דמי שדכנות במציע ושדכן

בפוסקים הובאו מנהגים בזה (עי' פ"ת חו"מ סי' קפה סק"ג בשם עטרת צבי סקי"ז ושב יעקב חו"מ סי' יג), והחלוקה של השכר בין המציע לבין הנו"נ תלוי במנהגי המדינות כמש"כ השב יעקב שם, וכתב שם שיש ליתן כפי המנהג דע"ד זה נחתו וכעי"ז כתב החת"ס על השו"ע חו"מ סי' פז סל"ט, ויש תקנה שמיוחסת למהרי"ל בזה (ראה שו"ת רי"ט וייל חו"מ סי' ט) שהמתחיל נוטל שליש והגומר נוטל ב' שלישים [במקום שפשטה תקנה זו], ועי' עוד בערה"ש חו"מ סי' קפה סי"ב ואה"ע סי' נ סמ"ב.

אבל עכ"פ זה ברור שגם המציע מקבל שכר, וברמ"א סי' רסד ס"ד כתב שכל העושה טובה יכול לבקש על זה שכר, ולכן יש למציע כח תביעה לומר שלא נתכוון למחול, ובמקומות שיש אומדנא לכאן ולכאן דנו הפוסקים בקרובים וכיו"ב (עי' חוט השני לבעל החו"י סי' ג ובפת"ש שם מה שציין לדבריו באה"ע ובשאר אחרונים).

ומאידך גיסא אם מלכתחילה נתכוון להציע על מנת שלא לקבל שכר כלל אינו יכול לחזור בו ולתבוע, ואף במקום שלא התכוון לענין תשלום כלל בזמן שהציע אפשר שאינו יכול לתבוע, ובנתה"מ סי' יב סק"ה משמע דהיכא שאין דעתו לתבוע ואמר לו אכול עמי אינו יכול אח"כ לתבוע.

ובמקרה שהמציע שהוא קרובה של המועמדת קיבל את ההצעה מבחור אחד חברו של המוצע והלך והציעה למועמדת, פשטות הפוסקים עכ"פ במקרה רגיל שאדם שרק אמר לחברו רעיון ההצעה עבור המועמדת וחברו אמר למועמדת את ההצעה שלא נאמר בזה דין דמי שדכנות עכ"פ כשלא מינהו שליח מיוחד לומר הדברים לבעלי הדברים (עי' חוט השני לבעל החו"י סי' ג וחוט שני להגרנ"ק ח"ג עמ' רצב).

והביאור בזה דהמציע חשיב יורד (עי' בבהגר"א חו"מ סי' קפה) כלפי בעלי השידוך עצמו אם היה מציע להם, אבל בעניננו הרי הוא לא פעל עמהם כלום דגילוי הדבר לחוד לא חשיב פעולה לעניננו (ע"ע משפטי התורה ח"ב סי' לד עמ' קסא) ומה שפעל בהצעתו הוא רק כלפי אדם אחר דהוא אינו הבעל דבר ולגביו לא חשיב יורד, ועדיין צ"ב.

[במאמר המוסגר יש לציין דאם הראשון הי' חשוב מתחיל יש מקומות שלא נהגו שהאמצעי מקבל כשיש מתחיל וגומר ועי' פ"ת שם וערה"ש בחו"מ שם].

ומ"מ יש לדון בכל מקרה לגופו לפי הפרטים ובמעמד ב' הצדדים בלבד, כי הדין משתנה לפי הפרטים בזה והדברים כתבתי לפו"ר ולא להלכה, ובתשלום הדברים אציין שיש שנהגו סלסול במתן מעות שדכנות להחמיר יותר לפנים משורת הדין ולא מן הדין אלא לזכות בנין הבית ושלא יתעורר צד קטרוג על ידי צער בעלי הפעולה.