בס”ד טו”ב באדר ב’ ה’תשפ”ד לכבוד מו”ר הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס! ישר כח על כל התשובות הנפלאות שאתם כותבים לי, וישר כח על כל התגובות, בענווה וחן, יהי רצון שכת”ר שליט”א יזכה להגדיל תורה ולהאדיר מתוך בריאות טובה ונהורא מעליאל אכי”ר. וכעת נפשי בשאלתי, וזה החלי בעזר צורי וגואלי: רבנו בחיי על ויקרא (א, יא) כתב על הפסוק, על ירך המזבח צפונה, וז”ל: ודרשו חז”ל (בבא בתרא כה ע”ב) רוח צפונית אינה מסובבה, וכסא של שלש רגלים אינו עומד ויצטרך רגל רביעי, ולכך הקרבנות רגל העולם, וכן הכתוב אומר (תהלים מח, ג) הר ציון ירכתי צפון, ומזה שנינו איזהו מקומן של זבחים קדשי קדשים שחיטתן בצפון (זבחים מז.), אין ספק כי התנא הזה היה יודע כי בית המקדש הוא מקום הקרבנות, אבל מה שהזכיר בלשון שאלה איזהו מקומן של זבחים, הכוונה באיזה רוח, והוא משיב שחיטתן בצפון, כי כן הוכיחו חז”ל מן הכתוב הזה הנזכר בקרבן עולה. ומה שאמר ודמן טעון הזיה על בין הבדים, פירושו כנגד הבדים שהוא מקום שהשכינה שם, וכענין שכתוב (שיר השירים א, יג) בין שדי ילין, כלומר בי”ן שד”י וביאור אותיותיו שני בדי הארון. ובפרקי רבי אליעזר (פרק ג) ארבע רוחות נבראו בעולם, מזרח שמשם האור יוצא לעולם, דרום שמשם טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין לעולם, מערב שמשם אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום וגשמים יוצאין לעולם, צפון שמשם החושך יוצא לעולם, ורוח צפון בראו ולא גמרו, אמר הקב”ה כל מי שיאמר אני אלוה יבוא ויגמור הפינה הזאת שהנחתי. עכ”ל רבנו בחיי. וצ”ע מה שכתב רבנו בחיי “וכסא של שלוש רגלים אינו עומד ויצטרך רגל רביעי, ולכך הקרבנות רגל העולם” ואיך זה יכול להיות, שהרי לפי חז”ל במשנה (אבות א, ב), כתוב: שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים. עכ”ל המשנה. ואנו יודעים שהכוונה “בעבודה” לקרבנות, שהם אחד משלושת עמודי העולם. אם כך, איך נוכל לטעון שהקרבנות הם רגל רביעית? ואם הם חלק משלושה עמודים, עדיין צריך עיון מה הרביעי שהרי “כסא של שלוש רגליים אינו עומד”. ותלמידי יהב נהוראי בגים הי”ו (עפולה גבעת המורה ת”ו) רצה לומר, וז”ל: נראה לענ”ד מה שכתב רבנו בחיי [ויקרא א’, י”א] שכסא צריך ארבע רגליים: רומז לענ”ד על כסא הכבוד שמובל על ידי ארבעת חיות הקודש, שהגרסה שלהן בעולם החומרי: האבות ודוד. לכן כתוב בספר ‘שערי אורה’ (שער שלישי ורביעי) “וכשנולד יהודה, שהוא סוד מגן דוד, שהוא בסוד הרגל הד’ [הרביעית]”, כלומר שהרגל האחרונה היא מלך המשיח שבא לייצב את העולם במלכות ה’. ואם תקשה היכן המשיח עד עכשיו ואיך העולם יציב “בלעדיו”, אין זו קושייה שהרי כתוב בפרקי דרבי אליעזר (פרק ג’) שאחד מ-שבעה דברים שנבראו ביום הראשון הוא שמו של המשיח, כלומר שהיה בכוח ולא בפועל. וכנ”ל דרשת חז”ל על הפסוק “ורוח אלהי”ם מרחפת” שזו רוחו של משיח (בראשית רבה ב’, ד’) ואולי יש קשר לכך שחכמי ישראל דיברו עם נשמתו וכו’. צ”ע. והטענה שלי: ארבע הרגליים שרבנו בחיי דיבר עליהן, הן הן רגלי העולם שאנו מכירים: האבות ודוד (המשיח). עכ”ל. ועדיין צ”ע האם זה פשט הדברים בביאור דברי רבנו בחיי. ואשמח מאד אם כבוד הרב יוכל לבאר לי את הפשט בדברי רבנו בחיי. כל טוב ובשורות טובות רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה

