חכמת הדלעת

חכמת הדלעת
בס”ד
י”ח אב ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס!
אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה !
אני מצרף כאן כמה ענינים שכתבתי על “חכמת הדלעת” שכתב בספר סודי רזיי לבעל הרוקח, ואשמח מאד שכת”ר יעיין בדברים ויכתוב לי תשובות על שאלותי כאן, וזה החלי בעזר צורי וגואלי:
בספר סודי רזיי לבעל הרוקח הקדוש (יצא לאור ע”י מכון סודי רזיא ירושלים תשס”ד, וכן יצא לאור ע”י מכון זכרון אהרן (ירושלים תשע”ה) חלק א’ פתיחה אות ח’ עמ’ ל”ט עיי”ש.) הובא דבר נפלא ביותר בענין חכמת הדלעת (הראה לי זאת ידידי היקר רבי יהושע פרידמן שליט”א עיה”ק ירושלים תובב”א), וז”ל:
קח דלעת לחה בערב חג הסוכות סמוך למנחה, ושים שעורים י”ב שורות כנגד י”ב חדשים. ובכל שורה ושורה שים שלשים גרגרין מן השעורים וסימן (לכאורה צריך להיות כתוב כאן “וסמן”. וצ”ע). כל שורה ושורה בלשון הקודש בכל שורות ניסן אייר סיון תמוז וכל החדשים על כל שורה ושורה. וראה לאחר שיעברו כל ימי הסוכות על כל שורה ושורה כמה גרגרין צומחות כחשבון הגרגרין כך יהיה מטר בזה החודש, וכן תעיין בכל חודש וחודש שהוא מסומן ותבין בטוב. ואחר שתעיין החדשים כסדרן אז כתוב כך ניסן כך וכל צמחו, וכן כל החדשים, אז תבין כמה יהיה מטר בכל חודש וכמה ימים לא יהיה מטר, והסתר סודו ליריאיו. עכ”ל.
עוד הובא בספר העצמים לרבי אברהם אבן עזרא (יצא לאור בלונדון – תרס”א. בדפוס ר’ אליהו זאב ראבבינאוויטש) ספר “שאלות ותשובות ופסקי הלכות” שנעתקו מכתב יד הראשונים הנמצאים בבריטיש מוזעאום, הכל נעתק על ידי ר’ מנשה גראסבערג מטרעסטינא, ושם הובא (עמו’ מז-מח) מספר רזיי הגדול כ”י בריטש מוזאם 27,199 (ועיין בשבת רש”י בשם תשובת הגאונים וב”ב ט”ז א’ אילני הוה להו וכו’). על חכמת הדלעת, וז”ל:
חכמת הדלעת, קח דלעת לח בערב סוכות סמוך למנחה ושים שעורים י”ב שורות כנגד י”ב חדשים ולכל שורה ושורה שים גרגרים מן השעורים וסומן כל שורה ושורה לשון הקודש ניסן אייר סיון תמוז וכו’ כל החדשים כל החדשים על כל שורה ושורה צומחו בחשבון הגרגרים כך יהיה מטר באותו חדש וכך תעיין על כל חדש וחדש שהוא מסומן ותבין בטוב. ואחר שתעיין כל החדשים כסדרן כתוב כך, בניסן כך וכך צמחו, ובאייר כך וכך צמחו וכל כל החדשים ואז תבין בכל חדש וחדש כמה יהיה מטר וכמה לא יהיה מטר, סוד ה’ ליראיו כבוד ה’ הסתר דבר. עכ”ל.
ויש לקשר ענין זה למה שמובא בגמרא הוריות (י”ב ע”א), וז”ל: אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא [לעולם] יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי. עכ”ל. ופרש”י בד”ה קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי. דהני גדלי לעגל טפי משאר ירקות קרא דלעת רוביא תלתן. עכ”ל.
