להתנמנם על התפילין בעת שמתבודד במחשבתו

להתנמנם על התפילין בעת שמתבודד במחשבתו
בס”ד
ה’ אייר ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה!
ישר כח על כל התשובות הנפלאות והמיוחדות אני ממש מודה על הכל, ממש משמח את הלב שיש אפשרות לשאול שאלות ולקבל מענה ברור ובהיר, ה’ יתן לכם אריכות ימים ושנים טובות מתוך נחת ושלוה.
כתב רבנו רבי חיים ויטאל זיע”א בספרו שערי קדושה חלק ד’ (באופני השמוש בהשגת רוח הקודש) שער ג’ (בתנאי ההשגה) אות ג’, וז”ל:
התבודד בבית יחידי ותעצים עיניך, ואם תתעטף בטלית ותפילין יהיה יותר טוב. ואחר שתפנה מחשבותיך לגמרי, תצרף במחשבתך תיבה אחת שתרצה בכל הצירופים, כי אין קפידא באיזו תיבה תצרף, אלא באיזה שתרצה. דרך משל, ארץ, אצר, רצא, ראץ, צאר, צרא. וכן על דרך זה בכל תיבה שתרצה, זולתי שיהיה על דרך היושר בצירוף כנודע. ואז תתפשט מן החומר ומן העוה”ז כאילו נפשך יצאה מתוך גופך, והיא עולה ומתלבשת בששה צירופים הנזכרים. ותעלה מן רקיע אל רקיע, עד רקיע השביעי הנקרא ערבות. ותצייר כי למעלה מרקיע ערבות יש יריעה לבנה כשלג פרוסה על גבי רקיע ערבות, ובה מצויירין אלו האותיות של הצירופים הנזכרים, וכתובים בכתב אשורית בגוון אש לבנה, אותיות גדולות כל אות כמו הר או גבעה. ותדמה במחשבתך לשאול שאלתך מאותן הצירופים הכתובים שם, והם יענו שאלתך, או שתנוח רוחם בפיך, או שתנמנם וישיבוך כמו בחלום על דרך הנזכר בסימן א’. (בסימן א’ כתב, וז”ל: התבודד בבית יחידי כנ”ל, והתעטף בטלית, ותשב ותעצים עיניך, ותתפשט מן החומר כאילו יצאה נפשך מן גופך והוא עולה לרקיע. ואחר ההתפשטות תקרא משנה אחת איזה שתרצה פעמים רבות תכופות זו לזו, במהירות גדול ככל אשר תוכל בשפה ברורה היטב בלי דילוג תיבה אחת. ותכוין להדביק נפשך בנפש התנא הנזכר במשנה ההיא. וזה על ידי שתכוין שפיך הוא כלי המוציא אותיות לשון המשנה ההיא, והקול שאתה מוציא מתוך כלי הפה, הוא ניצוצי נפשך הפנימית שיוצאין וקוראין המשנה ההיא, ונעשית מרכבה לשיתלבש בתוכה נפש התנא בעל המשנה ההיא, ותתלבש נפשו תוך נפשך. וכאשר תהיה נלאה בקוראך לשון המשנה, אם תהיה ראוי לכך, אפשר שישרה בפיך נפש התנא ההוא, ויתלבש שם בעודך קורא המשנה. ואז בעודך קורא המשנה ידבר הוא בפיך, ויתן לך שלום. וכל אשר תחשוב אז במחשבתך לשאול ממנו הוא ישיב לך, וידבר עם פיך, ואזנך שומע דבריו. ואין אתה מדבר מעצמך, אלא הוא המדבר. וזהו סוד רוח ה’ דיבר בי, ומלתו על לשוני (שמואל ב כג, כ). והנה אם עדיין אינך ראוי למדרגה הגדולה הזו, אפשר שיהיה באופן אחר. והוא כי ברוב מרוצת פיך תלאה ותשתתק מליך בלי כוונתך, ותתנמנם נים ולא נים. ואז בתנומה ההיא תראה שמשיבין לך תשובת שאלתך, ברמז או בבירור, והכל כפי הכנתך. ואם לא תזכה לאחד משני האופנים הנזכרים, דע כי עדיין אינך ראוי לכך, או שלא יכולת להתפשט היטיב מן החומר). עכ”ל.