בס”ד טו”ב באדר ב’ ה’תשפ”ד לכבוד מו”ר הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס! ישר כח על כל התשובות הנפלאות שאתם כותבים לי, וישר כח על כל התגובות, בענווה וחן, יהי רצון שכת”ר שליט”א יזכה להגדיל תורה ולהאדיר מתוך בריאות טובה ונהורא מעליאל אכי”ר. וכעת נפשי בשאלתי, וזה החלי בעזר צורי וגואלי: רבנו בחיי על ויקרא (א, יא) כתב על הפסוק, על ירך המזבח צפונה, וז”ל: ודרשו חז”ל (בבא בתרא כה ע”ב) רוח צפונית אינה מסובבה, וכסא של שלש רגלים אינו עומד ויצטרך רגל רביעי, ולכך הקרבנות רגל העולם, וכן הכתוב אומר (תהלים מח, ג) הר ציון ירכתי צפון, ומזה שנינו איזהו מקומן של זבחים קדשי קדשים שחיטתן בצפון (זבחים מז.), אין ספק כי התנא הזה היה יודע כי בית המקדש הוא מקום הקרבנות, אבל מה שהזכיר בלשון שאלה איזהו מקומן של זבחים, הכוונה באיזה רוח, והוא משיב שחיטתן בצפון, כי כן הוכיחו חז”ל מן הכתוב הזה הנזכר בקרבן עולה. ומה שאמר ודמן טעון הזיה על בין הבדים, פירושו כנגד הבדים שהוא מקום שהשכינה שם, וכענין שכתוב (שיר השירים א, יג) בין שדי ילין, כלומר בי”ן שד”י וביאור אותיותיו שני בדי הארון. ובפרקי רבי אליעזר (פרק ג) ארבע רוחות נבראו בעולם, מזרח שמשם האור יוצא לעולם, דרום שמשם טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין לעולם, מערב שמשם אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום וגשמים יוצאין לעולם, צפון שמשם החושך יוצא לעולם, ורוח צפון בראו ולא גמרו, אמר הקב”ה כל מי שיאמר אני אלוה יבוא ויגמור הפינה הזאת שהנחתי. עכ”ל רבנו בחיי. וצ”ע מה שכתב רבנו בחיי “וכסא של שלוש רגלים אינו עומד ויצטרך רגל רביעי, ולכך הקרבנות רגל העולם” ואיך זה יכול להיות, שהרי לפי חז”ל במשנה (אבות א, ב), כתוב: שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים. עכ”ל המשנה. ואנו יודעים שהכוונה “בעבודה” לקרבנות, שהם אחד משלושת עמודי העולם. אם כך, איך נוכל לטעון שהקרבנות הם רגל רביעית? ואם הם חלק משלושה עמודים, עדיין צריך עיון מה הרביעי שהרי “כסא של שלוש רגליים אינו עומד”. ותלמידי יהב נהוראי בגים הי”ו (עפולה גבעת המורה ת”ו) רצה לומר, וז”ל: נראה לענ”ד מה שכתב רבנו בחיי [ויקרא א’, י”א] שכסא צריך ארבע רגליים: רומז לענ”ד על כסא הכבוד שמובל על ידי ארבעת חיות הקודש, שהגרסה שלהן בעולם החומרי: האבות ודוד. לכן כתוב בספר ‘שערי אורה’ (שער שלישי ורביעי) “וכשנולד יהודה, שהוא סוד מגן דוד, שהוא בסוד הרגל הד’ [הרביעית]”, כלומר שהרגל האחרונה היא מלך המשיח שבא לייצב את העולם במלכות ה’. ואם תקשה היכן המשיח עד עכשיו ואיך העולם יציב “בלעדיו”, אין זו קושייה שהרי כתוב בפרקי דרבי אליעזר (פרק ג’) שאחד מ-שבעה דברים שנבראו ביום הראשון הוא שמו של המשיח, כלומר שהיה בכוח ולא בפועל. וכנ”ל דרשת חז”ל על הפסוק “ורוח אלהי”ם מרחפת” שזו רוחו של משיח (בראשית רבה ב’, ד’) ואולי יש קשר לכך שחכמי ישראל דיברו עם נשמתו וכו’. צ”ע. והטענה שלי: ארבע הרגליים שרבנו בחיי דיבר עליהן, הן הן רגלי העולם שאנו מכירים: האבות ודוד (המשיח). עכ”ל. ועדיין צ”ע האם זה פשט הדברים בביאור דברי רבנו בחיי. ואשמח מאד אם כבוד הרב יוכל לבאר לי את הפשט בדברי רבנו בחיי. כל טוב ובשורות טובות רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה