מדוע למד הרמ”א זיע”א בחכמת אריסטו בטבעים שבה בשבת קודש

מדוע למד הרמ”א זיע”א בחכמת אריסטו בטבעים שבה בשבת קודש
בס”ד

ליל ב’ אייר ה’תשפ”ד

לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!

אחדשה”ט באהבה רבה ואהבת עולם!

נשאלתי ע”י ידידי היקר הרה”ג אבשלום שניידר שליט”א (עפולה עילית ת”ו), וז”ל:

קושיא עצומה בדברי הרמ”א בשו”ת סי’ ז’
כתב הרמ”א שלא עסק מעולם בחכמת הפילו’ של אריסטו רק בחלקים שנוגעים לחכמת הטבע, ובסוף דבריו כותב שעסק בזה בשבת ויו”ט וחו”ה אבל בימות החול רק בפוסקים וכו’.
והוא פלא עצום להוציא את השבת על דברים אלו ואדרבה דוקא בשבת הוא הזמן לעסוק בתורה ויש על זה אינספור מאמרי חז”ל, וכן תמהתי מהי תפלת אריסטו שמקצת בחורים מתפללים.
וז”ל (בשו”ת הרמ”א ,שאלה ז’):
תחילה אענה מה שהרעיש אדוני את העולם עלי בהביאי במכתבי הראשון דבר חכמת היונים וראש הפילוסופים, ועל זה כתב אדוני שהתורה חוגרת שק כו’. אומר שזו מחלוקת ישנה בין החכמים ולא אצטרך להשיב עליה. כי כבר תשובתו הרמתה מונחת בקרן זויות ערוכה בתשובת הרשב”א (סימן תי”ד) מה שהשיבו חכמי פרובינצא להרשב”א ז”ל על זו. ואף הרשב”א ז”ל לא כתב שם אלא לאסרה בינקותו של אדם קודם שילמד חכמת התלמוד והוא הבשר ויין שכתב הרמב”ם בספר המדע (פ”ד מהלכות יסודי התורה), ומי לנו גדול מהרמב”ם ז”ל שעשה ספר המורה שכולו אינו אלא מזה המין. ואף כי כתב בתשובת בר ששת (סימן מ”ה) שהוא לא עשאו אלא כדי להשיב לאפיקורוס כידוע למעלתו, באמת אומר שיש לי בזו שתי תשובות בדבר ושתיהן אמיתיות לפי מעוט השגתי. וזה כי הם לא חששו אלא ללמוד בספרי היונים הארורים כגון ספר השמע ומה שאחר הטבע כמו שזכרן שם בתשובה הנזכרת, ובזה הדין עמם כי חששו פן יבא להמשך אחריהם באיזה אמונה מן האמונות ויתפתה ביינם שהוא יין תנינים ודעות מופסדות. אבל לא אסרו ללמוד דברי החכמים וחקירתם במהות המציאות וטבעיהן, כי אדרבה על ידי זה נודע גדולתו של יוצר בראשית יתברך והוא פירוש שיעור קומה שאמרו עליו כל היודע כו’ ואף כי למקובלים דעת אחרת בזו אלו ואלו דברי אלקים חיים, ואף כי חכמי אומות העולם אמרו כבר אמרו במגילה פ”ק (דף ט”ז ע”א) כל מי שאומר דבר חכמה אף באומות נקרא חכם. וכזה עשו כל החכמים שהביאו דברי החוקרים בספריהם כאשר גלוי לכל מספר המורה ובעל העקידה ושאר מחברים גדולים וקטנים כל שכן מי שאינו נכנס לעמקם לבניית המופתים להוציא דבר מתוך דבר כמוני רק מביא מה שכתבו שאין ראוי לחוש לזה כלל, והשנית אף כי אם נאמר שאסרו ללמוד בכל ספריהם גזירה משום דברים האסורים שבהם, מ”מ בספרי חכמינו ז”ל אשר מימיהם אנו שותים ובפרט הרב הגדול הרמב”ם ז”ל בזה לא עלה על שום דעת לאסור, כי בודאי אין לחוש בספריו לשום דעת בטלה כמו שהעיד עליו בעל בחינת עולם באמרו סוף דבר לבי האמן מה שהאמין סוף הגאונים בזמן וראשם במעלה הוא הרמב”ם כו’, ואף כי מקצת החכמים חלקו עליו ושרפו ספריו מ”מ כבר נתפשטו ספריו בכל חכמים האחרונים ז”ל וכולן עשו אותן לראשם עטרה להביא ראיה מתוך דבריו כהלכה למשה מסיני. ולכן גם אני אומר שמנוקה אני מעון זה, כי אף שהבאתי