אכילת בשר לאשה בסעודת מצוה ביום טבילתה

למע’כ הגאון המובהק אשמח לחוות דעתכם בנושא זה שכתבתי פה בברכה מרובה מתתיהו גבאי מח’ס בית מתתיהו
אכילת בשר לאשה בסעודת מצוה ביום טבילתה
יש לדון אם שרי לאשה לאכול בשר בסעודת חנוכת הבית ביום טבילתה אם לאו.
א’
בשו”ע יו”ד סי’ קצ”ח, ויש נוהגים שלא לאכול בשר ביום לכתן לבית הטבילה מפני שהוא נכנס בין השיניים יותר ממאכל אחר, ואע”פ שבודקת וחוצצת, חוששת דילמא תשתייר מיניה ולאו אדעתא, ומנהג יפה הוא, וכתב הט”ז שם ס”ק כ”ה, ובשבת וביו”ט המנהג שאוכלים בשר, רק שתזהר לנקר ביותר אחרי כן, עיי”ש, וכן מוכח מהשו”ע יו”ד סי’ קצ”ט ס”ו, חל ליל טבילתה במוצ”ש וכו’ תחצוץ שיניה בשעת הטבילה שלא ישאר לא פירורין ולא בשר, עיי”ש, וכן הוכיחו מהשו”ע כהט”ז בשו”ת דברי משה סי’ ס’, עיי”ש, ובקונ’ עורי דבורה ח”ח עמ’ קכ”ג, עיי”ש, ולכאו’ י”ל דדווקא סעודת שבת ויו”ט שהם חובה להכי המנהג שאוכלים בשר ביום הטבילה, ואילו בסעודת מצוה שאינה בגדר חובה כסעודת חנוכת הבית, נהי שהוי סעודת מצוה מ”מ כיון שאי”ז חובה אי”ז מתיר להך דינא שלא לאכול בשר ביום הטבילה, וכ”כ לי מרן הגר”ח קנייבסקי זצוק”ל שסעודת חנוכת הבית אינה חובה אלא די”א שבא”י הוי מצוה, וא”כ שאין חובה בסעודת חנוכת הבית י”ל דאין לאשה לאכול בשר בסעודת חנוכת הבית.
ואולם י”ל דהא גם בשבת ליכא חיוב לאכול בשר, וכמש”כ המשנ”ב סי’ תקנ”ב ס”ק כ”ג דאין חיוב לאכול בשר בשבת, וכ”כ המג”א או”ח סי’ תקע”ב סק”ה, עיי”ש, והיינו דהוי רק למצוה בעלמא ולא חובה, אף דמבו’ בשו”ע או”ח סי’ ר”נ ס”ב ירבה בבשר ויין אי”ז אלא למצוה ולא חובה, וכ”כ בשו”ע הגר”ז סי’ רמ”ב ס”ב, במה שירבה בבשר שמן הסתם יש לאנשים עונג מהם, ואין חיוב לאכול בשר ולשתות יין, עיי”ש, וא”כ דליכא חיוב לאכול בשר בשבת ואפ”ה בשבת ויו”ט המנהג שאוכלות בשר, ומ”ט אוכלות בשר בשבת והא ליכא חיוב אכילת בשר בשבת, וע”כ דאי”ז משום דחיוב אכילת בשר דוחה להך דינא דאין לאכול בשר ביום הטבילה, אלא שלא נאסר אכילת בשר ביום הטבילה אלא באכילת רשות ולא באכילת מצוה, וכיון דאכילת בשר בשבת ויו”ט הוי מצוה לא נאסר בהן אכילת בשר לאשה ביום הטבילה, וא”כ י”ל דה”ה בכל סעודת מצוה שהיא ע”פ ההלכה בגדר סעודת מצוה כיון שהוי סעודת מצוה אי”ז כאכילת רשות אלא כאכילת מצוה, ובהכי לא נאסר לאשה לאכול בשר ביום הטבילה.
