לימוד התורה לעובר ברחם – קושיית לשון ארמית

עוד יש לשאול בענין הגמרא נדה (ל ע”ב) בענין העובר שמלמדין אותו את כל התורה כולה, ולכאורה משמע שכל התורה כולה אינה רק תורה שבכתב אלא אף תורה שבעל פה ובתורה שבעל פה יש גם תלמוד בבלי וירושלמי וכן זוהר וכן תרגומים כדוגמת תרגום אונקלוס תרגום יונתן תרגום ירושלמי, והם כולם בלשון ארמית, ואם נאמר שהמלאך מלמדו את כל התורה כולה קשה, הרי בגמרא שבת (יב ע”ב) כתוב, וז”ל: והאמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי ואמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי. עכ”ל. ואם כן איך ילמד המלאך את העובר את כל התורה כולה הרי אין הוא מכיר לשון ארמי, וא”ת שמלמד אותו המלאך את כל התורה שבע”פ הכתובה הארמית בלשון הקודש, קשה: א. היאך המלאך יודע בעצמו את התורה שבעל פה הכתובה בלשון ארמית. ב. בהקדים מה שכתב הרבי רבי אלימלך מליזענסק זיע”א בספרו הקדוש “נעם אלימלך” בליקוטי שושנה ד”ה משוך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב בביאור הגמ’ נדה (ל ע”ב), וז”ל: ויש ליתן טעם לשבח לזה שמתחלה מלמדין אותה ואחר כך המלאך סטרו ונ”ל שמתחלה הנשמה ששוכנת תחת כסא הכבוד ולמען לא יהא לה נהמא דכסופא היא נבראת כידוע וזהו ההכרחי ללמדה כל התורה כולה כי אילולי זה לא היה באפשרי להנשמה בבואה אל הגוף החומרי להתגבר עליו לשבר תאוותו וההכרחי ללמדו כל התורה שעל ידו יכול לשבר כח ותאוות הגוף. ועוד אם לא היו מלמדין אותה לא היה באפשרי לקבל וללמוד אחר כך את התורה לכן מלמדין אותה מתחילה כדי שאחר כך בנקל תוכל לקבל וללמוד התורה. עכ”ל. הרי לפי מה שכתב בטעמו השני שהמטרה שלומד המלאך עם העובר כל התורה כולה אע”פ שסטרו ומשכחו את התורה ביציאתו מרחם אמו, אבל המטרה בלימוד הוא שאחר כך שילמד יהיה לו יותר נקל ללמוד את התורה כולה מחמת הרשימו שנעשה אצלו ברחם אמו ט’ ירחי לידה, ואם ילמד אותו המלאך בלשון הקודש את התלמוד וכל התורה שבע”פ הכתובה בלשון ארמית, הרי כלפי לשון ארמי לא יהיה לו רשימו בנפשו. וצ”ע.