וכן בגמרא בכריתות (ו’ ע”א), וז”ל: אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי. עכ”ל. ופרש”י בד”ה קרא. דלעת. רוביא. תלתן והני איכא דגדלי מהר ואיכא דמתקי. עכ”ל.
בגמ’ הוריות וכן בגמ’ כריתות עם ביאור חברותא כתבו, וז”ל:
אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא לעולם יהא אדם רגיל למיכל בריש שתא – קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי [שהם גדלים מהר או שגדלים הרבה! וכדי שלא להכשל בהם, שלא יעשום דרך ניחוש, תקנו לומר עליהם דברים המעוררים לתשובה, כגון על אכילת קרא אומרים “יקראו זכויותנו” וכיוצא בזה – המאירי]. ע”כ מהוריות.
אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל [ויש גורסים למחזי – שיט”מ אות ב] בריש שתא [בראש השנה]: קרא [דלעת] ורוביא [מין תלתן] כרתי סילקא ותמרי. [וכל אלה סימן טוב הם, חלקם משום שגדלים מהר וזה סימן שכן יגדלו נכסיו (רגמ”ה), וחלקם משום שהם מתוקים והם סימן לשנה מתוקה]. ע”כ מכריתות.
והוסיפו בגמרא הוריות עם ביאור חברותא נידון בזה, וז”ל:
בבית יוסף [או”ח תקפ”ג] הביא שהראשונים דנו אם בסימני ראש השנה צריך להתפלל בעת אכילתם, או להניחם בלבד. ובספר שער בת רבים [עה”ת ויצא] כתב שטעם אכילת הסימנים הוא כי תפילה עם מעשה מועילה יותר מתפילה בדיבור גרידא. אך בחכמת שלמה [או”ח תקפ”ג] כתב להיפך, שאין תפילה בשעת אכילה, אלא אומר יהי רצון לחזק ולהראות בטחונו שיוציא ה’ דינו לטובה. ובחיי אדם [קל”ט] נתן טעם לפי דברי הרמב”ן בפרשת לך לך, שכל גזירת עירין שיצא לפועל איזה דבר מלמטה, שוב אינו חוזר ריקם. ועיין בעשרה מאמרות לרמ”ע מפאנו [חיקור דין ח”ד פ”ז]. ובשל”ה תחילת מס’ ר”ה. ובמרדכי [ריש ראש השנה] הביא שם רב האי גאון שאומרים “יהי רצון” כפי שם המאכל שאוכל, ולדבריו אין טעם לאכול תפוח בר”ה. וכתב הגר”א [שם] שגם לפי דברי רש”י בסוגייתנו, שהענין הוא לאכול פירות שגדלים מהר, אין טעם לאכילת תפוח. אך במסכת כריתות כתב רש”י, שהענין באכילת פירות אלו שהם מתוקים, ולפי זה ראוי לאכול תפוח בדבש. וכך דקדק במרדכי ריש יומא מהכתוב “אכלו משמנים, ושתו ממתקים”, דהיינו כדי שתהיה השנה הבאה עלינו מתוקה ושמינה. ונראה שנחלקו במקור דבריו של אביי, שאם למד מהברייתא שמושחין על המעיין, אם כן גם בראש השנה מדובר באכילת סימנים שיש להם השפעה במציאות, והיינו דברים הגדלים מהר, או מתוקים. אך אם למד מדברי רב אמי, יתכן שהכוונה היא לכל סימן ששמו מורה על הצלחה. וכמשיחה בפח וקרן. עכ”ל.
הרי לנו מכל הנ”ל שיש ענין בחכמת הדלעת דווקא בחודש תשרי כי הדלעת הוא ירק שממהר לגדול וכן הוא מתוק, אך צריך ביאור מה ענין חכמה זו לחג הסוכות. ואמר לי ידידי היקר הרה”ג יהושע פרידמן שליט”א (עיה”ק ירושלים תובב”א) שמכיון שחג הסוכות בו נידונים על המים על כן חכמת הדלעת היא דווקא בחג הסוכות כי המטרה היא לדעת באיזה ימים ירדו גשמים.
