מעט עיונים והערות בספר היראה לרבנו יונה מגירונדי

מעט עיונים והערות בספר היראה לרבנו יונה מגירונדי
בס”ד
ה’ אלול ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה !
לשנה טובה תכתבו ותחתמו!
מצורף כאן כמה שאלות שעלו לי בס”ד בלומדי את “ספר היראה” לרבינו יונה מגירונדי זיע”א.
ואשמח מאד אם הרב יוכל לעיין מעט בדברים, ברוכים תהיו.
א. כתב רבנו יונה בריש ספר היראה, וז”ל: בכל בקר בהקיצו משנתו, וכו’… יזדעזע ויהיה נרתע ונחפר מאימת הבורא בזכרו חסדו אשר עשה לו ואמונתו אשר לו, כי החזיר לו נשמתו אשר הפקיד אצלו, ואז יברך בלבו את הבורא אשר הגדיל לעשות עמו, כי חדש והחליף כחו.
לכאורה דבריו אלו הם הבסיס למה שכתב רבי משה בן מכיר בספרו “סדר היום”, באמירת: “מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך”. וצ”ע האם הייתה איזה תפלה מסודרת כאשר קם האדם בבוקר לפני שתקן רבי משה בן מכיר את נוסח “מודה אני”.
ב. בענין מצות ציצית כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: וילבש בגדיו, ויהיה לו טלית קטן וילבשנו מתחת למדיו, כי עיקר מצות ציצית, לזכרון ללבשו תמיד וכו’, על כן ילבש אותו מיד בלא ברכה אם לא רחץ ידיו.
מדבריו אלו משמע מדבריו אלו משמע שאין בעיה ללבוש את הבגדים ללא נטילת ידים, רק עיקר הבעיה היא הברכה.
ג. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: ומעת קומו להתהלך על הדרך, יכפוף קומתו וישוח ראשו, כי השכינה למעלה מראשו, ולכן נכון לכסות ראשו, ואל יהיה בגילוי ראש.
אם כן משמע מדבריו שכיסוי הראש הוא רק נכון ולא חיוב, ואמנם היום נוהגים היראים לכסות ראשם, אבל אם לא כיסה את ראשו לא עבר על איסור רק שלא קיים מה שנכון לקיים. וצ”ע מה הדין באדם שהתפלל בטעות ללא כיסוי הראש או ברך ללא כיסוי הראש.
ד. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: ואל ישתין מעומד, פן יהיו ניצוצות נתזים על רגליו ויראה ככרות שופכה, אלא יעמוד במקום גבוה או ישתין בעפר תחוח.
ומקורו מן הגמ’. וצ”ע על מה סמכו היום להשתין מעומד, האם בית הכסא שלנו נקרא מקום גבוה או עפר תחוח. והאם עדיף להשתין מיושב.
ה. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: ויקנח בשמאל אבל לא בימין. מפני שמראה בה טעמי תורה ואוכל בה.
לכאורה ענין של מראה טעמי תורה הוא שמסמן בה את טעמי המקרא לבעל קורא בתורה. ואם כן מי שאין תפקידו לסמן טעמי המקרא לבעל קורא בתורה אין בעיה לקנח ביד ימין, אלא שיש לומר עוד טעם שאחרי הכל הוא אוכל בה ועל כן לא יקנח ביד ימין, ועוד נראה שעל ידי יד ימין מניחים תפילין.
ו. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: ואחרי כן יניח תפלה של יד בזרוע שמאל למעלה מן הפרק (שקורין קובדו בלע”ז) מעט, כנגד הלב, ויברך להניח תפילין, ואחר כך ישים של ראש כנגד המח ויברך על מצות תפילין. ואל ידבר בין (בית ט”ס) תפלה של יד לתפלה של ראש. שח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך על של ראש שתים: “להניח” “ועל מצות”.
אדם שטעה ודבר בין תפלה של יד לתפלה של ראש, ושוב ברך על של ראש אך ברך בטעות “על הנחת תפלין”, האם יצא ידי חובה ולא יברך שוב או שלא יצא ידי חובה ויברך שוב “על מצות תפלין”.