והנה הרמב”ם בפיה”מ נדרים פ”ט מ”ו בהא דמבו’ בנדרים ס”ו, פותחין בימים טובים ובשבתות וכו’ כגון שנשבע שלא ישתה יין או שלא יאכל בשר כך וכך ימים לכך אומר אילו ידעת בשעת השבועה שהשבת או יו”ט שנכלל באלו הימים, אתה מחויב בו באכילת בשר ושתיית יין לפי שנאמר וקראת לשבת עונג כלום היית נשבע, והוא אומר לא, מתירין לו שבועתו, עיי”ש, ונראה מדברי הרמב”ם שאכילת בשר בשבת חובה ולהכי מתירין לו שבועתו, וראיתי בשו”ת שמחת יהודה ח”א יו”ד סי’ מ”א שכתב לדחות דאיירי במי שנשבע שלא לאכול וחפץ הוא באכילת בשר דווקא, ואם לא יאכל מבטל עונג שבת, ולדידיה הוי חובה, ואה”נ במי שאין רוצה לאכול בשר לא מבטל עונג שבת ואי”ז חובה לו, עיי”ש, ובשו”ת דברי משה סי’ י”א או”ב כתב בדעת הרמב”ם בפיה”מ הנ”ל דאין חובה באכילת בשר, ועיקר כוונתו לומר דבאכילת בשר מקיים עונג שבת, אבל אין חיוב בדבר, ושפיר יכול להתענג בדברים אחרים, עיי”ש, ואכן זהו מוכח דאם נימא דאיכא חובה באכילת בשר, מ”ט אי”ז מפורש ברמב”ם פ”ל משבת דחובת עונג שבת זהו ע”י אכילת בשר, וברמב”ם פ”ל משבת ה”י אכילת בשר ושתיית יין עונג הוא לו והוא שידו משגת, עיי”ש, הרי שלא כתב הרמב”ם דחייב באכילת בשר בשבת, אלא שזהו מכלל עונג שבת, ואה”נ מי שמתענג מדברים אחרים יוצא בזה מצות עונג, וא”כ שאין אכילת בשר בשבת חובה, מ”ט שרי לאשה אכילת בשר בשבת ביום הטבילה, והא יכולה לקיים מצות עונג בדברים אחרים שמתענגת באכילתם, וע”כ דלא נאסר בשר ביום טבילה אלא בסעודת רשות ולא בסעודת מצוה.
ואולם ממש”כ הבן איש חי ש”ש פר’ שמני ס”ו דמה שהתירו בשבת ויו”ט בשר לאשה ביום הטבילה, כיון שמוכרחת לאכול בשר, עיי”ש, ונראה מהבא”ח שאכילת בשר בשבת ויו”ט חובה, ולהכי כיון שמוכרחת לאכול בשר ה”ז דוחה להך דינא דלא תאכל אשה בשר ביום הטבילה, ועמש”כ אם חייב לאכול בשר בשבת, בשו”ת דברי משה או”ח ס”י, ובשו”ת שמחת יהודה ח”א יו”ד סי’ מ”א, ובשו”ת אבני דרך ח”ה סי’ י”ט, וכ”כ לתלות הגרי”ח סופר בקובץ עולת החודש י’ עמ’ תס”ד, מה דשרי לאשה בשר בשבת ביום טבילה דיש לאכול בשר בשבת ויו”ט, עיי”ש.
ולכאו’ יש לתלות אם יש חיוב אכילת בשר בשבת אם לאו, ה”ז תליא אם יש דין שמחה בשבת, ובשו”ת התשב”ץ סי’ רצ”ח דבשבת ליכא דין שמחה אלא ביו”ט, וכן מבו’ בתוס’ רא”ש ור”י החסיד ברכות מ”ט ובשיטמ”ק כתובות ז’, עיי”ש, ואולם הבה”ג מנה במנין המצוות מצות שמחה במ”ע מ”ז, עיי”ש, ולהגרי”פ פערלא מ”ע נ”ט רנ”ו, עיי”ש, ומש”כ בזה בבית מתתיהו ח”ב סי’ י”ג אות ח’, ולכאו’ כן מוכח ממה דאמרי’ ישמחו במלכותך, ועמש”כ בזה בס’ תורת חיים חולין כ”ו ע”ב, עיי”ש, ואם נימא שיש דין שמחה בשבת י”ל שצריך לאכול בשר בשבת דאין שמחה אלא בבשר, וכ”כ לתלות בס’ בן איש חי מאיר עיניים ש”ש פר’ ס”ו ס”ק כ”ד, עיי”ש.
