קשירת חתנים וכלות על ידי כישוף ותפירת יריעות ספר תורה על ידי נשים

אשמח מאד לשאול ב’ שאלות על מנהגים של קהילות בישראל!
א. הייתי באיזה חתונה חסידית (חסידות ויזניץ, ואמרו לי שכן נוהגים בחסידות חב”ד), וראיתי שמוליכים את החתן לחופה כששרוכי הנעלים שלו לא קשורים, וכששאלתי אמרו לי שהמנהג החסידי הוא שאין שום קשרים כאשר מוליכים לחופה את החתן, אלא הקשר היחידי הוא רק לכלתו. וראיתי אח”כ שכן נוהגים גם בעדות אחרות מעדות המזרח (עדת האפגנים נוהגים לפתוח ולסגור מנעולים או לעשות פועל דמיוני עם מספרים לגזור כל הזמן באויר שאם יש קשרים לגזור אותם). וכל נושא זה קשור למה שכתב בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל פרשת כי תצא על הפסוק “לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא חובל”, ועיי”ש בפירוש התרגום יונתן.
ואשמח מאד אם כבוד הרב יכול להרחיב לי מעט על הענין וטעם הדבר, ואיך היא פועלת הקשירה הזאת, לאסור את החתן והכלה וכמו שכתב בתרגום יונתן בן עוזיאל הנ”ל.
ב. [cite_start]הייתי באיזה הכנסת ספר תורה של עדות המזרח (יוצאי מרוקו ואלגיר), ואחר שכבדו את המכובדים לכתוב את הפסוק האחרון “וכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל”, ראיתי שהסופר מכבד את הנשים לתפור את היריעה האחרונה של הספר תורה, לא שכיבד אותם לתפור יריעה לא תפורה, אלא אחר שהוא תפר את היריעה האחרונה, נתן לכל הנשים לחזור על התפירות של היריעה האחרונה, וכששאלתי את הסופר למנהג זה אמר לי שיש כמה מקורות אך לא אמר לי מה הם (מחמת שלא היה לו זמן לומר לי), ואשמח מאד אם כת”ר שליט”א יודע משהו על מנהג זה, וכן מה הדין בזה הלכה למעשה. [cite: 1139, 1520]