האם יברך על הדלקת נרות חנוכה בחוץ או בביתו באופן שמדליק ב’ מנורות לחנוכה אחת בחוץ ואחת בבית

פשוט שיכול לברך על מה שמדליק בחוץ, דגם לפי הצד שיכול לצאת ידי חובה במה שמדליק בפנים מ"מ אין צד שאינו יוצא במה שמדליק בחוץ וא"כ אחר שכבר יצא המצוה אינו יכול לחזור ולברך על מה שמדליק בפנים ומאידך גיסא מה שמדליק בחוץ מתחילה צריך לברך אז כיון שיוצא המצוה בפעם הראשונה.

וכן מבואר ברא"ה בברכות (הובא בב"י סי' מו) דאחר שכבר קרא ק"ש אינו יכול לחזור ולצאת שוב במצוות ק"ש וכן הובא בבה"ל שם וכן נקט במשנ"ב בשם הגר"א דאחר שכבר קרא ק"ש בפעם הראשונה בלא ברכותיה אינו יוצא שוב בק"ש פעם שניה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך ד"ת, ומטו משמיה דהגרח"ס הלוי מבריסק שמי שיש לו אתרוג מהודר ספק מורכב ואתרוג שאינו מהודר מיוחס יטול מתחילה המורכב דעל הצד שהוא מורכב יוצא אח"כ במיוחס ולא יטול תחילה האתרוג שאינו מורכב שאז בודאי לא יוכל להוסיף הידור בנטילת המורכב, וכמדומה שכן ראיתי גם בשם הגרח"ק דמי שקרא ק"ש בלא דקדוק אינו יכול לחזור ולתקן ע"י קריאת הק"ש בדקדוק, ובמקו"א (בתשו' על תקיעות דמעומד) הרחבתי דיש דעות בענין זה מ"מ לענין ברכה בודאי שיש לחוש ולברך רק על ההדלקה הראשונה ולא על ההדלקה השניה.

ובאמת היה יכול לעשות תנאי כעין התנאי של הגרח"ס ולומר שאם אינו יוצא בהדלקה שבפנים הרי הוא יוצא בהדלקה שבחוץ ואם יכול לצאת בהדלקה שבפנים מתכוון שלא לצאת בהדלקה שבחוץ אלא רק בשבפנים שיש בזה יותר פרסומי ניסא אבל למעשה נראה דיש ב' טעמים למה לא טוב לעשות כן, הא' די"א שהליכה הוא הפסק בברכה והב' דאינו ברור שהרבה פרסומי ניסא בפנים הוא עדיף ממעט פרסומי ניסא בחוץ דעיקר התקנה היה לפרסם הנס בחוץ, ועוד יש להוסיף דמאחר שרוב ככל הפוסקים נקטו שבזמנינו יש להדליק בחוץ הלכך א"צ לחשוש לצדדים רחוקים.

אבל כן יכול לכוון שהברכה תחול על ב' ההדלקות דהרי לדעת הרמב"ם יש להדליק מנורות כמנין בני הבית ואע"פ שהרמ"א כתב שכ"א מבני הבית ידליק מ"מ יש מהאחרונים שכתבו בדעת הרמב"ם שבעה"ב ידליק כנגד כל בני הבית ואף אם אין בנים אלא בנות הרי מעיקר הדין גם בנות יכולות להדר ואפשר דגם לולי דעת הרמב"ם הנ"ל גם להתוס' אם מדליק כל מנורה במקו"א ליכא עיקר חששא דהתוס' שלא יהיה היכר במנין הימים (דהתוס' מסכימים ששייך שיהיה נר לכאו"א דהרי המהדרין מדליקין נר לכאו"א רק דחששו שלא יהיה היכר אם מדליק לפי מנין הימים ויש כמה בני בית מדליקין) ואדרבה יש צורך בדבר מעין מה דאמרי' דחצר שיש לה ב' פתחים מב' רוחות יש להדליק עוד משום חשדא וה"ה משום צורך פרסומי ניסא יש מקום לומר שכל שעושה כן יהיה יכול לכלול הכל בברכה מדין תוספת נרות חנוכה של מהדרין ומהדרין מן המהדרין.

הנה בבה"ל סי' תרעא מצדד דבהידור יכול לעשות כב"ש אבל למעשה כתב שאין לצרף דבר זה להלכה מאחר ולא הובא בשום פוסק וכת"ר הראה שבריטב"א הנדמ"ח שבת כא ע"ב כבר כתב כן, א"כ בודאי שלא היה הבה"ל דוחה דבר זה מכל וכל אם היה רואה דברי הריטב"א שעיקר נימוקו לדחות דבר זה מהלכה משום שלא הובא בשום פוסק, ואולי זה כוונת הבה"ל במה שסיים לעורר לב המעיינים שלא יסמכו עליו בזה אם לא יעיינו וימצאו ראיה אחרת לזה, ולכן מעיקר דינא דגמ' אין בזה איסור כמבואר בריטב"א שם, אבל יש בזה איסור מצד שינוי מנהג או מצד יוהרא ולדעת רוב האחרונים אין איסור יוהרא בביתו בצנעא (עי' בתשובתי לענין התכבדו מכובדים), ומה שהביאו הריטב"א והבה"ל ראיה מאחד עשה כב"ש שם מיירי קודם שהוקבע המנהג כמהדרין מן המהדרין דבית הלל דהרי אמרי' גם אחד עשה כב"ה, ומשמע ששאר העולם לא עשו כב"ה עכ"פ לא בדרך קבע, ומצינו שמי שלא נקבע במקום מותר לו להקל בצנעא מחוץ לתחום (עי' בסי' תסח), ומשמע שבביתו אינו יכול לשנות מהמנהג כשיש בזה צד קולא, (ואפשר שמטעם זה גם הבה"ל הזכיר שהיה הו"א כזו כצירוף ולא הזכיר שהיה הו"א כזו להלכה למעשה, והריטב"א מיירי על הזקנים בגמ' ולא בהכרח לדידן), ויל"ע.