וצ”ע מדוע דווקא יקח שעורים ולא חיטים או אחד מחמשת מיני דגן האחרים האם יש ענין דווקא בשעורים.
ועוד צ”ע האם יכול לקחת חוץ מהדלעת דבר אחר כמו אחד מאותם הדברים שכתב אביי בגמרא הוריות וכריתות, ואלו הם: רוביא כרתי וסילקא ותמרי, או יתכן שבאמת אפשר גם באלו הדברים אלא שכלל הנראה יותר נוח להשתמש בדלעת לחכמה זו אבל אין הכי נמי גם יועיל שאר דברים ממה שאמר אביי.
ועוד יש לעיין בזה מדוע בכתיבה על הדלעת מתחיל לכתוב מפסח ולא מתשרי וכמו שכתב לעיל הרוקח, וז”ל: השעורים וסימן (לכאורה צריך להיות כתוב כאן “וסמן”. וצ”ע). כל שורה ושורה בלשון הקודש בכל שורות ניסן אייר סיון תמוז וכל החדשים על כל שורה ושורה. עכ”ל. והרי אם יכתוב מניסן אז הידיעה תהיה רק מניסן ואילך לכיון גשמי השנה של שנה הבאה ולא של שנה זו. וצ”ע.
עוד יש לעיין מה הענין שיהיה סמוך למנחה של סוכות כי אם ענין זה קשור לגשמים צריך לעשות זאת סמוך למנחה של שמיני עצרת שאז מתחילים להזכיר גשמים, ויתכן שיש איזה סגוליות דווקא בסוכות לחכמה זו אך צריך עיון בזה.
עוד יש להביא כאן מה שכתב בסה”ק אמרי פנחס השלם (שיצא לאור ע”י יחזקאל שרגא פרנקל – בני ברק תשס”ג) מתורתו של הרה”ק רבי פנחס מקוריץ זצוק”ל וזיע”א, ושם כתב בראש השנה אות תע”ז, וז”ל:
גם אמר טעם למה אוכלין הארבוז (אבטיח) בראש השנה. כי הוא גדל מהלבנה (עיין רמב”ן בראשית א, יח) שהוא מניע כח המים. והראיה, כי בלילה אחת גדל הרבה יותר מאמה כשהלבנה זורחת, וטבעו קר אפילו בחום הקיץ כשחותכין אותו הוא קר מבפנים ולכן נקרא “קרא” מלשון קרירות, והוא התקררות והמתקת הדינים בראש השנה. עכ”ל.
עוד כתב בספר הנ”ל ראש השנה אות תס”ג, וז”ל: לכך דנין בראש השנה שהוא בכסה ליום חגנו (תהלים פא, ד) שהלבנה מתכסה בו בתחילת החודש (ביצה טז ע”א). כי כל הימים טובים אינו כן, כי מהלבנה הוא תנועת המים (שם כתבו בהערה רפ”ט, וז”ל: השמש ממשלתו ביום יצמיח ויוליד ויגדל בכל החמים והיבשים, והירח ממשלתו יפרח במעיינות ובימים וכל הלחים והקרים (רמב”ן בראשית א, יח). ע”כ). והם חסדים, ואם היו דנים בחצי חודש היו חסדים גוברים ולא היו יכולין לדון, שאז הלבנה במלואה, לכן ראש השנה בתחילת החודש זמן שהלבנה מתכסה. ומטעם זה יש לאכול הארבוז (אבטיח) ברא השנה שגידולו מהלבנה, לעורר החסדים. עכ”ל .
הרי לנו מכל הנ”ל שרבי פנחס מקוריץ זיע”א קרא לאבטיח “קרא” ויש שייכות לחודש תשרי עם ענין הפירות שגדלים ע”י הירח ואם כן לכאורה אפשר לעשות זאת החכמה גם על ידי אבטיח שהוא מין ממיני הדלועין. וצ”ע.
בברכת התורה ולומדיה
רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה ת”ו