האם מותר להשתמש בדאודורנט ספריי ביום כיפור?

ע"ד מה ששאלת וכי יש דרך סיכה בכך.
תשובה הנה באיסור סיכה היה שייך בדרך אפשר לומר כמה הגדרות, האחד שהוא תענוג לגוף מצד שהוא חומר רך על הגוף, הב' מצד שהוא מרכך את הגוף ומועיל לגוף, שזה עיקר הטעם שהיו סכין בעבר בקביעות, והג' שיש לו ריח טוב, וכמו שמצינו שהיו סכין שמן אפרסמון והיה ע"ז ברכה מיוחדת, וכן בני מלכים תנן בספ"ו דשבת שהיה דרכן לסוך שמן ורד.
ויש לחקור מה הוא הגורם לאיסור, דהיינו לו יצוייר שיש חומר שהוא בעל ריח בלבד ואין בו שום מרקם וכיו"ב (וכמו חלק מהחומרים בזמנינו) האם הוא בכלל איסור סיכה, ומאידך גיסא בחומר שאין בו ריח כלל אבל יש בו מרקם שמן אם הוא בכלל איסור סיכה.
והנה בשמן שאין בו ריח כלל פשיטא שיש בו איסור סיכה דאסור סיכה בעלת ריח קתני, דהרי לא אמרו אלא סיכה, ולכן כל שמן שאין בו ריח כלל, או אפי' שמן שיש בו ריח שאין ממנו הנאה והגוף יש לו הנאה אסור לסוכו ביוה"כ ובת"ב [מלבד באופנים שנתבארו בפוסקים להתיר סיכה לצורך].
אבל הנידון הוא במקרה הפוך כדלעיל במקרה הקודם שהוא חומר שיש לו ריח אבל אין לו הרגשת סיכה שומנית כלל.
ובאמת יש לדון האם איסור סיכה הוא רק בחומר של שמן או בכל חומר נוזל שסך על גופו, ובמתני' בפ"ט דשבת דאמרי' שסיכה כשתיה מדכתיב ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו, ומשמע דהוא מילתא דשמן, [וגם סיכה במים משמע בפוסקים שאין שייך דלא דנו בו אלא מדיני רחיצה ויש לזה דינים אחרים עי' בסי' תריג, ושמא מכיון שאין נשאר מהמים על העור כלום לא חשיב סיכה כלל משא"כ מה שמשאיר בושם].
ומצינו בפוסקים לאסור מדין סיכה בשאר איסורין גם דברים שאינם שמן ממש מדין אחשביה, ועי' פר"ח או"ח סי' תריא ויו"ד סי' קיז והיד אברהם סי' פד כתב דדעת הפר"ח שאין אחשביה בסיכה וכן דייק מדבריו הגריש"א, והיינו דדבר שהוא פגום אפי' היכא דשייך אחשביה באכילה אבל להחשיבו כמאכל מכח סיכה לא אמרי', והגר"א בסי' שכו נקט להחמיר בזה, ועי' בבה"ל סי' שכו בזה שהביא דעות לגבי שאר איסורין ונקט להחמיר היכא דאפשר [וכל נידון זה הוא לגבי אחשביה בשאר איסורין בסיכה פגומה].
ובראשונים מצינו שנחלקו אם רק סיכת שמן בלבד אסורה ביו"כ ובאיסורי הנאה או גם חלב ושומן, עי ש"ך וט"ז וכנה"ג ביו"ד סי' קיז.
ובמחב"ר להחיד"א או"ח סי' תריד שהאריך בדעות הפוסקים בזה ומסיק דיש בזה ג' דעות, וכדלהלן.
דעת ר"ת (המובא בתוס' נדה לב ע"א וסמ"ג הל' שבת ורשב"ץ ברמזי נדה ובספר הבתים) דמותר לסוך הכל חוץ משמן אפי' לתענוג וכך דעת הרי"ו נט"ו סוף אות כז והתשב"ץ והש"ך שם בדעתו, ושכן מוכח בכמה ראשונים ובפסקי תוס', ודלא כדעת האו"ה בדעתו של ר"ת שכתב דשמא ההיתר רק למי שיש לו חטטין.
ודעת התוס' והרשב"א (הוב"ד בב"י סי' קכג, והוא ע"פ הנקה"כ וכנה"ג סי' קיז בדעת הרשב"א דלא כט"ז) וספר הבתים דבכל מה שאסור באיסור הנאה וכן ביו"כ אסור לסוך בכל דבר דהיינו גם בחלב ושומן.
ודעת רבינו ברוך בסמ"ג שם וא"ח המובא בב"י יו"ד שם דגם מה שאסור בשתיה אסור לסוך כל דבר דסיכה כשתיה.
ובחיים שאל סי' עד אות נו הביא החיד"א דברי הקול אליהו סי' לט שמחמיר במי ורדים המעורבים במי נט"י מדין סיכה ביוה"כ וחלק עליו שאינם אלא כמים, ואפשר דס"ל דמרקם שאינו שמן אלא מים אינו נעשה סיכה בגלל הריח או דילמא ס"ל דשם שעיקרו מים כן הוא (ועי' מעין זה ברמ"א סי' קס סי"ב דמי דבש שעיקרן מים לא נפסלו מנט"י בשעה"ד), אבל דבר שעיקרו ומהותו בושם מודה לזה.
וממה שציין שם לדבריו במחב"ר סי' תריד שדן בפלוגתא אם סיכה הוא בכל דבר אבל כתב דמי ורדים כמים הם לכו"ע והו"ל רחיצה ולא סיכה א"כ ס"ל דמי ורדים הם צורת מים.
וממה שבמחב"ר שם הביא בעיקר פלוגתא אם שומן וחלב הם בכלל איסור סיכה או רק השמן בלבד, א"כ י"ל דדבר שאין בו צורת שומן כלל הו"ל מיא בעלמא ומה שיש בו ריח ס"ל דאין בו איסור סיכה כלל.
ומ"מ למעשה הכריעו פוסקי זמנינו לאסור סיכת החומרים הנ"ל וכמו שנתבאר בפנים התשובה.
ומ"מ לפי המתבאר שחומרים שאין בהם סיכה ממש קילי יותר מסיכה בשמן דלר"ת איסור סיכה הוא רק בשמן ולהחיד"א גם המחמירים מקילים במי בושם, ולכן במקום הצורך בצירוף נוסף יש מקום לדון להקל ויעשה שאלת חכם.

