האיסור לשכב פרקדן שיש בזמן קריאת שמע יותר משכיבה בעלמא האם הוא גם בשאר ברכות ומה הדין בקורא בתורה או שונה במשנה

באמרי נועם בברכות יג ע"ב כתב ע"פ מסקנת הגמ' שם שהחילוק בין קריאה לשכיבה בעלמא הוא בדמצלי (דהיינו שמטה מעט בלבד) דבקריאה אסור ובשכיבה בלבד מותר.

ועי' במשנ"ב סי' סג סק"ב וסי' רלט סק"ו וגם בדבריו יש לפרש כדברי האמרי נועם דהרי לגבי פרקדן ממש כתב דגם לשכב כך בלא קריאה אסור (וכן מבואר בשעה"צ שם בסי' רלט סקי"ב) ולגבי הטיה מעט לא הזכיר כן, אלא אדרבה אי' בשו"ע אה"ע סי' כג ס"ג דבהטיה מעט מותר.

ויש לדון לגבי שאר ברכות מה הדין בזה וכן בכל שכיבה בשאר ברכות אפי' אינו פרקדן (ועי' רמ"א ומשנ"ב סי' רלט ס"א לגבי כל שכיבה בק"ש כשאינו שוכב פרקדן, ובמקו"א הארכתי במקורי הפוסקים עמידה בברכות השחר ונתבאר דמעיקר הדין אין איסור במברך בשכיבה אלא דהוא סברא בקבלת עול מלכות שמים בשוכב פרקדן אפי' מוטה כמ"ש ברש"י ברכות יג ע"ב ואפשר דיש שנקטו עכ"פ לכתחילה כן בכל שכיבה אפי' על צדו עי' ברמ"א ובמשנ"ב שם ומ"מ אפשר דבשאר ברכות לא נאמר מעיקר הדין, רק דיש סוברים שיש ברכות שמצוותן בעמידה, וכן בבהמ"ז קי"ל דאינו מיסב ומברך אבל לא בשאר ברכות), וכן יש לדון בלימוד תורה בפרקדן.

והספק הוא בג' אופנים, הא' באופן הנ"ל שיש חילוק בין שכיבה בעלמא לקורא ק"ש, ב' להסוברים ששכיבה באקראי מעט מותרת (ואכמ"ל), ג' אם שוכב בעל כרחו פרקדן כבר אם מותר עכשיו.

ובתורה לשמה סי' שסז כתב להוכיח דכשרוצה מעט לנוח מלימודו מותר לשכב מעט על בטנו ודייק כן מרש"י זבחים ה ע"א גבי רמי ר"ל על מעוהי ומקשי, ויש להוסיף דכן מבואר גם בתוס' גיטין מז ע"א.

והוכחתו צ"ב דמנ"ל שסובר רש"י דעל הבטן הוא אפרקדן דהרי יש בזה דעות, ורש"י בנדה יד ע"א נקט שהוא פניו למעלה ואפשר דגם התוס' בגיטין אתיין כדעה זו.

ואולי החולקים יפרשו דרמי על מעוהי אין הכונה שהי' שוכב על בטנו ממש, אלא לכל היותר שהי' יושב בלא כר (וגם יש להעיר על עיקר דבריו של בעל התורה לשמה שנקט שהוא היתר מעט באקראי שאינו פשוט שהוא מוסכם לכו"ע ואכה"מ), אבל עכ"פ לפי דבריו יוצא שאין איסור גם בשעת אמירת ד"ת, דהרי נזכר שם בגמ' ומקשי, וכך מסתבר דהחמירו רק בק"ש.

והנה לענין הפחה של אחר כ' המשנ"ב בשם הרמב"ן דה"ה בברכות, אבל בתורה לא, ואולי גם כאן יש להחמיר בברכות אפרקדן.

והנה ברש"י בברכות יג ע"ב מבואר דכשמצלי אין חשש הרהור אלא דרך גאווה בלבד שמקבל עליו עול מלכות שמים, אבל בלא מצלי יש חשש הרהור, וכן מבואר בעוד ראשונים (עי' אגודה ותוס' רבינו יהודה ועוד) ובשו"ע אה"ע שם שיש חשש הרהור בפרקדן, וממילא בשאר ברכות יש מקום לטעון דכשמצלי יהיה מותר וכשלא מצלי העיר בחמדת דניאל על הגמ' שם דלכאורה גם בשאר ברכות יהיה אסור, ויש להוסיף דמצינו בדברים שאסרו משום הרהור דבשאר ברכות הוא כמו בק"ש עי' ברכות כד ע"א ועוד (ובמקו"א הארכתי בענין הסתכלות אם הוא מצד הרהור בזמן ק"ש והבאתי דעות הפוסקים).

אולם בתורה לשמה הנ"ל מוכח שלא סבר כן דהרי דיבור בד"ת אסור במה שאסור בק"ש מצד הרהור ועוד דאם היה הרהור באקראי א"כ היה אסור גם באקראי כמ"ש השו"ע אה"ע שם דפרקדן אסור והוא מצד הרהור, אבל עדיין יש לומר דגם להתורה לשמה מ"מ בשוכב בקבע אסור משום הרהור אבל אינו מוכרח כלל, דשמא אינו גדר האוסר בד"ת אלא רק משום שלא יבוא לידי הרהור חטא, (וגם בר"י מלוניל שכ' דהוא משום הבגדים שנוגעים בו דיש הרהור הא בכה"ג אסרו רק בתנאים עמוקים מזה בברכות כד ע"א וקצת דחוק לומר דבכל גרם להרהור יהיה אסור לקרוא ק"ש גם כשאינו מהרהר), ומה שאסור בק"ש משום שהוא דרך גאווה וכנ"ל.