ענין שרי הבדולח שרי השמן שרי הכוס וכו’

ענין שרי הבדולח שרי השמן שרי הכוס וכו’
בס”ד
ליל ל’ אב ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה!
אספתי כאן מעט על ענין של שרי הבדולח השמן ושרי הכוס, ועוד, ואשמח מאד אם כבוד הרב שליט”א יוכל לבאר לי ענינים אלו יותר.
הגמ’ סנהדרין (קא ע”א) כתוב, וז”ל:
תנו רבנן שרי שמן ושרי ביצים מותרין לשאול בהן אלא מפני שמכזבין לוחשין על שמן שבכלי ואין לוחשין על שמן שביד לפיכך סכין משמן שביד ואין סכין משמן שבכלי רב יצחק בר שמואל בר מרתא איקלע לההוא אושפיזא אייתי ליה מישחא במנא שף נפקן ליה צימחי באפיה נפק לשוק חזיתיה ההיא איתתא אמרה זיקא דחמת קא חזינא הכא עבדא ליה מלתא ואיתסי.
פירש רש”י (שם), וז”ל:
שרי שמן – יש מעשה שדים ששואלין על ידי שמן וקרי להו שרי שמן, והיינו שרי בוהן, ויש ששואלין בשפופרת של ביצה וקרי להו שרי ביצים. אלא שמכזבין – לכך נמנעו מלשאול בהן. לוחשים על שמן שבכלי – אותן העושין מעשה שדים דרכן ללחוש על שמן שבכלי, ואין דרכן ללחוש על שמן שביד שאינו מועיל, לפיכך אדם יכול לסוך על ידו משמן שביד ואין לחוש שמא נעשה בו מעשה שדים ואין בו סכנת השד. עכ”ל רש”י.
וכתב הנימוקי יוסף, וז”ל:
שרי שמן. יש מעשה שדים ששואלין על ידי שמן וקרו ליה שרי שמן והיינו שרי בוהן ויש ששואלין בשפופרת של ביצה וקרי להו שרי ביצים. אלא מפני שמכזבין. ולכך נמנעו מלשאול בהן. עכ”ל.
וכתב רבינו יונתן מלוניל, וז”ל:
שרי שמן, יש מעשה שדים ששואלין על ידי שמן והינו שרי בוהן והינו דקארו להו שרי שמן, ויש ששואלין בשפופרת של ביצה וקארי להו שרי ביצים, אלא שמכזבין, ולכך נמנע מלשאול בהם. עכ”ל.
ופסקי הרי”ד על סנהדרין (קא ע”א) כתב, וז”ל:
ת”ר שרי שמן ושרי בצים מותרין לשאול בהן, מפני שאין מכזבין, פי’ שרי שמן שסכין את הצפורן של בהן ידו, ושואלין בהן לשדים, ושרי בצים שממלאין שפופרת של ביצה שמן ושואלין בהן לשדים, ומותר לעשותן בחול, שאין בהן סכנה, ואין מכזבין במה שאומרין, ויש שגורסין, אלא שמכזבין, כלומ’ אינם עיקר, שאינן מגידין אמת, ואין לסמוך עליהן. ולוחשין על שמן שבכלי ואין לוחשין על שמן שביד, פי’ כשרוצה ללחוש על השמן כדי לשאול לשדים, אל ילחוש אלא על שמן שבכלי, ולא על של יד, כי לא יצליח הלחש, ולא יענה השד אלא על ידי כלי, לפיכך סכין משמן של יד, ואין סכין משמן שבכלי, פי’ שבאותו שמן שלחשו בו בכלי שרו עליו השדים, והוא מסוכן, ואותו שביד לא שרו עליו השדים, ואינו מסוכן. כי הא דרב יצחק בר שמואל איקלע לההוא אושפיזא, אייתו ליה מישחא במנא, שף מיניה, נפקו ליה צימחי באפיה, חזיתיה ההיא איתתא אמרה זיקא דדימסת קא חזינא הכא, עבדה ליה מילתא ואיתסי, פי’ רוח שד פל’ ששמו דימסת אני רואה כאן. עכ”ל.
בספר האגודה על סנהדרין – (ק ע”א) כתב, וז”ל:
תנו רבנן שרי בצים ושרי שמן אסור לישאל מהן מפני’ שהם מכזבים, (בגמרא ובאלפס, ובאשירי ובסמ”ג בלאוין גרס מותר) את האמת והשלום אהבו. עכ”ל.
