נטילת ידיים ממלמולי זיעה במקומות מכוסים (הבנת שיטת הכה”ח)

אני קצת מתקשה בהבנת הלכה זו של נגיעה במקומות מכוסים, כי כתב בכה”ח סי’ ד’ דהיכא דהגוף רחוץ א”צ נטילה, והיום בד”כ מרבים ברחיצה יותר מפעם, והחוש מעיד שלרוב לא מצויים מלמולי זיעה במקומות המכוסים, (ולכאורה גם בלא רחיצה, לפי הסברא היה לנו לומר דכל היכא דקים ליה לאיניש בגוויה דאין לו מלמולי זיעה באותו מקום א”צ נטילה, וצריך טעם למה לא נאמר כן, וצ”ע גם מה שהביא בב”י בסי’ צ”ב בשם הכלבו דעד החזה ועד הקובד”ו לא נחשב מקומות מכוסים, דמה שייך ליתן גבול בדבר, הלא תלוי הדבר בכל אדם ואדם אם מכסה מקומות הללו או לא, ואם נאמר שעצם המקום נחשב כמטונף משום שמצויים בו לפעמים מלמולי זיעה, א”כ גם ברחץ לא יועיל, ואולי הרב שליט”א יוכל לבאר לנו ד”ז.