אכילה גסה והוספת מים לתה בשבת (שאלות מהאליה רבה ומשנ”ב)

בס”ד
עש”ק פקודי, כ”ח לחודש אדר, תשפ”ה לפ”ק
שלו’ וברכה להאי גברא חשיבא ויקירא, רב האי גאון, מיחידי עם סגולה, רבי עקיבא משה שליט”א
אחדשה”ט באה”ר כראוי וכנכון
מצאתי דבר פלא מאד, ולא הבנתי אותה כראוי,ואבקש ממעכ”ת אם תוכל להשיב תשובה מאהבה, ותודה רבה למפרע
האלי’ רבא בסימן ק”ע מציין לספר הגן, (נזכר כמה פעמים במג”א), ליום החמישי, וזל”ק:,
כל מי שאינו שומר את פיו, מלאכול ולשתות דברים שגורמים לו להכביד עליו חלאים, מתוך כך יבטל מדברי תורה, ועובר משום השמר פן תשכח, ומשום בל תשקצו, שממלא כריסו כמו בהמה, ומילוי כרס נקרא שאוכל יותר מכדי שובעו, ונקרא רשע וכו’,
אבל ירא שמים אינו ממלא כריסו ואינו אוכל אלא לשובע נפשו, שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו, פי’ לקיים נפשו, דכתיב ואכלת ושבעת וברכת, פי’ אכילה שהוא לקיום הגוף, אתה חייב לברך ברכת המזון אחריה, אבל על מילוי כרס שהוא אכילה גסה וגורמת לחלאים רעים, לכך אסור לברך אחריה ברכת המזון, שנאמר ובטן רשעים תחסר, פי’ רשע שממלא כריסו ואוכל עד שתיפסק תאוותו וממלא כריסו כבהמה, “תחסר” פי’ תחסר אכילתו מברכה, פי’ מברכת המזון, ואיזו נקרא אכילה גסה, ראיתי בספר רבי משה מיימון ז”ל, שממלא כריסו ואוכל עד שתפסוק תאוותו מאכילה לגמרי, ואינו יכול לאכול יותר, וכו’ עכ”ל.
והנה אפילו נימא שלא נפסק כן להלכה, אבל תורה הוא וללמוד אני צריך, היאך שייך לומר שיהא פטור מברכת המזון, הלא כשאכל והגיע לידי שביעה, כבר נתחייב בברכת המזון מן התורה, ואח”כ כשהוסיף לאכול עוד ועוד, עד שיעור מילוי כרס, האם נפקע אז החיוב של ברכת המזון, וכי שייך לומר כזה, אחרי שכבר נתחייב בברכת המזון, האם במה שהוסיף לאכול עוד פקע החיוב ?
ושלא להניח את הנייר פנוי, אכתוב עוד הערה קטנה במה שנתקשיתי, ידועים דברי המשנה ברורה בסי’ שי”ח בשער הציון ס”ק ס”ה דטוב שיערה המים לתוך הסענ”ס, לצאת דעת החוששים לצביעה, כמבואר ביערת דבש, ופלא שבסימן ש”כ בסוף הסימן כתב במשנ”ב להדיא “דאין צביעה באוכלין”, ופסק שם כהדרכי משה “דמותר ליתן יין אדום בתוך יין לבן, ואע”פ שמתאדם”, והמשנ”ב הוסיף שם בסוגריים, דאפילו כשמכון לכתחילה לעשות מראה בהמאכל ג”כ “מסתברא דאין להחמיר”, חוץ לדעת הנשמת אדם, ורק כשרוצה למכור לאחרים, אז מחמיר הפמ”ג,
ותמוה הוא בעיני, דבסי’ ש”כ ששם הוא “עיקר דיני צביעה”, פסק שם להקל, ואפילו כשמכון לעשות מראה בהמאכל, כתב “מסתברא דאין להחמיר”, א”כ קל וחומר כשעושה טיי, שאינו מכוין למראה, מותר לכתחילה, א”כ למה בסימן שי”ח בדיני בישול, הביא דעת היערת דבש, המחמיר, ובסי’ ש”כ הדגיש להקל, ולא זכר בכלל את דעת היערת דבש להחמיר ?
אסיים מעין הפתיחה, בתודה רבה למפרע עבור התשובה מאהבה, וסליחה על הטירחא, אבל מה אעשה תורה הוא, וללמוד אני צריך, והשי”ת יעזור שנזכה לימים המבורכים הבאים עלינו לטובה, מתוך הרחבת הדעת וכחת וכל מילי דמיטב אכי”ר
מינאי החותם בהוקרה והערכה ובאהבה
ישכר בעריש מאנדל פה לונדון יצ”ו