הסתמכות על פסקי הלכה של “שנה ופירש” ועובר עבירות

אולי כדאי לכתוב במי המדובר, לתועלת הציבור, זו נשמעת תופעה מוזרה שאדם ששנה ופירש ועובר עבירות ואפ”ה יכתוב פסקי הלכות, ולא זכור לי שראיתי מציאות כזו אי פעם, (ושמא אין המדובר ממש בשנה ופירש, אלא באדם שיש עליו פקפוק, ובכגון דא יש להעיר שרבו כמו רבו הרבנים שיצאו נגדם “פשקווילים”… ואה”נ שאם המציאות כדמתואר כאן פשיטא שאין לסמוך, אך מ”מ לגוף הדברים יש להעיר דמנ”ל שהוא להכעיס? וממש”כ הרב בסוף “דרשעים מלאים חרטות” משמע דאינו להכעיס… ולכאורה כל עניין זה הוא שייך לכאו’ לנידון של ר”מ דגמר שמעתא מפומיה דאחר, ומשמע דלא סבר בהכרח שמה שאומר הוא כדי להגן על חטאיו, ומשמע נמי שעכ”פ לחומרא חשש לו במה שאמר שהיה משער בעקבי הסוס תחום שבת, כך שלכאורה אולי יש לומר כאן כעין שאמרו על שו”ת בשמים ראש, שאין לסמוך עליו מצד עצמו, אלא יש לבחון הדברים לגופם. אבל מ”מ על כגון דא יש לומר, דפשיטא דלא עדיף ממי שלא הגיע להוראה ומורה.