והנה באשל אברהם [אופנהיים] סי’ תרצ”ה הביא מתשו’ דבר משה סי’ מ”ז דגם ביו”ט יש להסתפק אם שרי לאשה בשר ביום טבילתה, עיי”ש, ולא ביאר מ”ט י”ל דביו”ט אין לה לאכול בשר ובשבת שרי לאשה אכילת בשר ביום הטבילה, וראיתי בשו”ת עמק הלכה להגר”ט גולדשטין זצ”ל ח”ג סי’ מ”ח שכתב לבאר החילוק בין שבת ליו”ט עפמש”כ בשו”ת רעק”א ס”א דמצות עונג הוא בכלל מ”ע שהזמן גרמא דנשים פטורות, וא”כ שפטורה מעונג אין הנשים מחויבות לאכול בשר, ולהכי י”ל דאסורה לאכול בשר ביו”ט, עיי”ש, ולהנ”ל י”ל דהספק אם ביו”ט שרי לאשה אכילת בשר, כיון שאין חייבת בעונג יו”ט הוי מ”ע שהז”ג דפטורה, ומ”מ י”ל כיון שאם אוכלת בשר מקיימת מצות עונג יו”ט אף שאין חייבת, בהכי י”ל שלא נאסר לאשה אכילת בשר אלא בסעודת חול ולא בסעודת מצות אף שאין חייבת, ואולם אם נימא מה דשרי לאשה אכילת בשר בשבת זהו משום דחובת אכילת בשר בשבת דוחה להך דינא שלא לאכול בשר ביום הטבילה זהו רק בשבת, וביו”ט דאכילת בשר משום עונג, ואשה פטורה מעונג יו”ט שהוי מ”ע שהז”ג, וכיון שאין חייבת בעונג יו”ט ובאכילת בשר ביו”ט אי”ז דוחה להך דינא שלא תאכל בשר ביום הטבילה, ולהכי ביו”ט י”ל שלא תאכל בשר, ועמש”כ בזה עוד בשו”ת משנה הלכות ח”ז סו”ס צ”ו, עיי”ש.
ולכאו’ י”ל בזה עוד דהנה הביהו”ל או”ח סי’ תקכ”ט ס”ב כתב בדעת השו”ע שם דלא הזכיר דין אכילת בשר ביו”ט משום שמחת יו”ט, שרק בזמן שביהמ”ק היה קיים היו אוכלים בשר שלמים לשמחה, ועכשיו שאין ביהמ”ק קיים אין חובה לאכול בשר בזה”ז, ומ”מ מצוה יש גם באכילת בשר כיון שנאמר בו שמחה, עיי”ש, וא”כ י”ל כיון שאין חובה בזה”ז לאכול בשר ביו”ט זהו שהסתפק הדבר משה אם ביו”ט שרי לאשה בשר ביום טבילתה, כיון שאין חובה אף לאיש באכילת בשר בזה”ז ביו”ט ורק מצוה איכא, א”כ אין לאשה לאכול בשר ביום טבילתה, ורק אם חייבת באכילת בשר י”ל שתאכל ביום טבילתה, ואולם הרמב”ם פ”ו מיו”ט הי”ח דגם בזה”ז איכא דין אכילת בשר משום שמחת יו”ט, ודלא כהשו”ע שזהו רק בזמן שביהמ”ק היה קיים, וא”כ י”ל שבהכי גופא ספק הדבר משה אם איכא חיוב אכילת בשר ביו”ט בזה”ז וכמש”כ הרמב”ם, וא”כ שפיר שרי לאשה לאכול בשר ביום טבילתה, או”ד כהשו”ע דאין חובה בזה”ז לאכול בשר ביו”ט ורק למצוה בעלמא איכא באכילת בשר ביו”ט, ואי”ז דוחה לדין דלא תאכל אשה בשר ביום טבילתה, ואולם י”ל עפמש”כ בשו”ת ושב הכהן סי’ צ”ח דלהרמב”ם הנ”ל אכילת בשר ביו”ט מ”ע חיובית, עיי”ש, וא”כ שפיר י”ל שהותר לאשה אכילת בשר ביום טבילתה, ועמש”כ עוד בדין אכילת בשר ביו”ט בזה”ז בס’ שלמי תודה יו”ט סי’ ע”ד או”ב, ובשו”ת קנה בושם ח”א סי’ ל”א, ובס’ אות ברית עמ’ כ”ד, עיי”ש, ובשו”ת אמרי ישראל [גולדברג] סי’ כ”ח, עיי”ש.
