בענין אכילת דבר שטיבולו במשקה מיד לאחר הסעודה

בפוסקים מבואר דאם סועד שוב צריך ליטול שוב ידיו (עי' או"ח סי' רצא ס"ג, ועי' במקור חיים שם דיש ראשונים דהיינו מיד, ועי' בבירור הלכה ח"ד על או"ח סי' תמד שהביא הרבה מ"מ בזה, ומבלי להכנס לנידון שם אם שרי לכתחילה, אבל עכ"פ לענייננו למדנו דיש נט"י בכה"ג).

ולכאורה מזה נלמד גם לענין דבר שטיבולו במשקה דקי"ל שהוא חיוב נטילה, וכ"ש לתפילה דבעי' נטילה למטרת תפילה, עי' רמ"א ס"ס רלג ומשנ"ב שם סקי"ח, ויעוי' מה שהרחבתי עוד בביאור וטעם דין זה בתשובה אחרת (ד"ה מי ששטף ידיו למטרה סתמית שלא בכוונה לתפילה כלל ולאחר מכן החליט להתפלל האם צריך ליטול ידיו שוב או לא).

אולם מצינו שנחלקו הפוסקים בזה לענין דבר שטיבולו במשקה, ועי' ברכ"י סי' קנח סק"ו מש"כ להקל בזה והביא ראיה מהרדב"ז ח"ח סי' כז, ובשע"ת סקי"א הקשה ע"ז ודחק שם טובא דמקילינן בדבר שטיבולו במשקה (ומ"מ מוכח בלשונות הרדב"ז שהביא הברכ"י וכן השע"ת דהקולא אינה לענין פת).

אבל העה"ש ס"ט וחסד לאלפים סק"ו ומטה יהודה סי' קעט סק"א השוו דבר שטיבולו במשקה לפת להצריך נטילה גמורה כדין.

ויש להוסיף דהסוברים שיש ברכה בנטילה לדבר שטיבולו במשקה בודאי לא יקלו בזה.

ויתכן דגם המשנ"ב סי' קנח סק"כ שכתב וצריך לזה כל דיני נטילה כמו לפת יסבור דה"ה בניד"ד יש להצריך נטילה שוב (ואע"ג דבפחות מכזית היקל שם צירף המקילים אפי' בפת וגם בזה יש שינויים בין מהדורות המשנ"ב ואכה"מ).

ויתכן דלהסוברים דברכה אחרונה בקריאה"ת אינה הפסק וסילוק וכן להסוברים (עי' בה"ל בסי' קצג) שברכה אחרונה בסעודה אינה היסח הדעת אם דעתו לאכול עוד יסברו דה"ה לענין נט"י אם היה בדעתו בסעודה לאכול עוד אחר בהמ"ז דבר שטיבולו במשקה ולא הסיח דעתו משמירת ידיו שמא מהני בזה (ובאמת גם מברכה ראשונה לכאו' פטורים ודברי הרבה ראשונים שכ' הך דינא דסי' רצא לכאורה היא קושיא וכן יש עוד קושיות בשי' זו), וצל"ע בזה, ומ"מ המשנ"ב נקט לגבי ברכה אחרונה דקריאה"ת דחשיב סילוק גמור.

ולא נכנסתי כאן לעצם הנידון אם מותר לסעוד שוב אחר בהמ"ז בלא הפסק לצורך או שלא לצורך (עי' במשנ"ב סי' קעח וסי' רצא וסי' תמד, ודיברתי מענין זה בתשובות אחרות), מצד ברכה שאינה צריכה.

דין נוטל אדם שחרית ומתנה אינו נוהג כאן, כיון דקי"ל [רמ"א ר"ס קסד] דבנטל לסעודה אינו יכול להתנות ולהפסיק, ועיקר פרטי דין זה בסי' הנזכר.