ז. כתב רבנו יונה בספר היראה, שמורו ורבו היה רבי שמואל ברבי שניאור.
האם ידוע מי הוא מורו ורבו זה.
ח. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: וילך לבית הכנסת. ובבואו סמוך לבית הכנסת, ימהר פעמיו.
האם יש ענין לרוץ לבית הכנסת יותר מלמהר פעמיו.
ט. כתב רבנו יונה בספר היראה עוד בענין הכניסה לבית הכנסת, וז”ל: ויבדוק מנעליו פן יהיו מטונפים, וכן אמר שלמה המלך בחכמתו (קהלת ד, יז) שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים.
וצ”ע מדוע אנו נכנסים בכלל לבית הכנסת עם מנעלים האם לא עדיך להכנס לבית הכנסת בלא מנעלים כדי להימנע מטנופת במנעלים, ואם כי מנהג זה הוא של המוסלמים ימש”ו לא להיכנס למסגד שלהם במנעלים, אבל אחרי הכל כאן שנותן רבנו יונה טעם שלא יהיה טינוף על המנעלים אולי כדאי להיכנס בלא מנעלים לתפלה, ויתכן שיותר כבוד לעמוד לפני מלך עם מנעלים, ולכן כתוב לבדוק אותם לפני כן.
וצ”ע האם יש פוסקים הסוברים שיש להוריד מנעלים לפני הכניסה לבית הכנסת, וכן האם היו קהלות שנהגו להוריד את המנעלים לפני הכניסה לבית הכנסת.
י. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: ולא יהיה מאריך בתפלתו יותר מדי בצבור, פן יחשבוהו ליהיר ולץ.
האם בצבור בכללי לא כדאי להאריך בתפלה, וכן כמה נקרא אריכות בתפלה שיראה ליהיר וללץ.
ואדם שמאריך בתפלתו בכללי האם בסיבת האריכות בתפלה יכול להתפלל יחיד.
וכן מה הדין בימים נוראים האם יכול להאריך בתפלתו בציבור כי רוצה להתחנן מאת ה’ יתברך על כל השנה כולה, והאם גם בימים כאלו נחשב ליהיר ולץ.
יא. כתב רבנו יונה בספר היראה, בכוונות קריאת שמע, וז”ל: ובכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך.
מדוע לא כתב לכוין גם הפירוש של בכל מאדך, בכל ממונך.
יב. כתב רבנו יונה בספר היראה, בענין התפלה, וז”ל: וינענע כל גופו לקיים (תהלים לה, י) כל עצמותי תאמרנה.
וצ”ע מה הדין באדם שאם ינענע את גופו בעת תפלתו יצא הוא מריכוז, האם הוא חייב בכל זאת לנענע את גופו, או שכדאי להתאמץ לנענע את גופו.
יג. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: ולא יצא מבית הכנסת בשעת קריאת התורה אם לא בין גברא לגברא.
וצ”ע אם אדם לחוץ מאד להתפנות האם ימתין ויתאפק עוד מעט עד שיסיימו את אותו גברא או שיצא אף בתוך הקריאה.
יד. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: ויבא לביתו בשלום, ויסיר תפיליו ויתנם בכיס, ש”י על ש”ר, ויסיר ש”ר תחלה ואח”כ של יד, ויסיר מכנסיו וילבש אחרים.
האם טוב שיהיה לאדם מכנסים מיוחדים לתפלה.
טו. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: וכל מה שיהנה בו מן העולם הזה בין בפירות בין בריח בין באכילה בין בכל דבר שיהנה אסור להנות בלא ברכה, ויברך בכל דבר לפניו ולאחריו הברכה האמורה בה על פי רבותינו ע”ה. ואם אינו בקי ילך אצל בקי ללמוד ואל ישים עצמו כבהמה, ואם לא מצא בקי ילך ויניח הנאתו.
