יעוי’ במשנ”ב סי’ רמז סקי”ח בשם החי”א כלל ג’ סי”א דמבואר שם ששלא במקום הפסד אין לומר לגוי שייקח עבורו משלוח בשבת, אם אומר לו ליקח בשבת (וזה אסור אפי’ כשהגוי הולך מעצמו וכשרוב המשלחיים גוים מסתמא חשיב כהולך מעצמו ולא לצורך הישראל אבל אם רוב המשלחים ישראל חמור יותר, עי’ לעיל שם בסעי’ א’ ואילך, ויש להוסיף דבשליחות מדלת לדלת שצריך להרבות בשבילו הדרך אסור גם בלא שאומר לו שילך בשבת כמבואר במשנ”ב שם סקי”ז בשם הב”י).
וכן מבואר בל’ המחבר שם בסעי’ א’ ובסק”ג שם.
ולפ”ז עכ”פ במקרה רגיל של חברות משלוחים בזמנינו שאין כ”כ חילוק אם ישלח בשבת או במוצ”ש אין לומר לגוי שישלח בשבת אפילו בשליחות שאינה מדלת לדלת ושאינו הולך במיוחד לצורך הישראל.
אולם אם הגוי אינו אומר להדיא שישלח בשבת מכיון שבמקרה רגיל חשיב כמו שקצץ דמים וגם במקרה רגיל חשיב כמו שקבוע בית דואר בעיר (עי’ במשנ”ב שם סק”ח) ובזה מותר אפי’ להמחבר (בסעי’ א’ שם) ואפי’ בערב שבת אם אינו אומר לו שילך בשבת.
(אבל אם אומר לו שילך בשבת אין מועיל היתר זה של קביע בי דואר דהרי היתר זה אינו מועיל בקצץ כמ”ש בשו”ע ס”א ואינו מועיל בגוי הולך מעצמו כמ”ש במשנ”ב סקי”ח, ולמה יועיל בבי דואר).
ובאופן שהגוי אומר מעצמו שישלח בשבת כתב המשנ”ב סק”ג בשם הב”י דבזה לא חשיב שאמר לגוי.
[ויל”ע אם היתר זה כתב המשנ”ב דוקא בקצץ לדעת המחבר או גם בלא קצץ לדעת הרמ”א ובפשוטו היינו הך אבל צל”ע במקורי הדברים].
ועוד יל”ע מה הדין כשהגוי אומר שישלח בשבת והישראל מסכים לדבריו, דלפו”ר היה צריך להיות דחשיב כמו שאומר להדיא לגוי, ומצד שני קצת דוחק להעמיד ההיתר הפוסקים רק באופן שאינו מאשר כלל את דברי הגוי ולפ”ז נצטרך להעמיד שכבר סיכם עם הגוי שישלח ורק לאחר הסיכום הודיע לו הגוי שישלח בשבת, והוא קצת דחוק ויל”ע בזה.
ומ”מ הפתרון לצאת מחשש זה הוא להסכים לגוי עקרונית על המשלוח ולהתעלם מההצעה שישלח בשבת (ואפי’ אם אומר לו ‘שלח’ ואינו אומר לו שלח כדבריך אפשר דיש לדמותו להנח בדיני שומרים כששאלו אם ישמור שלא קיבל עליו שמירה אבל יש לדון דשם לא השיב לו מענין שאלתו שלא שאלו אם יניח משא”כ כאן השיב לו מענין שאלתו ואולי יש לדמותו לדיני הסכמה בשבועה ויל”ע למעשה בכ”ז).
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 127
מק"ט התשובה הוא: 173689 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/173689