מנחות יא. (מלח לבונה וצרור)

מנחות יא. רש”י ד”ה מלח בת הקרבה היא – בא”ד ואי קשיא ולישמעינן לבונה וכל שכן צרור ומלח תריץ אי תנא לבונה ברישא הכי נמי דלא מיבעיא ליה למיתני צרור ומלח אלא הואיל ונקט צרור ברישא תנא לבונה ומלח ויש לתמוה, חדא, מדוע באמת נקט צרור ברישא. ועוד, אף אם נקט צרור ברישא מ”מ מדוע המשיך וכתב מלח, הול”ל צרור ולבונה ותו לא מידי. וצ”ע. [גם הול”ל “אלא הואיל כו’ תנא מלח ולבונה”]