אסור דדינו כסיכה (שמעתא דמשה עמ' תלג בשם בעל האג"מ, ועלהו לא יבול עמ' רא רב בשם הגרשז"א, אשרי האיש פע"א ס"ט בשם הגריש"א, לקט הלכות להלכות תשרי עמ' מד, בשם הגרנ"ק).

בת"ב מותר לסוך להעביר את הזוהמא (בה"ל סי' תקנד סט"ו לגבי ת"ב וכ"כ להתיר דאורדורנט במקרה שיש ריח רע או לכלוך מזיעה בשם הגרשז"א שם ובשם האג"מ בספר המועדים כהלכתם עמ' תשב), אבל ביוה"כ סי' תריד מבואר בשו"ע שאסור גם להעביר הזוהמא אא"כ כשיש חטטין או בחולה עי"ש פרטי עוד דינים בשו"ע ובמשנ"ב.

גם באופנים המותרים סיכה ביו"כ יש בזה חשש נוסף מצד הולדת ריח ודעת המשנ"ב סי' קכח סקי"ג להקל בזה אולם כשהוא להבריח ריח רע הוא קל יותר דבכעי"ז מתיר בשאלת יעב"ץ באופ"א (הבאתי במקו"א).

ובאופן שמתיז על עצמו ונמשך מזה גם ריח על הבגדים דנו האחרונים (עי' דור המלקטים שבת ח"ה עמ' ב' אלפים תתקצה מה שהביא בזה), ואכה"מ.