המשך בירור בדיני לפני עיוור (צדקה למי שלא מברך)

שלו’ וברכה למעכ”ת שליט”א
אחדשה”ט באה”ר
בסדר,
שומע,
והבנתי,
ואלף תודות עבור התשובה מאהבה,
והנה יראתי לפצותי להטריח מעכ”ת, אבל כאשר נקיטנא עטי בידי, אמשיך עוד בזה הסוגיא,
דאודה ולא אבוש כי אחרי שטרחתי הרבה למצוא סברא להבין דברי תלמידי רבינו יונה, דבצדקה מותר להאכיל אפילו אם הלה לא יברך,
מצאתי שם בביאור הגר”א שמציין מקור להאי הלכתא,
והוא משנה בפ”ג דמאי, דמאכילין את העניים דמאי,
והגר”א מציין לעיין בפי’ המשניות להרמב”ם,
שהטעם שמותר להאכילן דמאי, בכדי להקל על נותני הצדקה,
והגר”א מציין שם להמשך דברי הרמב”ם בפ’ המשניות, שהרמב”ם מקשה מסיפא דהמשנה שם, דלכתחילה יש ענין שהעני לא יאכל דמאי,
והרמב”ם מקשה שהם סותרים זה את זה,
והרמב”ם מתרץ דמאכילין העניים דמאי, זה היתר רק להבעל הבית, כאשר העני נכנס לביתו,
אבל כאשר גבאי צדקה מחלק להעניים מן הקופה, אין להם היתר לאכול דמאי, ומשו”ה דייקא כתבו חז”ל “מאכילין” את העניים דמאי, ולא אוכלין עכתו”ד הרמב”ם,
אבל לא זכיתי להבין מה רצה הגר”א בזה ? מה ענין שמיטה אצל הר סיני ?
בשלמא אם היה מציין להאי דינא דמאכילין את העניים דמאי, החרשתי והבנתי, דכמו דהקילו להאכיל לעני דמאי – כך הקילו להאכיל לעני אפילו כאשר הלה לא יברך
אבל מה רצה הגר”א בזה שציין להמשך דברי הרמב”ם בפ’ המשניות ?
תודה רבה למפרע
מינאי דו”ש ישכר בעריש מאנדל פה לונדון יצ”ו