מש”כ בשו”ת צפנת פענח ח”א סי’ רנח לענין איסור גזיזת גבות עינים וזקן מוכח מתוך הדברים דכוונתו מצד לא ילבש, ממה שדן שם לענין אם יש לדמותו לשאר איברים, וכוונתו לדיני גילוח שאר איברים בנזיר נט ע”א שהוא שייך לדין לא ילבש (ועי’ ש”ך יו”ד סי’ קפב סק”ג).
אם כי באמת שיטתו צ”ב רב דבתוס’ דשבת ועוד מקומות מבואר דבמקום צער ליכא לא ילבש, וכ”ש היכא שאין כוונתו ליפוי אלא כדי שיוכל לעבוד במקדש שלא יהיו גביניו ארוכות [כדמיירי בצפנת פענח שם שאוסר באופן זה] ומפורש ביו”ד סי’ קפב ס”ד בשם הרשב”א ח”ה סי’ רעא דשרי להעביר אפי’ שער בית השחי ובית הערוה במקום שיש לו חטטין, וגם דמוכח בסוגיות בשבת שם ובפוסקים ביו”ד סי’ קפא ס”י דאין איסור לא ילבש כלל בגזיזת זקן ואמנם יש קצת מהפוסקים שהזכירו דבר זה של איסור גזיזת הזקן משום לא ילבש, [עי’ שבלה”ל וצ”צ], אבל כמעט כל הראשונים והפוסקים ומכללם השו”ע והרמ”א שם והרע”א והחת”ס ועוד לכל הפחות מן הסתם עשרות פוסקים לא סברו כן, והוא גם מפורש בגמ’ בכמה מקומות, וממילא חומרא זו צ”ב ונאמרה כשיטה.
ומ”מ גזיזת גבות ליפוי בלבד יש ג”כ שאסרו, ועי’ בסוף פאת זקנך עמ’ קא מה שהביא בזה בשם הגרנ”ק דאם גדל לו שערה במקום משונה בפנים ומצטער מזה מותר להורידו אבל אם מסיר בין העינים הו”ל לא ילבש.
אבל גוף מה דמחמיר בצ”פ בגביני עינים יותר משאר איברים צ”ב אם הוא מוסכם, וגם אם נקבל להחמיר כדין בית השחי שבזה אסור גם בלא תער, (משא”כ שאר איברים הוא רק בתער כמ”ש בש”ך סי’ קפב סק”ג), וכן משמע שנקט להחמיר הגרנ”ק [אף דאולי הי’ מקום לחלק ולומר דשיער שהוא גלוי יש גם זכרים המקפידים בזה דלא דמי לבית השחי שהוא מוסתר ואינו אלא מתיקוני אשה, ומהטעם שתספורת ראשו וזקנו אינו מתיקוני אשה, ולפ”ז א”ש מה שלא נזכר שיער הגבינים לאיסור מיוחד בגמ’ ושו”ע, וכ”ש לפי מה דמחמיר שם בצ”פ בגבינים יותר מכל האיברים המכוסים הוא צ”ב דלא אשתמיט בגמ’ ובשו”ע בכל פרטי דיני גילוח איברים, וכי תימא דלא נחית לשאר ראשו הא נזכר בגמ’ ושו”ע גבי ראשו דינא דשערות לבנות מתוך שחורות ומשמע דדוקא בכה”ג אסור עכ”פ בראשו ממש וא”כ למה נחית לכל גופו ולבית השחי ולראשו ולא לגביניו], מ”מ שם בצ”פ מחמיר בגבינים אפי’ יותר מבית השחי, דהם דרבנן כמבואר בסי’ קפב ס”א ובגבינים שהם גלויים בעי למימר בצ”פ שם שהוא דאורייתא כיון שהוא גלוי, ועצם ראייתו מזקן כבר נתברר שעיקר דינו בזקן אינו מוסכם לרוב הפוסקים, וגם מה דמחמיר אפי’ במקום צער הוא נגד שא”פ.
(אפשר בדוחק גדול ליישב הקושי’ מהתוס’ והרשב”א דהצ”פ תלה דברי התוס’ והרשב”א בפלוגתת הפוסקים (ש”ך בשם ב”ח ושא”פ) לגבי לא ילבש גמור אם שרי במקום צער וס”ל דהאוסרים לא ילבש גמור במקום צער, יאסרו אפי’ בגילוח בכה”ג שאינו לא ילבש גמור במקום צער, ויעוי’ נזיר נט ע”א).
ובגוף מש”כ על גביניו דהוא בעל מום אפשר דמיירי מי שיש לו צער בגילוח או טעם אחר שאינו רוצה לגלח ובזה חמיר מפרוע ראש.
וחלק מהדברים שהזכרתי כאן כבר נתבארו בתשובות אחרות לכך קיצרתי.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 117
מק"ט התשובה הוא: 149503 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149503