שאלה
כב’ מזכה הרבים הגרעמ”ס שליט”א
בפירש”י בראשית פ”א פס’ כ’ על מאמר הכתוב ‘ישרצו המים נפש חיה’ כתב ‘שיהא בה חיות’.
ובהמשך בפס’ כא’ על מאמה”כ ‘ואת כל נפש החיה’ פי’ -‘נפש שיש בה חיות’.
ובהמשך בפס’ כד’ על מאמה”כ ‘תוצא ...קרא עוד
שאלה
כב’ מזכה הרבים הגרעמ”ס שליט”א
בפירש”י בראשית פ”א פס’ כ’ על מאמר הכתוב ‘ישרצו המים נפש חיה’ כתב ‘שיהא בה חיות’.
ובהמשך בפס’ כא’ על מאמה”כ ‘ואת כל נפש החיה’ פי’ -‘נפש שיש בה חיות’.
ובהמשך בפס’ כד’ על מאמה”כ ‘תוצא הארץ נפש חיה’ כתב ג”כ באותה הלשון ‘נפש שיש בה חיות’.
והלא דבר הוא, מ”ט פי’ רש”י ג”פ מהו ‘נפש חיה’ וכמעט באותה הלשון.
שבוע טוב וכל טוב
***
תשובה
בע”ה
כ”ט תשרי תשע”ז
שלום וברכה
כתב בשפתי חכמים בראשית א’ כ’ [והוא מספר ‘דבק טוב’] וז”ל, ומה שהוצרך לפרש כן עוד (בפסוק כ”א), י”ל לפי שנכתב בה”א הידיעה משמע שהוא חיה ממש, לכך פירש פעם שנית שאין פירושו כן מדכתב אשר שרצו המים, ומה שפירש ג”כ ביום (החמישי) [נדצ”ל הששי], לפי שבפירוש נכתב אח”כ וחיתו ארץ, א”כ נפש חיה קאי אשרצים עכ”ל.
ומה שהגהתי הששי משום שהפעם שכתב רש”י אח”כ הוא בפס’ כ”ד שהוא ביום הששי, ועוד שהרי הזכיר השפ”ח שנאמר וְחַיְתוֹ אֶרֶץ, וזה נאמר ביום הששי בפסוק הנ”ל.
ומ”מ צע”ק מה שכתב בסוף דבריו על יום הששי, שבפירוש נכתב וחיתו ארץ א”כ נפש חיה קאי אשרצים, דקשה דמה זה מתרץ מ”ט חזר רש”י על פירושו, דאדרבה הרי כ”ש אם נאמר אח”כ וחיתו ארץ נאמר שמש”כ נפש חיה אין הכונה לחיה ממש, וממילא כ”ש דסגי ודי לנו במה שכתב רש”י ביום ואולי כונתו דמ”מ כאן ראה רש”י צורך לבאר טפי דגם מי שלא פירש כן לפני זה ע”כ יפרש כאן, או באופ”א דתנא סיפא לגלויי רישא, דכיון שבפס’ כ”ד הפירוש כך ע”כ יהיה הפירוש גם בתחילה כך, וצ”ע.
והנה לשון הכתוב הוא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן (בראשית א, כד).
ולפ”ז צ”ע ג”כ מש”כ השפ”ח דע”כ נפש חיה קאי אשרצים כיון שכבר נאמר וחיתו ארץ, דהרי גם רמש נֶאֱמַר ומסתמא גם שרצים כלוליו בזה, כמש”כ רש”י ורמש הם שרצים שהם נמוכים ורומשים על הארץ וכו’, וממילא ביאור נפש חיה לכאורה הוא כעין תני והדר מפרש וכמו כלל ופרט דנפש חיה הוא הכלל ואח”כ כל הפרטים הם בהמה ורמש וחיתו ארץ.
