ראש השנה

כרצונו לפי הענין או המנהג.

מקורות:
יעו’ בגיטין סב ע”א בס”פ הניזקין דמבואר שם מתוך הסוגי’ שהאומר שלום אינו כופל ואילו המשיב שלום כופל ואומר שלום שלום, ומבואר שם בהמשך הגמ’ שהאומר שלום לת”ח כופל שלום, ומבואר מזה דאמירת שלום לת”ח הוא כשהתלמיד פוגע בת”ח יאמר הוא שלום לת”ח.

וכן מבואר במתני’ דברכות שיש שואל מפני הכבוד ומפני היראה, וברכה הוא ג”כ בכלל שאלת שלום כמ”ש המשנ”ב לגבי מי שבירך דקריאת התורה, וכמו דמייתי במתני’ סוף ברכות מדאמר בועז יברכך ה’ לענין שאלת שלום.

ומאידך גיסא בירושלמי דשקלים מבואר דר’ יוחנן הקפיד אדר”א שלא אמר לו שלום ואמר לו רב אידי דבבליים מקיימין בעצמם ראוני נערים ונחבאו, ונתרצה ר’ יוחנן.

ומבואר מזה דיש ב’ הנהגות דיש הנהגה שהתלמיד שואל לרב ויש הנהגה שהתלמיד דוקא אינו שואל להרב.

ומכיון שבגמ’ מבואר דיש הנהגה כזו והנהגה כזו יכול לעשות כרצונו לפי הענין או לפי המנהג במקום שיש מנהג בזה.

והיינו דאמרי’ בעלמא שיש שאלת שלום של רב לתלמיד ויש שאלת תלמיד לרב.

ומיהו הרב יכול בלאו הכי למחול על כבודו, דקי”ל הרב שמחל כבודו מחול, וריב”ז הקדים שלום לכל אדם כמ”ש בברכות יז ע”א אע”פ שיש צד שהיה נשיא, ונשיא נזכר ג”כ בסוגי’ דקידושין לגבי מחל על כבודו עי”ש.

ומיהו לענין ברכה מקובל בהרבה מקומות שהחכם או האב מברך שזהו כבודן לומר להם את חשיבת למיבעי עלן רחמי כמ”ש בתענית ר”פ סדר תעניות כיצד.

בענין מה ששאלתם על מה שכ’ המטה אפרים בריש סי’ תקפג שהאבות מברכין הבנים שיכתבו לחיים טובים, ולכאורה הוא נגד המנהג הרווח הנזכר ברמ”א ובאחרונים שכל אחד מברך לחבירו ונזכר גם במטה אפרים גופיה סו”ס תקפב סכ”ו, הנה המעיין במטה אפרים ריש סי’ תקפג יראה דשם מיירי להדיא במנהגים שבבית קודם הסעודה שהרי המטה אפרים קאמר לפני הלכה זו שנפטרין לבתיהם, ודן שם בענין אמירת שלום עליכם כשחל בשבת, א”כ הוא ענין נפרד ור”ל דבמקום ברכה שמברכין בשבת ישימך וגו’ (או בתוספת לברכה זו) יברכום שיכתבו וכו’, ומשמע דאף שנתברכו כבר בבהכנ”ס יתברכו שוב באופן שהאב מברל הבנים כדי לקיים מנהג ברכת הבנים דמנהג קבוע אין מבטלין.