תשובות

להרה”ג רבי עקיבא משה סילבר שליט”א
אחדשה”ט וברכה אמיתית לכל מילי דמיטב אשאלה על זה
שידוע את שכתב רבינו הרמ”א סימן תקפ”ג ס”ב והובא בפוסקים
“יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים, שאגוז בגימטריא חטא, ועוד שהן מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה”.

וקושיתי בצד הדברים האיך יהיה טעם להמנע מלאכול דבר מסוים בר”ה ועוד כטעם ראשון ע”פ גימטריא, והלא יוכל להמצא בכה”ג ג”כ גימטריא לטוב כגון שאגוז עולה בגימטריא ‘טוב’, ואיך נקבע דין ע”פ גימטריא ויש עוד כמה מאכלים שהגימטריא שלהם צירופם לרע והאם א”כ יש ענין להמנע מהם?
והן אמת שבראשונים נמצא הטעם להמנע מאכילת אגוזים מחמת שמרבים כיחו וניעו ומעכב מלהתפלל, והאחרונים מצאו רמז זה, א”כ מדוע הרמ”א מביא כסיבה ראשונה את טעם הגימטריא?

ועוד
אשמח אם יוכל להרחיב לי בביאור עני”ז הלא בכל דבר יש צירופים לטוב ובהפכו וא”כ מה קובע, וכגון השם שלום עולה גימטריא עשו [עשו הרשע] וכן עזה”ד רבים

בברכת שלום
וכחו”ט בספשצ”ג

הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

לכבוד הרב החו”ב רבי עקיבא משה סילבר שליט”א
אחדשה”ט באה”ר בברכת גמר חתימה טובה

ברצוני לשאול לכת”ר:
האם שרי לנושא ס”ת להפיח בשעה זו או שצריך להזהר בזה

בברכה הצעיר
מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

להרב החו”ב רבי עקיבא משה סילבר שליט”א
אחדשה”ט באה”ר
האם ליצחק אבינו ע”ה ג”כ היה נסיון ומעלה בעקידה כאברהם אע”ה או שלו היה נסיון אחר פחות במעלה או שלא היה לו כלל נסיון דהלא לא הובטח לו ביצחק יקרא לך זרע וכו’ כל פרטי הנסיון גבי אברהם
בברכת כחו”ט בספשצ”ג

