בענין ת”ח היושב על כסא גלגלים

ב”ה לק”י ליקבה”ו יום ה’ לסדר וישב ה’תשפ”ה ח”י בכסליו
לכבוד האלוף התורני הג”ר עקיבא משה סילבר שליט”א אחדשה”ט
ברצוני לשאלו בענין קימה בפני ת”ח דקיי”ל בשולחן ערוך (יו”ד סימן רמב סעיף טז): “וחייב לעמוד מפניו, משיראנו מרחוק מלא עיניו לה עד שיתכסה ממנו שלא יראה קומתו, ואח”כ ישב. ואפילו היה רכוב, צריך לעמוד מפניו, דחשיב כמהלך”.
ובטו”ז שם ס”ק יא כתב כך:
“דחשיב כמהלך. מזה למדנו שאותן שנוסעין בדרך על העגלה ויושבין לפעמים בגילוי ראש לפי שסוברים שאין בזה איסור כיון שאינו הולך ד’ אמות דלאו שפיר עבדי דישיבה על העגלה הוא כיושב על החמור וכמהלך דמי”. והסתפקתי גבי חכם המתהלך בכסא גלגלים האם חשיב רכוב כמהלך או דלמא דזהו מקומו ושם איוה למושב לו.
והנה בט”ז הנ”ל השווה ישיבה בעגלה הנמשכת ע”י בהמה ליושב על חמור וכמהלך דמי, וא”כ י”ל גם שכסאו שנוסע ע”י גלגלים בין שנדחף ע”י עצמו ובין שנדחף בידי עצמו [וכ”ש הוא זה] חשיב כיושב על החמור שחשוב מהלך וא”כ צריכא לקום מקמיה
וצ”ע אם איכא לחילוקא בין האי דינא דלא יהלך ד”א בגילוי הראש לדידן שחיוב הקימה הוא לקום מפניו בבואו וכאן נכון שאכן הוא בא
אך נז’ בהלכה דכשהגיע למקומו יכולים לשבת, וא”כ בכה”ג אם נימא דמחויבים לקום מתי יוכלו לשבת?
וכ”ה גבי הקימה מקמיה ס”ת דכשהוא שרוי במקומו אי”צ לקום מפניו [וי”א אפילו בשעת ההקפות בעת תחילת כל הקפה שעומדים עם הס”ת סביב הבימה באותה שעה אפשר לשבת דחשיב דס”ת במקומו] ויש להסתפק אם אם דמי להאי או לא
ויש עוד כמה צדדים להסתפק בעני”ז לחדודי מילתא אך כאן עמד קנה במקומו
בברכה ואה”ר
הזעיר והקטון
מרדכי מיכאל עסיס ס”ט