בספר חמרא וחיי על סנהדרין (קא ע”א) כתב, וז”ל:
ת”ר שרי שמן ושרי בצים וכו’ שרצים המזיקים כגון נחשים ועקרבים אפי’ לא היה בהם חשש מיתה הואיל ונושכים מותר לצודם בשבת ובלבד שלא יתכוין אלא להנצל מנשיכתם וכיצד עושה כופה עליהם את הכלי או מקיף עליהם או קושרם ובמקום שיש ביניהם חברים לוחשים עליהם בשבת ואע”פ שזה באיסור חובר חבר הואיל ואין בו מלקות שהרי אין כאן אלא דברים בעלמא התירו לו בכך שלא תטרף דעתו עליו הא חבר שעושה מעשה כגון אלו שמנהגם בעת שאומרים אותם הלחישות לאחוז בידם מפתח או סלע או מנידים אצבע או ראש הרי זה לוקה ואין מתירין לו כלל ואלו שמאמינים במציאות השדים ובפעולותיהם אסור להם לשאול בהם אף בחול ויש להתיר בשרי בהן ושרי בצים אלא שאינן אלא דברי הבאי והגירסא לפי דעת זה אלא שמכזבין וגדולי הפוסקים גורסים מפני שמכזבין כלומר שעיקר התירם מפני שהם דברי הבאי ואין אדם מצוי לימשך אחריהם וכן עיקר והוא ענין מה שהתירו בש”ס הרבה דברים בלחישו’ המוניות וכדומים לאלו. הרב המאירי ז”ל. ובכללים כתוב וז”ל אסור לשאול בשדים בין שרי שמן הנקראים שרי בהן בין שרי בצים בכל ענין שבעולם אסור לשאול בהם מפני הסכנה כך מצאתי לאחד מגדולי המפרשי’ האחרוני’ וממה שכתב לאחד מגדולי המורים בהלכותיו נראה ששרי שמן ושרי בצים מותרים ומ”מ נראה לומר שאף לדברי כולם מעשה שדים ממש אסור כמעשה כשפים כמו שכתבנו בפ”ד מיתות ולא התירו אלא שאלה בלבד תדע שאפי’ מי שאסר לא אסר אלא מפני הסכנה לפי שהשאלה בלבד אין כאן מעשה אבל העושה מעשה כחרטומי מצרים הרי הוא בכלל מעשה כשפים. עוד ראיתי לאחד מגדולי האחרונים שכתב בתשובותיו שמה שהתירו במקום זה בענין שדים ולא אסרו אלא מפני הסכנה אינו אלא להשביע את השד לצאת מגוף האדם שהוא כעין רפואה ואעפ”ב אסרו שמא יסתכן המשביע לפי שמוציאו ממקו’ ולפי דבריו אין ללמוד מכאן התר כלל למעשה שדים. ע”כ.
וכתב הרמ”ק הקדוש זיע”א בספרו אור יקר ביאור על הזוה”ק פר’ אחרי סימן ו’ כרך י”ג דף כ’, וז”ל:
דע כי אפילו בעולם זה התחתון האויר מתחלק כלו לחלקים, והאויר הזה מלא כחות רוחניים מהם רעים מהם בלתי רעים, והיודעים בשאלת שרי בדולח והצפון והכף והאשיש”ה והחרב והעיגול והבא”ר והביצ”ה והמי”ם, הם בקיאים באלו וקורים אותם שרי מזרח ושרי מערב ושרי צפון ושרי דרום, והם נשמעים לבני אדם כשמשביעין אותם כראוי, והם מראים עניינים קצתם אמתיים וקצתם שקר, מהם מפני שאינם יודעים להשביעם כראוי, ומהם מפני שלא נתן להם רשות לגלות, ומהם מפני שהם שקרנים כת לצים מתלוצצים על השואל ומשקרין לו, והמתדבק בהם ומזדקק להם בשאלות אין ספק שהוא מטנף עצמו, ועל זה נאמר כי הגויים האלה אל המעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וכו’, והיינו אומרו ועל הארץ מתחת, דהיינו אויר העולם הזה. עכ”ל.
הנה הרמ”ק כתב שיש שרי הבדולח והצפון והכף והאשישה והחרב והעיגול והבאר והביצה והמים. ואשמח מאד שכת”ר יבאר לי את כל אלו השרים מה הם ומה המהות שלהם
עוד מצאתי בכתב יד תימני הנקרא “שימושי שרים”, שיש שם כמה וכמה שמות של שרים, ואלו הם:
א. שרי בדולח
ב. שרי מראה
ג. שרי שינה
ד. שרי עוגה
ה. שרי אשישה
ו. שרי כוס
ז. שרי חרב
ח. שרי שמן
עוד ראיתי שבספר אמת ואמונה של רבי יוסף צוברי זיע”א כתב על נושאים אלו ומקורותיהם (סימן מט) ובהערות מראש אמנה, מעמ’ קיט עד עמ’ קכא עיי”ש.
וכן ראיתי שכתב על זה בספר “אוצרות מלאכים” (נמצא במאגר תורני “אוצר החכמה”) שכתב הרב ישרא מאיר אלמגור (אב תשס”ד), מע’ 216 עד עמ’ 223 ועיי”ש. אך לא האריכו להסביר היטב את הענין.
וכן האריך לדבר בנושאים אלו הרה”ג רבי מנשה מטלוב סתהון זצ”ל אב”ד ורבה הראשי של עיה”ק צפת (נדפס לראשונה בעיה”ק ירושלים ע”י המחבר בשנת תרל”ד, ויצא שוב בירושלים תשס”ז במהדורה חדשה, נמצא במאגר תורני “אוצר החכמה”).
ואשמח אם כבוד הרב יוכל להסביר לי מהות של כל שר ושר מה הוא, וכן מה פעולתו, ועניינו ומהותו, וכו’.
בברכת התורה ולומדיה
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח י”א חלקים ושו”ת הוראת שעה 121812 עפולה ת”ו