הצעיר
מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

א”ה ריחמ”א: כבוד הרב ישר כח עצום על התשובה!
יש להוסיף כאן את דברי הגמ’ בגמרא מגילה (טז ע”א) שכתבה בענין מה שסיפר המן הרשע את שערותיו של מרדכי היהודי, וז”ל הגמ’:
וכו’… אמר ליה קום לבוש הני מאני ורכוב האי סוסיא דבעי לך מלכא אמר ליה לא יכילנא עד דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי שדרה אסתר ואסרתינהו לכולהו בי בני ולכולהו אומני עייליה איהו לבי בני ואסחיה ואזיל ואייתי זוזא מביתיה וקא שקיל ביה מזייה בהדי דקא שקיל ליה אינגד ואיתנח אמר ליה אמאי קא מיתנחת אמר ליה גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי השתא לישוייה בלאני וספר אמר ליה רשע ולאו ספר של כפר קרצום היית תנא המן ספר של כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה בתר דשקלינהו למזייה לבשינהו למאניה וכו’… עכ”ל.
וכתב רש”י על מגילה (שם), וז”ל: ואשקול למזייא – ואטול שערי. אסרתינהו – צותה עליהן להחביאן. אומני – ספרים. זוזא – זוג של ספרים, כעין מספרים. עכ”ל.
ובגמ’ מגילה (טו ע”א ע”ב) כתוב, וז”ל הגמ’: אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא בשעה שראה המן את מרדכי יושב בשער המלך אמר כל זה איננו שוה לי כדרב חסדא דאמר רב חסדא זה בא בפרוזבולי וזה בא בפרוזבוטי אמר רב פפא וקרו ליה עבדא דמזדבן בטלמי. עכ”ל.
הרי שהמן היה עבד מכור למרדכי היהודי בעד ככר לחם.
וכן ראיתי בתרגום ראשון על מגילת אסתר הנקרא צבי וחמיד (ג, ד) שכתב, וז”ל:
ויהי באמרם אליו יום ויום, ולא שמע אליהם, ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כנגד דברי המן, כי הגיד להם שלהמן לא היה משתחווה על שהוא עבדו שנמכר לו בככר לחם, ולפסל דמותו שהקים עמו לא היה כורע, על שהוא יהודי ויהודים לא עובדים ולא כורעים לו. עכ”ל.
הרי לנו שהמן הרשע היה עבדו של מרדכי היהודי ובפשטות היה עבד כנעני כדין תורה כי מרדכי עשה זאת כדין של תורה, ובכל זאת מרדכי היהודי לא חשש להסתפר אצל המן הרשע, ומכאן שמותר להסתפר אצל עבדו הכנעני.
ומצאתי שכתב המהרי”ץ חיות על מגילה (טז ע”א) כתב על ד”ה ואשקול למזייא, וז”ל: נ”ב לא ידעתי איך היה רשאי לגלח שערו הרי היה חוה”מ פסח עיין רש”י כאן ד”ה הלכות קמיצה וצ”ל כיון דקודם הרגל לא היה יכול לגלח מפני גודל הרעה שקרה לישראל בכלל והיה עסוק בשקו ובתעניתו שוב הוה כיוצא מבית האסורים שמותר לגלח ברגל. עכ”ל.
הרי לנו מדברי המהרי”ץ חיות זיע”א שהקשה איך גלח מרדכי היהודי בחול המועד פסח, ולא היה קשה לו מדוע התגלח מרדכי על ידי המן הרשע דהרי היה גוי, אלא ודאי שאין איסור גילוח על ידי עבד כנעני, והמן היה עבד כנעני למרדכי היהודי.
וצ”ע האם מותר לקבל עבד כנעני מהעם העמלקי, וראיתי בספר עטרת נזיר על מסכת נזיר מאת הרה”ג זאב ארי סטראם (ירושלים תש”ע) שכתב על פרק הכותים (סא ע”ב) אות ג’ (עמו’ תח – תט) ועיי”ש בכל דבריו באורך ואביא כאן מה שכתב בסיום דבריו לגבי מה שהמן היה עבד כנעני אצל מרדכי היהודי, על דברי היערות דבש (ח”א דרוש יז) שמרדכי היהודי קיים את המן כדין עבד כנעני במילה וטבילה, והיה מחוייב במצות כאשה וז”ל: עוד צ”ע בעיקר דברי היערות דבש, דהנה במכילתא סוף פרשת בשלח דריש מדכתיב “דר דר” שאין מקבלין גרים מעמלק, ואם כן איך באמת לקח מרדכי את המן לעבד ומלו וטבלו ואשווי’ לישראל, הלא אין מקבלין גרים מעמלק. וצ”ע.
והנראה מוכרח ומבואר מדברי היערות דבש כמש”כ בד’ המפרש, דבהא דדרשינן לה לה מאשה לחייב עבד כנעני במצוות כאשה אין הביאור בזה שנתרבו עבדים להכלל בכלל ישראל כאשה וממילא נתחייב במצוות כאשה, אלא ביסודו הו”ל עכו”ם ורק שנתרבה לחיוב במצוות שהאשה חייבת בהן, ובאופן דלפ”ז אף שהעבד מחוייב במצוות כאשה מ”מ בעיקר שמו ובעצמותו הו”ל עכו”ם,וכיון שהמן היה מזרע עמלק שפיר נכלל בדין מצות מחיית עמלק.
ולפי זה פשוט, דקניית המן לעבד כנעני לא חשיב קבלת גר מעמלק, דכל עיקר האיסור לקבל גר עמלק הוא רק לשוי’ בכך לישראל, אבל קניית עבד כנעני אף שמחייבו בכך במצות כאשה מ”מ בעיקר שמו הוי ליה גוי ולא ישראל, וזה לא חשיב קבלת גר מעמלק. ופשוט. עכ”ל.
ומצאתי בקובץ ביאורים על הרמב”ם הלכות עבדים הנקרא עבדי המלך שכתב הרה”ג שלום צבי שפירא (בני ברק) בהלכות עבדים פרק ט’ הל”ב (עמ’ רי”א) ובתוך הדברים כתב, וז”ל: וראיתי למו”ר הגאון הקדוש הרב רבי אברהם צבי קמאי זצוק”ל ריש מתיבתא ואבדק”ק מיר, וכו’ וז”ל, דנראה דכמו שיש איסור לקבל גרים מעמלק ה”נ דאין ראוי לקנות לעבד כנעני מזרע עמלק דחד טעמא הוא, וכו’. עכ”ל. (העתקתי כאן רק את הנקודה הזאת ואולי לא הבנתי הכל).