נתינת צדקה למי שלא יברך – דין לפני עיוור

בס”ד
עש”ק לסדר התיצבו וראו את ישועת ד’ – ט שבט שנת תשפ”ה לפ”ק
לכבוד רב האי גאון מורינו הרב רבי עקיבא משה שליט”א
אחדשה”ט באה”ר כראוי וכנכון
החכם מכל אדם אמר, דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים, והנני מוכן ומזומן לקיים דבריו הקדושים, ואבקש ממעכ”ת, ליתן לי אוזן קשבת, לדברי הדלים, ולהשיב תשובה מאהבה, וה’ הטוב ישיב לכם כגמולכם הטוב.
כתב המחבר באו”ח סי’ קס”ט סעיף ב’ כתב, “לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך”, הגה, ויש מקילין אם נותן לעני בתורת צדקה.
והמקור הובא בבית יוסף בשם תלמידי רבינו יונה בסוף פרק אלו דברים, וקאי על דברי הגמ’ שלא יתן פת להשמש אלא אם כן יודע שנטל ידיו, כתב רבינו יונה, “יש למדין מכאן, שאין ראוי לתת לאכול אלא למי שיודע בו שיברך, ונראה, שכיון שמתכוין לעשות מצוה שנותן בתורת צדקה, מותר.
והמג”א בס”ק ו’ כתב, “ונראה לי, דאם יודע בודאי שלא יברך, אסור. והב”ח כתב וז”ל, דוקא בנטילת ידים אסור, דתיכף בשעה שנותן ידו כדי לאכול [קודם שנטל השמש ידיו] עובר משום לפני עור, אבל בברכה, בשעה שנתנו אינו עובר, ואם אח”כ לא יברך, מה עלינו לעשות, עכ”ל המג”א.
והנה עיינתי בתוך דברי הב”ח, והב”ח מוסיף עוד כמה שורות, וזל”ק:
ור”ל דביודע שלא נטל ידיו, אם נותן לתוך פיו או לידו כדי לאכלו, עובר משום לפני עור, אבל במי שאינו יודע אם יברך אם לאו, בשעה שנותן לו אינו עובר כלום, אלא אדרבה מקיים מצות צדקה, ואם אין העני מברך, הנותן צדקה אינו עובר בזה על לפני עור בשעת נתינה וקיום מצות צדקה. ואפילו יודע בו שהוא עם הארץ גמור, ולא יברך כלל, לא מפני כך יבטל מצות צדקה עכ”ל.
והנה המג”א השמיט מילים האחרונים של הב”ח, ושם משמע שחזר מדבריו הראשונים, דאפילו יודע שלא יברך כלל, “לא מפני כך יבטל מצות צדקה”.
ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים, מה בין זה למושיט כוס יין לנזיר “עני” שאסור משום לפני עור, היעלה על הדעת לומר דמשום מצות צדקה מותר ליתן לו,
והגם שיש לחלק ולומר דכאן הושיט לו “איסור” – כיון שהוא יין – לנזיר, משא”כ במושיט אוכל לעני שלא יברך, אין איסור על עצם האוכל, אבל מצד שני כיון שיודע “בודאי” שהלה לא יברך, הרי נחשב ג”כ כמושיט איסור, ומה בין זה לזה.
ועצם החילוק שחילק הב”ח, דלפני עור עובר רק אם “כאילו”, הלה יעבור תוך כדי דיבור, משא”כ אם יעבור אחר קצת זמן, אינו עובר עליו, צ”ב מנא ליה הא, היעלה על הדעת דמותר להושיט כוס יין לנזיר, אם הלה ישתה אחר חמש דקות למשל ?
ואסיים מעין הפתיחה, בהודאה רבה למפרע על התשובה מאהבה, בצירוף ברכת הדיוט למרנן ורבנן, מלכא דעלמא יברך יתכון בכל מילי דמיטב, שתזכו להרביץ תורה ויר”ש לאורך ימים ושנים טובים, מתוך נחת והרחבת הדעת וכטו”ס.
מינאי ישכר בעריש מאנדל פה לונדון יצ”ו