם להמג"א זהו חומרא דרבנן, ובפרט לענינינו שיש גם צוה"פ בכל רוח דמדאורייתא כשר לדעת הרא"ש בדף י"ט, וא"כ יש כאן רק ב' דרבנן לפסול, ומדאורייתא אין חשש, ומכיון דהמהרש"א והמהר"ם דט"ז ב' והק"נ סי' ל"א סק"נ מכשירין בכה"ג [ועי' בשה"ל ח"א סי' ק"מ סק"ה שהוכיח כן מכמה ראשונים] וא"כ יש להכשיר, - אכן אין לומר כן מאחר דכבר פסק המ"ב כהמ"א, ואף דהשה"ל שם כתב כעי"ז היינו דוקא לענין ברכה כשאין לו סוכה אחרת, אבל לא היתה כונתו מעתה לעשות הכשר בתחילה על סוכה כזו ע"ש.

והנה אם היו העולם מקפידין לעשות הסדינין באופן המועיל למחיצות מעיקר הדין, הוי סגי בזה, דבכה"ג סגי להשלים בקנים, דא"צ לחוש לדעת המ"א בזה, כמ"ש המ"ב ושה"צ ס"ס תר"ל, אכן לאו כו"ע דינא גמירי להקפיד בזה, ויוכלו ליתן סדינין רחבין מדי [שכן הסדינין קונים בנפרד מן הסוכה, ומי שרוצה קונה סדינין אחרים, כך היא המציאות], וכן יוכלו שלא לקשור היטב בכל הרוחות.

ובפרט לדעת החזו"א סי' ע"ה סק"ח והבית מאיר והבכורי יעקב סי' תרל סק"ד דבעינן ז"ט בב' דפנות בלא לבוד כלל א"כ סוכה זו פסולה וצ"ע.

ג) עוד שלישית יש לדון בסוכה זו, דהנה כל הרגיל בסוכה זו יודע שא"א שלא יזיזו הקטנים החבלים תמיד, ובפרט אם הם ישנים בסוכה, והלבוד נהרס אז, ואמנם נניח שגם ע"ה אשר סומכים בזה רק על ההכשר יודעין עכ"פ שאין לאכול בסוכה כשהלבוד אינו, ונניח ג"כ שע"פ דין תורה אין חיוב להמנע לישן בסוכה זו דלא חיישינן שיפסל, או לאידך גיסא נניח שאין איסור לישן בסוכה שיש חשש שתיפסל בתוך שנתו [דהנה ז"פ שאין מקפידים מלישן שם רק בשעה שאין ילדים ערים כלל], (אך עיין ס' הסוכה, הגרש"ז, פסקים סקכ"ז, ס' זמן שמחתינו פ"א סק"ד בשם הגריש"א לאסור הוצאת אדם ישן מסוכה, ושמא כאן הו"ל כתשבו כעין תדורו מאיזה טעם), ומ"מ נניח שאין חששות אלו אך שמא יש לפסול משום תעשה ולא מן העשוי דכדי להכשיר הסכך בעינן טפח סמוך לסכך [ס"ס תרל"ה], אף אם קי"ל שא"צ טפח סמוך לסכך דוקא אלא סגי גם בטפח למטה דלכאורה זהו הסכמת הפוסקים ואכמ"ל, וגם אם נניח שאין הקטנים הורסים כל פעם אלא מחיצה א' ולא כל הג' בפ"א, אך מ"מ בעינן ג' רוחות מעיקרא בשעת עשיית הסכך, ואף דאיכא למ"ד דסגי ברוח א' אכן דעה זו יחידאה היא, ובבהגר"א שם מבואר לא כן, וכ"כ עוד הרבה פוסקים [עמודי אור סי' ל"ט, מקו"ח על המ"א ר"ס תרל"ב, ערך לחם ס"ס תרל"ה], וכדמשמע גם במ"ב שם סקי"א, וגם הב"ח דמכשיר בדיעבד בכ"ז משמע במ"ב שם סק"י דלא קי"ל הכי.

אכן מה ששייך להכשיר כאן הוא ע"פ מ"ש בשו"ת רב פעלים או"ח ח"א סי' ל"ד וכ"כ עוד פוסקים דסגי שהיו המחיצות בשעת העמדת הסכך, אף שנהרסו אח"כ אם חזרו סגי, וא"צ לנענע שוב הסכך, אכן יש לידע דאי"ז לכו"ע [עיין מקראי קדש סוכות ח"א סי' י"א], ועוד יש לידע דגם להר"פ זהו דוקא אם עד שעת כניסת החג היו כל המחיצות קיימות, דאם הקטנים נענעו החבלים קודם החג צריך לשוב ולנענע כמבו' בר"פ ומקראי קדש שם, ויש לכתוב כ"ז לע"ה בהוראות מטעם ה'הכשר', והנה הערה זו האחרונה קלושה בכובדה משל חברותיה, משום שמ"מ יש כמה צדדין להקל, דאע"ג שכ"א מן הצדדין הללו להקל הם דלא כהלכתא כלל כמ"ש, אך בצירוף כולם שמא יש קצת מקום להקל, אך מ"מ יש לידע אם גם 'הכשר' שייך לתת בכה"ג דשמא אינו לכתחילה לגמרי כיון שאפשר להדר עוד יותר, וישראל קדושים ובודאי כשידעו שאפשר להדר עוד יותר, הרבה יקנו המהודר יותר, כפי שרואים תמיד.

והנה חששות הללו נכונות רק אם נניח שכ"מ שכתבתי נכון, אך אם אין ההנחות נכונות מתרבים החששות בכמה מונים.

השלמה לאחר זמן

יום רביעי י"ז תשרי תשע"ז

בענין מה שהבאנו בעם סגולה חלק א' המכתב להג"ר משה שאול קליין שליט"א, דגם לפי מש"כ המשנ"ב דיש להקל לעשות מחיצה בלא שתי וערב יחד בצירוף מחיצה של סדינים, זהו רק אם מחיצת הסדינים עשויה כדינה, דהיינו שאינה נעה ברוח מצויה, ומ"מ צריך לצרף גם את מחיצה הקנים, אבל בסוכה הלזו הרי היא מגיעה עם ההכשר, ומנין ידע הלקוח שצריך להדק הסדינין.

ראיתי בזה להוסיף עוד מה שראיתי כעת שוב בקובץ מבית לוי הל' סוכה פסקי הלכות סעי' ו' וז"ל, אין נכון לעשות כל מחיצות הסוכה מסדינים, והרוצה לעשות מסדינים ישים במחיצות קנים במרחק של פחות מג' טפחים זמ"ז, ובגובה עשרה טפחים, ומ"מ מדינא מחיצת סוכה העשויה מסדינים וקשורה היטב מכל הצדדים אלא שע"י הרוח נוצר שקע כשרה, ועכ"פ יחבר קרש גם באמצע הגובה כדי למנוע תנועת הסדין ככל האפשר, עכ"ל, אכן אינו נוגע ממש לענינינו, מכיון שהוא מיירי במי שאכן רוצה לעשות מחיצה רק מסדינין שמועיל מעיקר הדין אם הם קשורים.

***