מקצת דברי אריסטו מעידני עלי שמים וארץ שכל ימי לא עסקתי בשום ספר מספריו רק מה שעסקתי בספר המורה שיגעתי בו ומצאתי ת”ל ושאר ספרי הטבע כשער השמים וכדומיהן שחברו חז”ל ומהם כתבתי מה שכתבתי מדברי אריסטו. ואיך לא והנה הרב המורה כתב פרק כ”ב מחלק השני שכל מה שהשיג אריסטו עד גלגל הירח הכל אמת כו’, וכתב עוד שכל דבריו הם דעת חז”ל מלבד במקצת אמונות התלויות באל יתברך ובמלאכיו ובגלגלי השמים שבהן לבד נטה מדרך האמת. ומה שכתב. אדוני שמזה נמשך שמקצת בחורים מתפללים בתפלת אריסטו כו’. אומר חס לי’ ולזרעא דאבא לראות כזה ולא למחות, רק כל זה עדיין הוא שורש פורה ראש ולענה ירושה להם מאבותיהם מאותן שהמשיכו עצמם אחר הפילוסופים והלכו בדרכיהם. אבל אנכי מימי לא ראיתי ולא שמעתי עד כה, ולולא פי המדבר אדוני אלי לא האמנתיו שנשאר עדיין רושם אותן האמונות בארץ. ומה שכתב לי מר שגם למעלתו יד ושם בזה אלא שמעלתו מרחיק מזה כו’, כבר ידעתי שלא אדע אשר לא ידע מר, אך אומר שאני אם אברח אברח יותר מלעסוק בקבלה להבין מעצמי בדבריהם ממה שאברח לעסוק בפילוסופיא. כי יותר יש לחוש שלא יטעה כמבואר לאדוני ממה שכתב הרמב”ן בהקדמת פירושו לתורה. ואתמה שכ”ת השיב עלי מתשובת בר ששת על מה שכתב על העוסקים בפילוסופיא, והנה תשובתו בצדו על המקובלים כאשר מובן למעלתו ולא אפרש כי ידעתי שהכל גלוי למעלת אדוני, אני אומר על שתיהן כי שניהם כאחד טובים וצדיקים ילכו בם וגו’. ומ”מ אומר שסהדי במרומים שכל ימי לא עסקתי בזו רק בשבת ויו”ט וח”ה בשעה שבני אדם הולכים לטייל, וכל ימות החול אני עוסק כפי מיעוט השגתי במשנה ובתלמוד ובפוסקים ובפירושיהם ושרי לצורבא מרבנן לאודועי נפשיה כו’ וכו’. עכ”ל.
אולי כת”ר שליט”א יוכל להאיר את עיני בדבריו הק’. עכ”ל הרב אבשלום שניידר שליט”א.
ואני הצב”י רן אבוחצירא ס”ט, מוסיף כאן את מה שכתב השו”ע או”ח סימן שז סעיף י”ז כתב, וז”ל:
אסור ללמוד בשבת ויו”ט, זולת בד”ת; ואפילו בספרי חכמות אסור; ויש מי שמתיר, וע”פ סברתו מותר להביט באצטרלו”ב בשבת, (ולהפכה ולטלטלה כדלקמן סי’ ש”ח). עכ”ל.
ובשו”ע הרב או”ח סימן שז אות ל”א כתב, וז”ל:
יש אומרים שאסור ללמוד בשבת וביו”ט רק בדברי תורה ויראת שמים ואפילו בספרי חכמות אסור שכל ספר שאין בו סרך קדושה יש לגזור משום שטרי הדיוטות ולפי זה אפילו לטלטלם אסור ויש מתירים בכל ספרי חכמות וספרי רפואות מפני שדבר חכמה אינו מתחלף בשטרי הדיוטות ואין לגזור על זה בשביל זה וכן נוהגין להקל ולפי סברא זו מותר להביט בשבת בכלי של החוזים בכוכבים (שקורין אצטרלו”ב) ולהפכו ולטלטלו כמו שמותר לטלטל ספר החכמה לפי סברא זו דמה הפרש בין כתוב ורשום בעט ברזל בלוחות נחושת לכתוב בספר ואין לאסור משום שמא יסלק הלוחות ויחזירן והרי זה כבונה כלי דכיון שדרך לוחות אלו להיות רפויין אין בהן משום בונה כמ”ש בסי’ שי”ג. עכ”ל.
ובמשנה ברורה שו”ע או”ח סימן שז ס”ק סה כתב, וז”ל:
ויש מי שמתיר – וכן נוהגין להקל וכתב בא”ר דירא שמים ראוי להחמיר בזה כי הרמב”ם והר”ן אוסרים. עכ”ל.
בברכת התורה ולומדיה
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה ת”ו