היכן מצינו שאדם שאינו בקי בהלכות ברכות הוא כבהמה, כי בגמ’ ברכות (לה ע”א וע”ב) לא נזכר שהוא כבהמה.
טז. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: ואם בא מצוה לידך (שמש) [תמהר] בה ואל תתרשל בה, כי זהירות מביא לידי זריזות נקיות פרישות טהרה קדושה יראת חטא חסידות וענוה.
וצ”ע מדוע לא כתב את כל הלשון כמו שכתב רבנו הרמח”ל זיע”א במסילת ישרים, בהקדמתו, וז”ל: אמר רבי פינחס בן יאיר: “תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקדש, רוח הקדש מביאה לידי תחית המתים”.
יז. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: אל תמנע טוב מבעליו, אם שאלך אדם על טובה שבעולם או דבר מצוה אל תמנענו מלעשותה, אך אם אין דעתך על הדבר אמור לו עשה כחכמתך.
וצ”ע אם אתה יודע שמצוה זו שרוצה האדם לעשותה, אם יעשה אותה יתכן שיכביד על עצמו כי בעל תשובה הוא ויגיע לו עומס מרוב עשיית המצוה או מצוות שהוא מעמיס על עצמו, האם ימנע ממנו או שיאמר לו עשה כחכמתך.
יח. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל:
אל תגנוב דעת הבריות ואל תסרב בחברך יותר מדאי, ואל תאמר לו דבר זה עשיתי בשבילך ולא עשית בשבילו, אך אם יטעה וידמה כי בשבילו עשית אין צריך לומר לו לא עשיתי בעבורך כי הוא מטעה עצמו ואין זה גניבת דעת, כללו של דבר כל גניבת דעת אסור.
וצ”ע מה הדין באופן שאדם נתן לי כסף כי חשב שמה שעשית עשיתי בעבורו ובאמת לא היה זה בעבורו אלא בעבורי או בעבור הציבור, האם מותר לי לקחת את הכסף, אחרי הכל אותו אדם גם נהנה ממה שעשיתי.
יט. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: ולא תשבע כלל, ואף לא בכנויים, ואף לא במדותיו ובמעשיו, כגון שמשיו ומשרתיו מלאכי מעלה, וכן לא ישבע בתורה ולא באמת כי השם נקרא אמת “וה’ אלהים אמת” (ירמיה י).
האם כוונתו של רבנו יונה שאסור להישבע בשמות של מלאכים כמיכאל גבריאל אוריאל וכדומה או שמות של מלאכים מסטרא דשמאלא, וכן עלה בדעתי לשאול האם מותר להישבע בשם של שד וכדומה.
כ. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: ולא יקלל חברו בשם, אף לא עצמו [באמרו] כה יעזרני השם, ואל ישמע (שום) [שם] טומאה על שפתיך, וכל דבר נבול וצד דבר ערוה לא ישמע על פיך, כגון להזכיר זונה, או כל דבר נבלה, כי “שוחה עמוקה פי זרות” (משלי כב), מעמיקים לו גיהנם והופכים לו גזר דין של שבעים שנה לרעה, ואף השומעים ושותקים ונהנים בשמיעה ואינם הולכים משם, נכשלים בדבר.
צ”ע הזכרת שם טומאה על שפתיך האם הוא כל דבר טמא אפילו כבעל חיים טמא או הכוונה רק לעבודה זרה, ושמעתי פעם שהיה אחד האדמורי”ם שהיה נמנע מלומר שמות של ערים בחו”ל שתחילתם הם “סאן” כי אצל הנוצרים “סאן” זה קדוש אלא היה מזכיר את שם המקום ללא אמירת “סאן”.
כא. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: “לא ימצא (מנחש) [וגו’ ומנחש] (ויקרא יט) “לא תנחשו”, ואין לנו שום סימן אלא מה שאמרו חכמינו ז”ל.
צ”ע אם אדם מטיל מטבע האם יעשה דבר זה או לא לכאורה הוא ניחוש, וכן אם ב’ בני אדם רוצים לדעת מי יעשה או מה יעשה האם מותר להשתמש ע”י מה שעושים על ידי פעולת האצבעות זוג או פרד. ואם יוצא זוג האחד יעשה ואם יצא פרד האחר יעשה.
