מדוע אומרים תפילת אבינו מלכנו מיד אחר חזרת הש”ץ ולא אחרי התחנון?

הרב
ב”ה לק”י ד’ בתשרי התשפ”ו
לכה”ר הג”ר עקיבא משה סילבר שליט”א
אחדשה”ט וברכת גמח”ט בספשצ”ג
זה שנים קשה לי ומעודי תמהתי על המנהג שנהגו לומר בעשי”ת תפילת אבינו מלכנו מיד עם סיום חזרת הש”ץ [ועוד יותר תמוה הנוהגים לומר כן לעתות בצרה גם במשך ימות השנה] והלא אין מפסיקין בין החזרה לתחנון וכנז’ בשו”ע בסימן קלא סעיף א’ דאין לדבר בין תפלה לנפילת אפים, ובפרט ע”פ קבלה דאפילו שיחה בעלמא אסור כנז’ בכף החיים למהרי”ח (סופר שם ס”ק ד’) [וזה כמענה למ”ש במשנ”ב שם ס”ק א’ דשיחה בעלמא מותר – וזה ע”פ הפשט] וראה ג”כ בכף החיים להחבי”ף (סימן טז אות א’) וז”ל: “אחר חזרת העמידה יאמר תכף הוידוי ונפילת אפים אפילו בשני וחמישי ובתעניות צבור, ויתחיל אנא, כמו שכתב בקשר גודל סימן י”ט, ובמחזיק ברכה, ומדבר קדמות מערכת נ’ אות ב’ הביא דעל דרך הסוד צריך כך, ומנהג ארץ ישראל כן לומר וידוי אנא תכף אחר העמידה. ועיין נמי בספר בית עובד, ובחסד לאלפים, ושלמי ציבור, וקמח סולת, וספר דרך ישרה, והרב פתח הדביר נר”ו דף קל”ה ע”א וב'”.
ובפרט שבדברי רבינו האר”י ז”ל מבואר דאין להפסיק בשום דבר בין התפילה בלחש לתפילת החזרה של בש”ץ ובין חזרת הש”ץ לוידוי ולנפילת אפיים כיעוי’ בשער הכוונות – דרושי חזרת העמידה דרוש ה’) ” והנה נת”ל שבברכת שים שלום יורדת טיפת החסדים מן המוח עד החז’ אבל עדיין לא נתגלו בחזה וע”י אלו ההכאות שמכה בחז’ יורדי’ החסדים עוד למטה במקום החז’ ואחר שירדו שם החסדים במקום החזה אז אומרים ויעבור לעשות זווג לאה עם ישראל וכוונתינו הוא שיתפשטו למטה לשני תועליות האחד הוא לצורך זווג לאה עם ז”א מן החזה ולמעל’ בויעבור וי”ג מדות והשני הוא לצורך זווג רחל עם יעקב בנפילת אפים כנ”ל בענין נשיאו’ כפים דברכת כהנים ולכן מוכרח הוא להקדים הוידוי אל הי”ג מדות לסיבה הנז’ וכו'”.
ויעוי’ שם בדרושי נפילת אפיים דהכל זה רצף של יחודים וזיווגים.
והן אמת שמצאתי את שאהבה נפשי שבחסידות באיאן הי”ו נוהגים לומר קודם וידוי ונפל”א ורק אח”כ אומרים תפילת אבינו מלכנו, ואולי עוד חסידויות וקהילות נוהגים. אך תמוה מדוע אנן נוהגים כך.
באהבה וברוב חיבה
אשמח לתשובה מכת”ר
הק’ מרדכי מיכאל עסיס ס”ט