בס”ד ליל י”ג אדר א’ תשפ”ד לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה! אחדשה”ט ! כתב בשו”ע או”ח סימן רכ”ה סעיף א’, וז”ל: הרואה את חבירו לאחר שלשים יום, אומר שהחיינו, ואחר י”ב חדש מברך מחיה מתים, והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו. עכ”ל. ובשו”ע יו”ד סימן שס”ז סעיף ב’ כתב, וז”ל: לא יהלך בבית הקברות או בתוך ד’ אמות של מת ותפילין בראשו, משום לועג לרש (משלי יז, ה), ואם הם מכוסים, מותר. עכ”ל. עוד (שם סעיף ג’) כתב, וז”ל: לא יהלך בבית הקברות או בתוך ד’ אמות של מת או של קבר וספר תורה בזרועו ויקרא בו או יתפלל, והוא הדין על פה אסור לקרות, אלא אם כן לכבוד המת, כמו שנתבאר. (וע”ל סימן שד”מ סעיף ט”ז). עכ”ל. עוד (שם סעיף ד’) כתב, וז”ל: מותר ליכנס לבית הקברות או לתוך ד’ אמות של מת או של קבר, והוא לבוש ציצית, והוא שלא יהא נגרר על הקבר. אבל אם נגרר, אסור משום: לועג לרש (משלי יז, ה) במה דברים אמורים, בימיהם שהיו מטילים ציצית במלבוש שלובשים לצורך עצמן, אבל האידנא שאין אנו לובשין אותו אלא לשם מצוה, אסור, אפי’ אינם נגררים. והני מילי כשהציציות מגולים, אבל אם הם מכוסים, מותר. עכ”ל. מכל הנ”ל משמע שישנם דברים שאסור לעשות או לומר בקרבת המת משום לועג לרש. והנה בליל י”א אדר א’ ה’תשפ”ד הייתי בקברו של רבי אברהם בן רבי יעקב אביחצירא זיע”א (בליל ההילולא שלו) בעיר הקודש טבריה ת”ו, וראיתי בבית הקברות בין הקברים בדרך לקברו של רבי אברהם אביחצירא זיע”א, את בן דודתי ת”ח יקר רבי יוסף שלמה פרץ שליט”א (בית אליעזר חדרה), ושמחתי מאד בראייתו ושאלתי אותו האם מותר לברך שהחיינו כדין השו”ע או”ח (הנ”ל) שרואה חבירו ושמח בראייתו, לברך בין הקברים, ותוך כדי כך ברכתי כי הייתי שמח מאד בראייתו. ואח”כ הסתפקתי האם היה מותר לי לברך בבית הקברות בין הקברים ברכת שהחיינו על חבירו שמח בראייתו האם אין בזה משום “לועג לרש”. וצ”ע. אשמח מאד לתשובת כת”ר על זה. בברכת התורה ולומדיה רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה ת”ו

בס”ד ליל י”ג אדר א’ תשפ”ד לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה! אחדשה”ט ! כתב בשו”ע או”ח סימן רכ”ה סעיף א’, וז”ל: הרואה את חבירו לאחר שלשים יום, אומר שהחיינו, ואחר י”ב חדש מברך מחיה מתים, והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו. עכ”ל. ובשו”ע יו”ד סימן שס”ז סעיף ב’ כתב, וז”ל: לא יהלך בבית הקברות או בתוך ד’ אמות של מת ותפילין בראשו, משום לועג לרש (משלי יז, ה), ואם הם מכוסים, מותר. עכ”ל. עוד (שם סעיף ג’) כתב, וז”ל: לא יהלך בבית הקברות או בתוך ד’ אמות של מת או של קבר וספר תורה בזרועו ויקרא בו או יתפלל, והוא הדין על פה אסור לקרות, אלא אם כן לכבוד המת, כמו שנתבאר. (וע”ל סימן שד”מ סעיף ט”ז). עכ”ל. עוד (שם סעיף ד’) כתב, וז”ל: מותר ליכנס לבית הקברות או לתוך ד’ אמות של מת או של קבר, והוא לבוש ציצית, והוא שלא יהא נגרר על הקבר. אבל אם נגרר, אסור משום: לועג לרש (משלי יז, ה) במה דברים אמורים, בימיהם שהיו מטילים ציצית במלבוש שלובשים לצורך עצמן, אבל האידנא שאין אנו לובשין אותו אלא לשם מצוה, אסור, אפי’ אינם נגררים. והני מילי כשהציציות מגולים, אבל אם הם מכוסים, מותר. עכ”ל. מכל הנ”ל משמע שישנם דברים שאסור לעשות או לומר בקרבת המת משום לועג לרש. והנה בליל י”א אדר א’ ה’תשפ”ד הייתי בקברו של רבי אברהם בן רבי יעקב אביחצירא זיע”א (בליל ההילולא שלו) בעיר הקודש טבריה ת”ו, וראיתי בבית הקברות בין הקברים בדרך לקברו של רבי אברהם אביחצירא זיע”א, את בן דודתי ת”ח יקר רבי יוסף שלמה פרץ שליט”א (בית אליעזר חדרה), ושמחתי מאד בראייתו ושאלתי אותו האם מותר לברך שהחיינו כדין השו”ע או”ח (הנ”ל) שרואה חבירו ושמח בראייתו, לברך בין הקברים, ותוך כדי כך ברכתי כי הייתי שמח מאד בראייתו. ואח”כ הסתפקתי האם היה מותר לי לברך בבית הקברות בין הקברים ברכת שהחיינו על חבירו שמח בראייתו האם אין בזה משום “לועג לרש”. וצ”ע. אשמח מאד לתשובת כת”ר על זה. בברכת התורה ולומדיה רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה ת”ו