מה ההבדל בין “הסתלקה ממנו השכינה” לבין “הסתלקה ממנו רוח הקודש”

יש לציין דמצינו בכמה מקומות חילופי שמות בין שכינה ורוה"ק דלפעמים רוה"ק הכוונה לשכינה ממש כמו דאמרי' בכמה מקומות אמרה רוה"ק ולפעמים רוה"ק הכונה לנבואה כדאמרי' בשלהי סוטה משמתו וכו' נסתלקה רוה"ק ולפעמים רוה"ק הכונה לגילוי שאפילו האדם עצמו אינו מרגיש בו כדאמרי' בכמה מקומות נצנצה בו רוה"ק, וגם בגוף האמור שכינה יש בזה כמה דרגות, דמחד גיסא אמרי' בסנהדרין לט ע"א אכל בי עשרה שכינתא שריא, ועי' ברכות ו ע"א, ומאידך גיסא אמרי' (עי' יומא כא ע"ב ובגליון הש"ס שם) שבבית שני לא שרתה שכינה, וחזינן מזה שיש דרגות גם בהשראת השכינה, (ובחידושי ליומא שם הארכתי בדבר זה ובמ"מ, וכן ציינתי בכ"מ לדברי האר"י והנוב"י בשם הרמב"ם והרמח"ל דשכינה היינו שם הפעולה ולא שם העצם), ולכן סילוק שכינה יוכל להתפרש בכמה גווני, ויותר מצוי לענין דבר שאין רוח המקום נוחה הימנו כדכתיב ושבת מאחריך (וכמובן שיש דרגות בדבר שאין רוח המקום נוחה הימנו ויש גם דרגות בסילוק שכינה דגם בצדיקים מצינו שנסתלקה שכינה מהם), וסילוק רוה"ק בד"כ הכונה התנתקות מדרגה גבוהה של חזיון, ומ"מ מצוי דרוה"ק היינו דרגה פחותה מן הנבואה כדמצינו בכמה מקומות על תנאים הלשון כיון רבן גמליאל ברוה"ק וצפה רשב"י ברוה"ק (עי' עירובין סד ע"ב ופסדר"כ שוש אשיש ועוד) וחזי' מזה דרוה"ק משמשת לפעמים דרגה שכבר לא היתה שייכת אחר שבטלה הנבואה, ועי' עוד בזה בכמה מקומות בדברי הראשונים שביארו חלק מענין זה ע"פ מעין ענין הכרת השכל הפועל, ועי' באוה"ח ר"פ אחרי מות, ועי' בחידושי על הפסיקתא רבתי מה שהבאתי עוד בזה בענין המאמר גבי ישעיהו הנביא.