וכתב רבינו בחיי בראשית א’ כ’ וז”ל, ואמר “נפש חיה” כלומר נפש שיש בה חיות, אלו דגים שבים, גם העופות שנבראו מן המים ומעפר, מן המים הוא שהוזכר כאן: ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ, מן העפר הוא שכתוב: ויצר ה’ אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים, וזהו שדרשו רז”ל: (חולין כז ב) עופות מן הרקק נבראו, פירוש “רקק” מים ועפר, ולפי שיש נפש שאין בה חיות כלל, והיא הנפש הצומחת, לכך הזכיר בכאן בבעלי נפש התנועה “נפש חיה”, נפש שיש בה חיות כי הנפש הצומחת אין בה חיות, אבל נקראת “נפש”, כי כשם שבעלי נפש התנועה אינם מתנועעים רק בנפש כך הצומח אינו מגדל רק בנפש, או יש לפרש שאינה נקראת נפש כלל אבל נקראת הכח המגדל.
ומזה לא תמצא ביום שלישי זכרון נפש כלל, לא נפש חיה ואפילו נפש סתם עכ”ל.
א”כ יל”ע בדברי השפ”ח, וצל”ע בספר דבק טוב ואינו תח”י כעת.
והמהר”ל כתב בגור אריה בראשית א’ כ’, נפש שיהא בה חיות [רש”י].
שהרי לא בחיות מדבר הכתוב, אלא “נפש חיה” רוצה לומר נפש שיש בה חיות.
שרץ כל דבר שאינו גבוה וכו’ [רש”י].
פירוש דמייתי ראיה לדבריו שלשון “נפש חיה” נפש שיש בו חיות, שהרי כתיב אצלו “שרץ”, וכל דבר חי שהוא שורץ ונע ונד, נקרא “שרץ”, וזהו עניין ‘נפש שיש בו חיות’.
ולפיכך מהפך רש”י הפירוש להביא ראיה אל “נפש חיה” שפירושו ‘נפש שיש בה חיות’, ולכך קראו הכתוב “שרץ”, שהשריצה הוא עניין חיות עכ”ל.
ובהמשך כתב שם בפס’ כ”א וז”ל, נפש שיש בה חיות [רש”י].
הוצרך לפרש כאן ‘נפש שיש בה חיות’, דלמעלה (פסוק כ) שכתב “שרץ נפש חיה” משמע שאינה חיה ממש, שהרי קראו “שרץ” מפני החיות שהוא נע ונד, אבל כאן כתיב “ואת כל נפש חיה הרומשת” והוא אמינא שיש חיה בים, ובשביל שאין לה רגלים גבוהים נקרא “רומשת”, ולעולם “חיה” כמשמעו הוא, ולכך הוצרך לפרש שגם כאן “נפש חיה” ‘נפש שיש בה חיות’, שהרי קאי אשרץ דלעיל, דכתיב “ויברא אלהים וגו'” עכ”ל.
ועוד כתב שם בפס’ כ”ד וז”ל, נפש שיש בה חיות [רש”י].
פירש זה שלישית, דהוה אמינא דכאן כיון שהכתוב מדבר בחיה, אם כן “נפש חיה” הוא כמשמעו, לכך פירש דאף כאן יש לפרש נפש שיש בה חיות, דמאחר דלמעלה (פסוקים כ, כא) אנו מוכרחין לפרש “נפש חיה” – ‘נפש שיש בה חיות’, גם כאן ילמוד סתום מן המפורש (יומא נט.
).
וכאן אצל “נפש החיה” פירש ‘שיש בה חיות’ ובראשון (פסוק כ) פירש ‘שיהא בה חיות’, מפני שבא לומר הארץ לא הוציאה רק הנפש, והשם יתברך נתן החיות, כי אין חיות בארץ, אבל בודאי עיקר הפירוש ‘נפש שיש בה חיות’ עכ”ל המהר”ל.
בכבוד רב
***
קרא פחות
