קבלת טומאה בדבר המחובר לקרקע

שלום, תנן בפי”א דכלים כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו, טמא, חוץ מן הדלת, וכו’, שנעשו לקרקע. ולמדו מכאן הפוסקים [לענין הוית מקוה] דצנור הנעשה להיות מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואי”מ טומאה. ואולם, בגמ’ ב”ב (סה) איתא דהא דתנן בפט”ו דף של נחתומים וכו’ וחכמים מטמאים היינו אפי’ בקבעו ולבסוף חקקו – ולכ’ פשוט דאין לך נעשה לשמש עם הקרקע יותר מזה שתקנו בהיותו מחובר כבר. וא”כ לדידן דקיי”ל כרבנן [דלית הל’ כר”א רק ד’ בסדר טהרות] א”כ אף צינור כיון שחקקו שוב מק”ט, וק’ ממה שפ’ המחבר סימן ר”א סמ”ח דנעשה לקרקע אימק”ט.