יש לעיין בדבריו במה שכתב: “התבודד בבית יחידי ותעצים עיניך, ואם תתעטף בטלית ותפילין יהיה יותר טוב”. ואח”כ כתב: “ותדמה במחשבתך לשאול שאלתך מאותן הצירופים הכתובים שם, והם יענו שאלתך, או שתנוח רוחם בפיך, או שתנמנם וישיבוך כמו בחלום”. עכ”ל.
הרי לנו שהתבודדות נעשית באופן היותר טוב על ידי שהוא מעוטף בטלית ועטור בתפילין, וכאשר מגיע למצב של מתנמנם אז בזמן הזה ישיבו לו מן השמים תשובה לשאלתו., וצ”ע הרי אסור להתנמנם עם תפילין.
כתב בשו”ע או”ח סימן מד סעיף א’, וז”ל:
כל זמן שהתפילין בראשו או בזרועו, אסור לישן בהם אפילו שינת עראי, אלא אם הניח עליהם סודר ולא היתה עמו אשה, ישן בהם שינת עראי. וכיצד הוא עושה, מניח ראשו בין ברכיו, והוא יושב וישן. היו תפילין כרוכין בידו, מותר לישן בהם אפילו שינת קבע. ואם אוחזן בידו ואינם כרוכים בידו, אסור לישן בהם אפי’ שינת עראי: הגה – ודוקא כשאוחזן בלא נרתקן, אבל בנרתקן בכל ענין שרי (ב”י בשם העיטור). עכ”ל.
וכתב במשנה ברורה על או”ח סימן מד ס”ק א’ ד”ה עראי, וז”ל:
דגזרינן שמא יבוא להפיח בהם וע”י הנחת הסודר עליהן יזכור שיש תפילין עליו ולא יבוא להפיח. עכ”ל.
הרי לנו שהחשש בשינת עראי שמא יבוא להפיח בהם.
עוד כתב במשנ”ב (שם ס”ק ג’ ) ד”ה ישן בהם, לבאר את ההיתר לישן בהם שינת עראי באופן שהניח סודר עליהם ואין עמו אשה, וז”ל:
ולא חשיב היסח הדעת אלא כשהוא עומד בשחוק וקלות ראש אבל כשהוא עוסק במלאכתו ואומנתו ואין דעתו עליהן ממש אין זה נקרא היסח הדעת [אם לא שמטריד דעתו כ”כ לצרכי הגוף עד שלבבו פונה מי”ש מחמת טרדתו] וכן כשהוא ישן שוכח הבלי העולם. ומ”מ מצוה מן המובחר שיהא דעתו תמיד על התפילין ושלא יסיח דעתו מהן למשוך ולהרהר במחשבות רעות שמטעם זה חייב למשמש כל שעה שלא יסיח דעתו מהן [ב”ח] זולת בשעת התפלה והלימוד א”צ ליתן דעתו בהתפילין. עכ”ל.
הרי לנו בזמן שישן שינת עראי על ידי שכיסה את התפילין בסודר הרי הוא שוכח מהבלי העולם הזה ואין איסור לישון בהם.
הרי כאן שהוא מתבודד במחשבתו אין לך יותר גדול מזה במה שהוא שוכח מהבלי העולם הזה.
ועוד אע”פ שכתב רבנו החפץ חיים שמצוה מן המובחר שיהא דעתו תמיד על התפילין ושלא יסיח דעתו מהן למשוך ולהרהר במחשבות רעות וכו’, הרי כאן שהוא מתבודד במחשבתו הרי אין לך יותר נתינת דעתו על התפילין, וכל עצמם של התפילין נועדו בעבורו בזמן שמתבודד במחשבתו לשכוח מכל הבלי העולם הזה ולא לחשוב מחשבות רעות חס ושלום.
ואם כן אף אם קרה לו שהוא התנמנם עם התפילין בעת התבודדותו הרי אין בזה איסור. נלע”ד.
ואשמח מאד לשמוע את דעתו של כבוד הרב.
כל טוב ובשורות טובות
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה ת”ו