עי' רש"י שבת לב ע"ב דהגדרת שנאת חנם היא שלא ראה בו דבר עבירה שיהא מותר לשנאותו ואעפ"כ שונאו עכ"ד, ומבואר מזה דהגדרת שנאת חינם אינו מי ששונא בלא סיבה, שאילו גם אם שונא עם סיבה עובר על איסור לא תשנא וכל שאין לו היתר מצד הלכה לשנוא ואעפ"כ שונא משיקולים אישיים נחשב שנאת חינם דהיינו שנאה בלא סיבה מוצדקת.
ולפ"ז הביטוי שנשתרבב "אהבת חינם" ומתכוונים בזה לומר שאוהב את חבירו אהבה שאינה תלויה בדבר, אינו נכון ביטוי זה ואינו דומה ל"שנאת חינם", דאדרבה מצד התורה יש מצוות ואהבת לרעך כמוך, ואין זה אהבה לחינם כלל, אלא אהבת ישראל שעל ידה יזכה לאור הגנוז לנצח נצחים.
ועי' עוד בדיני לא תשנא בקה"י על ערכין סי' ד ובמשפטי השלום לאאמו"ר שליט"א בפרק לא תשנא.
לתשובה זו פורסמו 2 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
כהוד מו"ר אשמח לקבל את המאמר של מו"ר אביך שליט"א
https://www.hebrewbooks.org/47830