לכאורה סגי בזה בכריעה כל דהו, דהרי אין בזה ענין כריעה מצד חיוב אלא רק מצד שלא יראה כמי שמוציא עצמו מכלל הציבור ושלא יראה ככופר (כמ”ש בסי’ קט במשנ”ב סק”י והוא מדברי התוס’ ברכות כא ע”ב ד”ה עד והרא”ש ע”פ הירושלמי פ”א דברכות ה”ה).
ומבואר בפוסקים (ראה משנ”ב סי’ קט סק”ח ובשאר נו”כ שם והוא מיוסד על דברי התוס’ והרא”ש) דהכריעה במודים שיש חיוב לכרוע עם הציבור (אף שהוא עדיין עומד בתפלתו) אינו מדין מודים דרבנן דמודים דרבנן אין איסור להפקיע עצמו מאמירתו [ע”י שמתפלל בזמן זה] אלא העיקר הוא שיכרע בשעה שהציבור כורעין.
וממילא י”ל דלענין זה כל שהוא מראה שרוצה להשתתף עם הציבור סגי בזה, דהרי מצינו בזקן וחולה בסי’ קיג ס”ה שכיון שהרכין בראשו ומראה שרוצה לכופף עצמו סגי.
ולכאורה בדיעבד גם מי שאינו זקן קיים חיוב כריעה בזה (ולא רק יצא מצד שכריעה אין מעכבת), ואפי’ אם נימא דרק לגבי זקן וחולה הרכנת הראש מחזי כהיכרא ואילו בבריא בעינן היכר גמור מ”מהיכר גמור מהני בדיעבד דכל שעה”ד כדיעבד דמי, וכ״ש לענייננו שהוא רק מצד היכר בלבד.
ויש להוסיף דבשו”ע סי’ סה ס”ב מבו’ דקי”ל לעיקר הדין שא”צ לקרוא כל הק”ש עם הציבור כשנכנס לבהכנ”ס שקורין ק”ש וחזי’ בזה דסגי בזה להראות שאינו נראה ככופר.
ויש להוסיף בזה עוד דבגמ’ פ”ק דברכות ח ע”ב אי’ דהעובר בפתח בהכנ”ס ואינו נכנס עמהם להתפלל ג”כ הוא כעי”ז דנראה שאינו רוצה להתפלל, ומבו’ שם בגמ’ דאי מנח תפילין סגי בזה, והובא בשו”ע או”ח סי’ צ, והטעם משום דעי”ז שוב אינו נראה ככופר, וממילא ה”ה לעניננו דינא נמי הוא כנ”ל.
ובשו”ע סי’ קכז ס”א כתב לגבי מודים דרבנן שלא ישחו יותר מידי (היינו כל הציבור גם מי שאומר מודים דרבנן ולא רק מי שמתפלל ושוחה עם הציבור) ובמשנ”ב שם הביא דעת הב”ח דבמודים דרבנן לא ישחה רק ינענע ראשו מעט, והביא בשם המג”א דהעולם לא נהגו כן, ולא הזכיר שיעור גמור בזה אלא שהוא שוחה בגופו ולא רק בראשו אבל פחות משאר שחיות, אבל מי שמתפלל אפשר דסגי שרוצה לכרוע וכנ”ל.
[ונראה דלולי הסברא הנ”ל דמחזי שרוצה לעשות עם הציבור לא הי’ סגי לומר דקים ליה כהב”ח וממילא אינו נראה ככופר, דכיון שהציבור מחמיר לשחות לא יכול לומר קים ליה כמאן דפטר, דסו”ס נראה ככופר, והראי’ לזה דהרי מודים דרבנן גופא אינו חיוב מדינא דגמ’ כמבו’ בפוסקים בסי’ קט הנ”ל ע”פ התוס’ והרא”ש, וכ”ש השחיה ששוחין אז, ואעפ”כ אם אין שוחה עם הציבור נראה ככופר, ועוד דגם בעלינו הביא המשנ”ב בשם היעב”ץ שיכרע כדי שלא יראה ככופר אע”ג דעלינו לכו”ע אינו חיוב מדינא דגמ’, ואע”ג דשם אומר ואחנו כורעים מ”מ מצינו שדנו כמה אחרונים לענין עלינו אם מחזי ככופר כשנמצא במקום שאומרים עלינו ואינו כורע מצד שאינו כורע עם הציבור ובשם הגרח”ק הובא דאין בזה מחזי ככופר כיון שכ”א כורע פעם אחת, ויש עוד דעות בזה, ולא הזכירו דיכול לומר קים לי כהדעות שאין כורעין בעלינו, והיינו כנ”ל].
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 122
מק"ט התשובה הוא: 150355 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/150355
