האם מותר ללמוד ליל א’ דסוכות בבית המדרש (דחיית אכילה)

בס”ד
י”א תשרי תשפ”ה לפ”ק
פותחין בברכה, בברכת שנה טבא, להמאור הגדול לממשלת התורה, כבוד שם תפארתו
רב האי גאון, רבי עקיבא משה סילבער שליט”א
אחדשה”ט כראוי וכנכון.
הנני בזה בשאלה הנוגע להלכה ולמעשה, ואחת שאלתי אותה אבקש ממעכ”ת להשיב לי תשובה מאהבה.
השאלה בליל א’ דסוכות, אי שרי ללמוד בבית המדרש בליל א’ דסוכות אחרי התפילה, או שצריכין ללכת מיד הביתה לאכול הכביצה,
והנה במטה אפרים כתב בזה”ל: “אחר שיכנס לסוכה” אין לעשות שהות, אפילו בענין לימוד, רק יעשה קידוש מיד, ומכל שכן אם אין הרקיע בטהרתו ויש לחוש שמא ירדו גשמים שלא ישהה כלל, ובאלף למטה כתב בזה”ל: הטעם כיון שהזמין האושפיזין יש לו להיות מן הזריזין מקדימין, ושהוי מצוה לא משהינן, וגם שמא ימשך עד חצות הלילה וצריך לאכול כזית עכ”פ קודם חצות עכ”ל.
ולכאורה יש לדייק מכל הנ”ל, דכל זה נאמר רק אחרי שכבר נכנס לסוכה, וכבר הזמין האושפיזין וכמבואר באלף למטה, אבל קודם לזה אולי אין קפידא למהר, ואפילו אם תימצי לומר דיש ענין של זריזין מקדימין למצות, אמנם אם רוצה ללמוד קצת אחרי התפילה, אולי זריזין מקדימין נדחה מלפני הלימוד, כי ‘ותלמוד תורה כנגד כולם’. ובפרט אם הרקיע בטהרתו, שמשמע מדברי המטה אפרים שאז אין לחוש, וכל שכן בזמנינו שיכולין לדעת מקודם מה יהיה מזג אויר, על כן נפשי בשאילתי האם מותר לו לישאר בבית המדרש וללמוד, דהיינו האם מצות לימוד התורה דוחה את הזריזות.
ובעצם צ”ב דברי המטה אפרים, דמה ענין שמיטה אצל הר סיני, מה ענין אושפיזין לזריריזן מקדימין, וכי נימא דאם נכנס לסוכה ולא הזמין האושפיזין, אין צריך למהר ? ועוד מה השייכות בין זה לזה ?
ויש לעיין במה שכתב באלף למטה, “שמא ימשך עד חצות הלילה” האם מי שרוצה ללמוד לחצי שעה בערך אחרי התפילה עם יו”ח קצת, כמו שרגיל מדי שבת בשבתו, האם יש חשש “שמא ימשך” ?
והלום ראיתי באלף למטה סי’ תרכ”ה סק”ח שכתב שם בתוך דבריו, דהא דכתב הרמ”א דבעי לאכול בליל א’ דסוכות קודם חצות, “פשיטא שאין זה מן הדין, רק חומרא, לחבב המצוה”, א”כ לכאורה לימוד התורה עדיפא ?
*
והנה בהשקפה ראשונה ניתן להביא ראיה מדין בדיקת חמץ בסימן תל”א, ששם הרי איכא קפידא גדולה שיהיה דוקא הבדיקה בתחילת הלילה, והמחבר כתב שם שאפילו אם יש לו עת קבוע ללמוד לא ילמוד עד שיבדוק, ועכ”ז כתב המג”א שם בסק”ה דדוקא מי שלומד “בביתו” אסור שאינו מוכרח שיקום ממקומו, אבל זה בודאי ילך לביתו, הרי לפנינו דביושב בבית המדרש ולומד מותר, שהרי יש דבר שמזכירו להפסיק מלימודו, עצם ההליכה לביתו, [וכל שכן בליל סוכות שעדיין עוד לא אכל, כי איכא חיוב שלא לאכול הרבה בערב יו”ט, הרי יש סברא שהרעב יזכירו ללכת הביתה].
וכן מוכח מדברי הטו”ז שם בסק”ב דביש לו שיעור קבוע ללמוד מותר ללמוד קודם בדיקת חמץ, ומה שמצינו שיש מחמירים, זה דוקא באין לו שיעור קבוע ועכשיו דרך מקרה רוצה ללמוד, כיון שאין קצב ללימודו, שאז איכא למיחש דשמא ימשוך יותר מזה, וישכח לבדוק.
א”כ בנידון שלנו שיושב ולומד עם בניו הקטנים כמו חצי שעה או קצת יותר אחרי התפילה, הרי בקטנים ודאי ליכא למיחש שמא ימשך הלימוד, כי דרכם לרוץ הביתה בהקדם האפשר, והם כבר יזכירו להאבא ללכת הביתה, אם כן לכאורה איכא דבר שמזכירו, ואין לחוש לשמא ימשך.
רק דבר אחד עומד לנגדי, חידושא רבא שכתיב לאמר בשו”ת כתב סופר או”ח סי’ קי”ח וזל”ק: ועוד נ”ל דבליל פסח מצוה להקדים דזריזין מקדימין למצות מצה מיד כשחשיכה, משאי”כ בשארי יו”ט הגם דמצוה לאכול סעודה ‘בלילה’ משום ושמחת, וכן בשבת משום וקראת וכו’ אין חיובו רק שיהיה לו תענוג ושמחה ע”י אכילה ושתיה, ותלי’ ברצונו והנאתו אימת שרוצה לאכול כדרכו בכל השנה ואין בזה כ”כ זריזין מקדימין ובלבד שיאכל בלילה סעודת הלילה, אבל בפסח מצוה המוטלת עליו ושלא להנאת אדם ותענוגו, בודאי איכא משום זריזין מקדימין, וכזית ליל ראשון דסוכות נמי נראה שיש בו משום זריזין כמצה, דלאו לתענוג ושמחה הוא, רק גזירת הכתוב ט”ו ט”ו מחג המצות עכ”ל.
והנה בליל פסח הלא פשיטא דאין לו להתעכב וללמוד אחר התפילה כי איכא עוד טעם שלא ישנו התינוקות, ובליל א’ דסוכות ליכא טעם זה, ובמהרי”ל איתא עוד טעם כדי שיוכל לאכול האפיקומן קודם חצות, והכוונה דכיון דאיכא הרבה דברים לעשות עד שמגיע לאפיקומן ממילא יש ענין להתחיל הכי מוקדם, אבל בליל סוכות הרי צריכין להקפיד רק על הכביצה הראשונה מיד בתחילת הסעודה, אם כן לכאורה בנידון דידן שרוצה ללמוד, ולקיים מצות תלמוד תורה, אולי יש סברא להקל ולהתיר הלימוד – וזה דוחה הזריזין מקדימין לסוכה.
*
ואחתום בברכת מודים לרבנן עבור התשובה מאהבה, בצירוף ברכת הדיוט למרנן ורבנן מלכא דעלמא יברך יתכון בכל מילי דמיטב אמן
הכו”ח בהוקרה והערכה
ישכר בעריש מאנדל פה לונדון יצ”ו