בתים של התפילין אי הוי מוקצה

בס”ד

יום שנכפל בו כי טוב לסדר ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, ב’ שבט שנת תשפ”ו

חיים ברכה ושלום, לנופף ספיר ויהלום, איש חי ורב פעלים, הרב הגאון העצום, סיני ועוקר הרים, אור לישרים, מורינו רבי עקיבא משה סילבער שליט”א,

אחדשה”ט באה”ר כראוי וכנכון.

עובדא בא לידי בשבת קודש העל”ט, כאשר בני היקר מתקרב לשמחת הבר מצוה בשעה טובה ומוצלחת, וקבלתי בערב שבת את הבתים של התפילין מארץ ישראל, “בלי הפרשיות”, ובליל שב”ק שאלני בני, שרוצה לראות את הבתים, ונסתפקתי כדת מה לעשות, האם איכא איסור מוקצה בזה.

ואני הצעיר, עלה ברעיוני להתיר הדבר, דהנה הרמ”א בסי’ ש”ח ס”ד פסק דתפילין הוי כלי שמלאכתו להיתר, ואפילו אם ניחוש להמג”א דחולק וס”ל דתפילין הוי כלי שמלאכתו לאיסור, התם הטעם משום דאסור להניח תפילין בשבת לדעתו, אבל בנידון דידן הרי אין כאן הפרשיות בתוכה, ואין כאן האיסור של הנחת תפילין בשבת.

ואם תאמר דאסור משום דהוי מוקצה מחמת חיסרון כיס, הלא שפיר יש להקל ולסמוך על אותן הפוסקים התוס’ שבת והגר”ז, דס”ל דרק בכלי שמלאכתו לאיסור שייך מוקצה מחמת חיסרון כיס, ובנידון דידן כל זמן שלא הכניס הפרשיות לתוכן, אין כאן כלי שמלאכתו לאיסור.

אלא נסתפקתי אולי הוי מוקצה מחמת גופו, דאין עליו שם כלי, ולא מצאתי ראיה לזה לא לאיסור ולא להיתר, האם איכא עליו שם כלי רק אחרי שהניח הפרשיות בתוכה, או אולי איכא עליו שם כלי גם קודם לזה.

והסברא נוטה, דכיון דהבתים מאכער לקח חתיכה של עור, ועשה צורה מזה, דהיינו בית לתפילין, הרי נעשה כלי בזה, והגם שלא הכניס הפרשיות לתוכה, וממילא לפ”ז יש להקל ולטלטלו.

ובנוסף לכל הנ”ל, יש לצרף מש”כ המשנ”ב בסי’ ש”ז ס”ק ס”ג, בשם “המגן אברהם” דגט מותר לטלטלו בשבת, דיכול ללמוד ממנו דברי גט, והוא הדין בנידון דידן, הרי הרבה הילכתא גיברתא יכולין ללמוד מהבתים בעצמן.

ואגב גררא, לפ”ז יש להבין למה בתפילין גופא פסק “המג”א” להחמיר דהוי כלי שמלאכתו לאיסור, הלא יכולין ללמוד ממנו הלכות תפילין, וצ”ע.

ואסיים מעין הפתיחה, ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם, מתוך שמחה ונחת והרחבת הדעת, לטב ולחיין ולשלם.