הערות בדיני ליל הסדר (זריזות, איטר ועוד)

בס”ד
עש”ק לסדר והביאה אל הכהן – ו’ לחודש ניסן תשפ”ה לפ”ק
שלו’ וברכה, לרב האי גאון, מורה ודאין, משנתו קב ונקי, חריף ובקי, מיחידי ע”ם סגולה, מוה”ר רבי עקיבא משה סילבער שליט”א
עומדים אנו בימים המבורכים (מנוסח הפייט לשבת החודש), וקריאה מעורר הזמן, להיות כבן שואל, ולאידך גיסא למעכ”ת להיות והגדת לתלמידים הקרויים בנים,
ע”כ אמרתי להציע כמה הערות שנתקשיתי בדברים העומדים על הפרק,
והגם שבימים אלו טרודים אנו בהכנת החג, ואין הלבלר יוצא בקלמוסו,
אבל עכ”ז אהבה מקלקלת השורה, ואשמח מאד לקבל תשובה מאהבה, ובאם לא יהיה אחרי החג, ותודה רבה למפרע.
בריש סי’ תע”ב כתב המחבר, יהיה שלחנו ערוך מבעוד יום כדי לאכול מיד כשתחשך, ואף אם הוא בבית המדרש יקום, מפני שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקות וכו’
ובמשנ”ב סק”ג דקדק על לשון המחבר שמצוה “למהר ולאכול”, וכתב, רצונו לומר לזרז להתחיל לעשות הסדר, כדי שלא יישנו התינוקות כשידעו שלא ישתהה הרבה וכו’
ובשער הציון סק”ב הביא כמה פשטים בזה, וכתב שם אמנם ביבין שמועה פי’ וממהרים להאכילם כדי שלא יישנו,
ושוב מביא עוד פשט, וז”ל: דשפיר יש למהר ולהגיע לידי מוציא מצה כדי שישאלו התינוקות למה אוכלין מצה, מסובין, וכו’, דעיקר השאלה והתמיה של התינוק הוא בשעה שרואה המעשה בעינו עכ”ל
היוצא מזה, דלפי פשט זה יש ענין למהר ולקצר באמירת הגדה, כדי להגיע למוציא מצה.
ולא זכיתי להבין דבריו,
וכי אחרי שכבר אמר לבנו כל ההגדה, והסביר לו הכל בטוב טעם ודעת,
וכבר אמר לו רבן גמליאל היה אומר, ששם כבר הובא ביאור כל הדברים, למה ישאל התינוק עוד הפעם ?
(ביודיש קוראים לזה, א בעל בתי’שער קשיא, פשוט מציאות’דיג לא מבין את זה)
ב) כתב הרמ”א בס”ב – ואין חילוק בין איטר לאחר, ובמשנ”ב סק”יא דאע”ג דאוכל תמיד בשמאלו, “מ”מ יאכל אז בימינו”
ולא זכיתי להבין, דבג’ איתא הסיבת ימין לא שמה הסיבה, והרשב”ם מפרש, כיון דצריך לאכול בימינו,
(ראיתי בגמ’ שוטנשטיין בהערות בשם מהר”ל מפראג בספרו גבורות ה’, שהכוונה שאין זה חירות)
ובעצם היה איטר צריך להסב על צד ימין, כדי לאכול בשמאלו כמו שהוא רגיל, רק דחמירא סכנתא מאיסורא, ע”כ צריך להסב כשאר כל אדם, “ויאכל אז בימינו”,
ולכאורה אין לך היפוך מדרך חירות לומר לאיטר שיאכל ביד שאינו רגיל בזה,
וכי גרע זה ממי שיש לו מום ביד הימיני, שהביאור הלכה מסתפק בזה שפטור לגמרי ממצות הסיבה, שאינו יכול להסב על צד שמאל ולאכול בידו השמאלי, כי אין זה דרך חירות, ולכאורה ה”ה בנידון דידן
(והגם שאינו דומה – והגם שהביאור הלכה מרמזו תוך דבריו, לא הבנתי החילוק)
עוד רגע אחת אדבר, הסיבת ימין לא שמה הסיבה, להרשב”ם כיון שצריך לאכול ביד ימין, ואין זה חירות, פי’ שבאותה צד שמיסב, לא ישתמש בידו,
א”כ היאך יכולין להחזיק המצות בב’ ידיו, הלא ידו השמאלי צריך להיות בצד, וישאר במקומו, ולא להשתמש עמה
בשלמא בשתיית הכוס, הדרך להחזיק רק ביד אחת, אבל באכילת המצה מחזיקים בב’ ידיו ?
וכל שכן בכורך ?
אחרי שגמרתי את כל דברי האגרת הזאת, אבקש סליחה על שאני מטריח את מעכ”ת, וכמובן שאיני רוצה לעשות לחץ, בפרט כשעומדים סמוך ונראה לאותו יום אשר התנא רבי עקיבא היה משלח ההורים לביתם, והשי”ת יעזור שההכנות לחג יהא מתוך הרחבת הדעת, ומתוך שמחה של מצוה, וכל מילי דמיטב אכי”ר.
מינאי דו”ש החותם בהכרת הטוב והערכה והוקרה
ישכר בעריש מאנדל פה לונדון יצ”ו