בענין מה שאברהם אבינו יושב על פתח גיהנום להציל את הנימולים

בענין מה שאברהם אבינו יושב על פתח גיהנום להציל את הנימולים
בס”ד
ט”ז ניסן ה’תשפ”ד
לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון!
אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה!
בחול המועד ישבתי לעשות הגה לאיזה ספר של חכם אחד מחכמי מרוקו שמו רבי דוד דאנינו זיע”א, ושם הספר “שרביט הזהב” והספר הוא תיאור גהינם וגן עדן, כביכול עפ”י חלום שחלם רבי דוד דאנינו, ובחלק אורח החיים המתאר את גן עדן כתב בתחילת דבריו (טו ע”ב), וז”ל:
ותכף שיצאנו מהיער המואר, ושמיכת הפרחי’ שהגיעה עד צואר, מצאנו ארמון מפואר נהדר ביופי ומראה ותואר, ובו שנים עשר שערים פתוחים, והם גבוהים ומרווחים, ודלתותיהם מפותחים, ומצובצים [=ומשובצים] באבני יקר משובחים, גודלם כגודל תפוחים, ומרוח דרומי עברנו לרוח מזרחי, ובאנו לשער האמצעי הנוכחי, ובאולם יושב איתן האזרחי, ויאמר לי שמאבר הנה עתה הגעת, לגן עדן של מטה, ומצאת ככל אשר שאלת, ויקחני שמאבר ביד ימינו, ויקרבני לפני אברהם אבינו, ויאמר לו הנה זה דוד דאנינו, בא לפניך, במלאכו’ [=במלכות] שלמה המלך מבני בניך, לתת לו מהלכי’ ולמצוא נתיבו, בגן עדן אשר אתה שוער בו, ולהכניס אותו בקרבו, לראות יופיו וטובו, וכשעמדתי לצדו, נשקתי את ידו, ואשתחוה אפים לנגדו, וישלח אברהם את ידו, ויקחני בכבודו, ויאמר לשמאבר עתה אשר לידי נתתו, תוכל ללכת בלתו, ואחר עשרה ימים תשוב לקחתו, לכשיגמור את חקירתו ותחזירהו לביתו, וילך שמאבר בכחו כארי, ואני נשארתי עם זקני אברהם העברי. עכ”ל.
הרי לנו מדברי קדשו משמע שאברהם אבינו שוער בפתח גן עדן.
וצ”ע דבגמ’ עירובין (יט ע”א) כתוב, וז”ל הגמ’:
אלא הא דכתיב עברי בעמק הבכא ההוא דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם ואתי אברהם אבינו ומסיק להו ומקבל להו בר מישראל שבא על בת עובד כוכבים דמשכה ערלתו ולא מבשקר ליה. עכ”ל הגמ’.
ומשמע שאברהם אבינו יושב על על פתח גהינם.
וכן כתוב במפורש במדרש רבה בראשית – (פרשה מח פסקה ח) איתא, וז”ל המדרש:
א”ר לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה ואותן שחטאו יותר מדאי מה עושה להם מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו ונותנה עליהם ומורידן לגיהנם הה”ד (תהלים נה) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו. עכ”ל המדרש.

עוד צ”ע בענין זה ראיתי בדרושי הצל”ח (דרוש כ”ב לעשרת ימי תשובה) כתב (אותיות כ’ כ”א כ”ב), וז”ל: ובזה נלע”ד משארז”ל, ואברהם יושב פתח האהל כחום היום, שלעתיד אברהם יושב על פתחו של גיהנם, להציל משם מי שרשום בברית קודש לבד מהבא על הערבית דמשכא ערלתו, ולא מבשקר ליה, שאלו היה מצוין בקדושת האיש הישראל לא היה לו כל כך הרגל דבר. עכ”ל.
וצ”ע מה כוונתו במה שכתב לבד הבא על הערבית דמשכא ערלתו, וכי רק הבא על הערבית משכא ערלתו ועל מי שבא על אדומית או משאר הגויות לא משכא ערלתו.

עוד צ”ע בענין זה של אברהם אבינו שיושב על פתח גיהנם, מה שמצאתי בספר כל בו (סימן קיח) כתב, וז”ל:
שבעה אבות בעלי ברית הם אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן פנחס ודוד, אברהם דכתיב (בראשית טו, יח) ביום ההוא כרתי את אברם ברית, יצחק דכתיב (שם יז, כא) ואת בריתי אקים את יצחק, ויעקב דכתיב (ויקרא כו, מב) וזכרתי את בריתי יעקב, משה דכתיב (שמוח לד, כז) על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית, אהרן דכתיב (במדבר יח, יט) ברית מלח עולם, פנחס דכתיב (שם כה, יג) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, דוד דכתיב (תהלים פט, ד) כרתי ברית למשיחי נשבעתי לדוד עבדי, שבעה רועים הם אדם שת אנוש מתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה משמאלו ויצחק היכן הלך אלא הוא יושב על פתח גיהנם ומציל בניו מדינה של גיהנם, שמונה נסיכי אדם ישי שאול שמואל עמוס צפניה חזקיהו אליהו משיח. עכ”ל.
הרי לנו מספר “כל בו” שמי שיושב על פתח גיהנם הוא יצחק אבינו ע”ה והוא מציל את בניו מדינה של גיהנם.
וכן הוא בספר אוצר המדרשים (שבע חופות או חופת אליהו) עמוד 162, ועוד בספר אוצר המדרשים – (פרקי רבינו הקדוש) עמוד 505, עיי”ש.
ולפי מה שהובא מהגמ’ עירובין (שם) ומדרש רבה (שם) צ”ע כי בגמ’ ומדרש וראשונים ומפרשים משמע שאברהם הוא היושב על פתח גיהנם ומציל מן הגיהנם, ולא יצחק אבינו, וצ”ע.
בברכת מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון
הצב”י רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה ת”ו