מי שפרק מעליו עול מצוות לתיאבון – האם דינו כמשומד לתיאבון או להכעיס

המושג “פורק עול לתיאבון” הוא צ”ב, דאם הוא מקפיד ע”ז כשאפשר לו הרי שי”ל שאין זה אותו הקרוי פורק עול, ולשון הרמב”ם: “שכל שמוזהר על הכתיבה ומאמין בה הוא שכותב”, וביאר הב”י “כלומר ומשומד ומסור כיון שפרקו עלו אינם מאמינים במצוות”, ומבואר מזה שמדובר במשומד כזה שאינו מאמין במצוות, ונראה שאם מאמין במצוות ורק מחמת ה”תיאבון” הוא עובר אין זה בכלל “פורק עול”, אלא דמסתמא דיינינן ליה הכי שאם הוא מומר לכה”ת מסתמא אינו מאמין, ונראה שיש לדון כל מקרה לגופו ובמיוחד בדורנו, ויש לציין שהבה”ל לא כותב שפורק עול *דינו כאוכל להכעיס” אלא שמביא דוגמא לפורק עול שהוא האוכל נבילות להכעיס…