כב. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: אם תוכיח את חבירך אל תוכיחנו ויתבייש, אבל תוכיחנו בסתר ואפי’ מאה פעמים. אל תלבין פני חבירך ברבים, כי המלבין פני חבירו דם יחשב לו דם שפך, תדע דאזיל סומקא ואתי חיורא, ואין לו חלק לעולם הבא, ונוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים, אך אם הוכח הוכחת אדם בסתר כמה פעמים לא קבל, מותר לביישו ולהלבין פניו עד שיקבל, וכל שיש בידו להוכיח [האדם העובר עבירה] ואינו מוכיח (אדם עובר) העבירה בראשו, ואם הוכיח אז נפשו הציל.
צ”ע כמה פעמים יש להוכיח בסתר עד שיהיה מותר לביישו ולהלבין פניו עד שיקבל.
כג. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: ואל תהרוג כנה על השולחן כי הוא נקרא מזבח.
וצ”ע האם מותר לשבת על שולחן, האם ישיבה על שולחן נקראת גנאי לשולחן שהוא כמזבח, והאם מותר שלא בשעת אכילה.
כד. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: פגעת נכרים אל תשנה דבורך כאלו אינך יהודי, גם אם יאמרו לך נכרי אתה אמור יהודי אני.
וצ”ע האם מותר לאדם לומר שהוא מוסלמי כי יתכן שנוצרי הוא איסור לומר שהוא נוצרי כי הם עובדי עבודה זרה, אבל לומר שהוא מוסלמי אולי אינו איסור כי אינם עובדי עבודה זרה, ושמעתי סיפור על יהודי שהציל את עצמו בשואה ע”י שאמר שהוא מוסלמי, והנאצים ימ”ש לא האמינו לו, ואמר להם שיביאו איש דת מוסלמי, ובמשך כמה שעות אמר לאיש הדת המוסלמי דברים מן הקוראן שאיש הדת המוסלמי בעצמו לא ידע להבין את הדברים, ואחר שהיה איתו אמר אותו איש דת מוסלמי לנאצים ימ”ש, שהוא מוסלמי ודאי. וצ”ע האם מה שאמר היה מותר.
כה. כתב רבנו יונה בספר היראה, וז”ל: אל תשבח אשה ביפיה בפני חבירך פן על ידך יחמדנה וכתיב: “לא תחמוד” קרי ביה לא תחמיד וכן קרי ביה לא תחמד.
האם מותר לשבח אשה בפני חבירו על טוב מעשיה ולא על יופיה.
כו. כתב רבנו יונה בסוף ספר היראה, וז”ל: ויתפלל בכל יום כפי צחות לשונו על כל חולי בנ”י שיתרפאו, ועל הבריאים שלא יחלו, ושינצלו מכל נזק, ושיציל הקב”ה את בנ”י מכל רו”ר, ומדקדוקי עניות, ומכל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם, ושיתיר כל אסירי עמו, ושיתיר כל חבלי היולדות, ועל חשוכי בנים יתן להם זרע טוב וכשר, ועל אותם שיש להם בנים שיהיו ביראת ה’, ועל כולם שישמור הקב”ה שארית תורתו, וינקום את נקמתם במהרה בימינו, ועל עם הקדש שישובו בתשובה שלימה, ויקבלם ויחזירם בתשובה שלימה לפניו, ויקרא בכל יום בפ’ ועתה ישראל וגו’ שכולה יראת שמים למען יזכור תמיד הבורא ולא יחטא. עכ”ל.
אני מבין בכללות שכוונתו שיתפלל כל אדם על עם ישראל כפי מה שמצטרך בדור שלו, והרב כתב כאן כמה וכמה ענינים כללים, אבל ברור שאפשר להוסיף עוד תפילות על עם ישראל, כפי הבנתו ממה שצריך הדור.
בברכת התורה ולומדיה
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה ת”ו