חולין קד: (כל האומר דבר בשם אומרו, רש”י)

חולין קד: מתני’ העוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל דברי ב”ש וב”ה אומרים לא עולה ולא נאכל א”ר יוסי זו מקולי ב”ש ומחומרי ב”ה כו׳ גמ’ רבי יוסי היינו ת”ק כו׳ אלא הא קמשמע לן מאן תנא קמא רבי יוסי כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר (אסתר ב, כב)ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי ועיין רש”י ד”ה כל האומר דבר בשם אומרו – והתנא שכח ולא הזכיר שמו בתחילה וחזר והזכיר שמו ויש להעיר, מדוע דוקא כאן במסכת חולין רמז התנא שצריך לומר דבר בשם אומרו. עוד יש להעיר על דברי רש״י, מהיכ”ת שהתנא שכח שמו. אפשר שבכוונה לא הזכיר שמו בתחילה וחזר והזכיר שמו כדי לאשמועינן דצריך לומר דבר בשם אומרו. וצ”ע. ובעיקר מש״כ הגמרא כאן ״כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם״ יש להעיר, דהנה איתא ביבמות צז. ״דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל ת””ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר אמר ר’ יצחק בן זעירא ואיתימא שמעון נזירא מאי קראה (שיר השירים ז, י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים ככומר של ענבים מה כומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף תלמידי חכמים כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעוה””ז שפתותיהם דובבות בקבר״ ויש לעיין בביאור החילוק בין גמרא דידן שמביא ״גאולה לעולם״ ל״שפתותיו דובבות בקבר״ ועוד יל״ע, מדוע אצל מביא גאולה לעולם כתב הגמרא ״כל האומר דבר בשם אומרו״ ומשמע שאפילו אם אומר דבר בשם עם הארץ. משא״כ אצל שפתותיו דובבות הקבר כתב הגמרא ״כל תלמיד חכם״ כו׳ וצריך ביאור בכל זה.