בעיקר הדבר יעויין בש”ע תרצ”ו ס”ב שכתב דגם לפי מנהגינו מ”מ לאסור את של זה בזה אינו מנהג, וגם המ”ב שהביא המחמירין כתב דתלוי לפי מנהג המקום, וכתב בשעה”צ סק”ז כי אף בפורים גופא תלוי זה במנהג המקום וכ”ש בזה דאין להחמיר כ”כ עכ”ל, והנה מקור המ”ב הוא מבאה”ט כמ”ש בשעה”צ, ומקור הב”ה הוא ממהרי”ל ואבודרהם, והנה בד”מ כתב בזה”ל, אבל אבודרהם (הל’ פורים עמ’ רח) כתב דאף ביום שני נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה עכ”ל.
ולפום ריהטא מהלשון נהגו הנשים נראה קצת שמלכתחילה לא היה זה עיקר המנהג, אלא שנהגו הנשים כך, וצ”ע אם שייך לדייק כן.
א”כ כיון שעיקר המנהג משמע דלא אסרינן של זה בזה, אפשר דבסתמא היכא שאין ידוע המנהג אזלינן לקולא דנימא שלא קבלו ע”ע יום י”ד לאיסור מלאכה, [וגם פה אשדוד שנוהגין בי”ד כמדומה שמעולם לא חשו לאסור מלאכה ביום ט”ו].
ובד”מ כתב עוד, וכתב הר”ן בריש פרק ב’ דמגילה (ה.
ד”ה וגרסי’) דמאחר דתלוי במנהג אי מקדימין הקריאה לא איתסר במלאכה דודאי כה”ג לא נהגו עכ”ל, א”כ משמע גם מדבריו דפשיטא ליה שלא אסרו של זה בזה.
ומה שצידד כת”ר שליט”א להתיר זה מצד דבר האבד, מכיון שיש חשש שאם ימתין עד לאחר פורים תינזק הריצפה טובא, הנה אם באמת יש כאן משום דבר האבד, כבר כתב הפמ”ג (והוב”ד בשהע”צ סי’ תרצ”ו סק”ג) דכל דבר שיש בו פסידא שרי, דכל דבר שמחה מותר בפורים עכ”ל.
א”כ אם יש חשש של דבר האבד היה להתיר אף ביום קריאת המגילה גופה.
ובענין מה שכתב השואל לצדד, דכיון שנהנה מהעבודה אפשר דשרי, וכנראה כונתו להתיר מצד בנין של שמחה דשרי, כמ”ש במגילה ה’ ב’ ובש”ע סי’ תרצ”ו ס”א, לכאורה יש לשלול היתר זה, דהנה בתעניות אחר שהתענו או לדידן בימים שנאסרו בבנין של שמחה, הנה זה פשיטא שאם פועל נהנה ממלאכתו לא יאסר מלעשות מלאכה זו בימים אלו, אע”פ שאומר ששמחה היא לו, וה”ה בעה”ב הרוצה לתקן את ביתו מסתמא לא יאסר מחמת זה, וא”כ לאידך גיסא לענינינו לא יהא חשיב בנין של שמחה להתיר מחמת זה.
אכן החת”ס בתשובתו באו”ח סי’ קפ”ה, כתב בפורים תשובה בפלפול, וכתב, ולהיות אמרותיו חביבים עלי אמרתי להשתעשע בהם היום יום שמחתינו ותהיה לי למשיבת נפש עכ”ל, ומקורו מהא”ח שהביא הב”י וז”ל, וכן מלאכת מצוה שריא כגון כתיבה של מצוה ומותר לכתוב פסקי הלכות ופשטי המקראות שאדם שמח בהם כדכתיב (תהלים יט, ט) פקודי ה’ ישרים משמחי לב ואיגרות של שאלת שלום ומזכרת חובותיו וכן כל דבר שאין צריך עיון גדול נראה שמותר עכ”ל, וכ”כ המ”ב סק”ו, אכן בזה י”ל דכיון שנזכר להדיא שמשמח בספ”ד דתענית ל’ א’ בזה שאני אבל בכל מלאכה שאדם יאמר שזה משמח אותו א”כ נתת תורת כאו”א בידו.
מק"ט התשובה הוא: 7884 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/7884
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.