ב’
אכילת בשר לאשה בחוה”מ ביום טבילה
וראיתי בשו”ת יד הלוי [במברגר] ח”א סי’ צ’ דכתב באשה הטובלת בחוה”מ אם מותרת לאכול בשר ביום הטבילה, דאין להקל, דכיון דהט”ז אינו מתיר רק בשבתות ויו”ט אין לנו להוסיף על דבריו ולהתיר חוה”מ, עיי”ש, ולכאו’ י”ל כיון דימי חוה”מ הוי ימי שמחה כמועד, וכמבו’ ברמב”ם פ”ו מיו”ט הי”ז, עיי”ש, ובמשנ”ב סי’ תק”ל סוף סק”א, עיי”ש, ובשו”ע או”ח סי’ תקכ”ט ס”ב, חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו, ובס”ג שם, אדם אוכל ושותה ושמח ברגל, ולא ימשוך בבשר וביין ובשחוק וקלות ראש, עיי”ש, וא”כ דהם ימי שמחה ואין שמחה אלא בבשר ויין כמבו’ בפסחים ק”ט, כמו דביו”ט הותר לאשה בשר ביום הטבילה, ה”ה בימי חוה”מ דאקרי מועד והם ימי שמחה, שפיר יהא שרי לאשה בשר ביום הטבילה, וכ”כ בשו”ת דברי משה להגר”מ הלברשטאם זצ”ל סי’ ס”א או”ד, עיי”ש, ובשו”ת קנה בושם ח”א סי’ ק”ב או”ג, וכ”פ בס’ אשרי האיש יו”ד פל”ד ס”ז דימי חוה”מ כיו”ט להתיר לאשה בשר בימי טבילה, עיי”ש, ובס’ אשרי האיש ח”ז או”ח פ”ז ס”ב, עיי”ש, וכ”כ להתיר לאשה אכילת בשר בחוה”מ בימי טבילה בשו”ת חיי הלוי ח”א סי’ ע”ו אות י”ט, ובשו”ת אור יצחק ח”א יו”ד סי’ כ”ט, עיי”ש.
ואמנם י”ל עוד אף אם נימא דימי חוה”מ אינם כיו”ט ממש, מ”מ וודאי דהאוכל סעודה בחוה”מ הוי סעודת מצוה, ובס’ ארחות רבינו הנדמ”ח ח”א עמ’ קצ”ד בשם החזו”א והקה”י זצ”ל, דשרי לאכול סעודת חוה”מ בערב שבת, אף דאין לעשות סעודה בע”ש זהו בסעודת חול, עיי”ש, וכן השיב מרן הגר”ח קנייבסקי זצוק”ל להתיר בספרי מועדי הגר”ח ח”ג תשו’ רמ”ד, עיי”ש, ומש”כ בזה בבית מתתיהו ח”ה ס”כ אות א’, עיי”ש, וכיון דהותר איסור עשיית סעודה בערב שבת בסעודת חוה”מ, ה”ה י”ל דיהא שרי לאשה לאכול בשר בימי חוה”מ ביום הטבילה, דלא נאסר בשר אלא בסעודת חול ולא בסעודת מצוה כימי חוה”מ, וכ”כ להתיר לאשה לאכול בשר בימי חוה”מ ביום הטבילה בס’ בדי השלחן הל’ טבילה סי’ קצ”ח ס’ כ”ד בביאורים, ובשו”ת דברי בניהו חל”ז סי’ ע’, ובשו”ת שבט הלוי ח”ח סי’ ר”ב, ובשו”ת עמק הלכה ח”ג סו”ס מ”ח, ובשו”ת אור יצחק ח”א יו”ד סי’ כ”ט עמ’ ש”ג, ובס’ אהל יעקב חציצה בטבילה סי’ קצ”ח סי’ רט”ז, ובשו”ת דעת ישראל נדה ח”ב סי’ רצ”ח אות י’, עיי”ש.
ואולם במועדי הגר”ח ח”א תשו’ רנ”ט שאלתי למרן הגר”ח קנייבסקי זצוק”ל אם שרי לאשה לאכול בשר בימי חוה”מ ביום הטבילה, והשיב: כמדומה שצריכה ליזהר, עיי”ש, והיינו כהיד הלוי הנ”ל דלא הותר אלא בשבת ויו”ט, ואולם בס’ שלמי תודה סוכות סי’ ע”ד סוף או”ב בשם מרן הגר”נ קרליץ זצ”ל דשרי לאשה אכילת בשר בחוה”מ, דחוה”מ ימי שמחה, עיי”ש, וכ”פ בס’ שפע טהרה סי’ קצ”ח ס”ק י”ב בשם בעל דברי יציב דשרי לאשה בשר בחוה”מ ביום טבילה, עיי”ש, וכ”כ בשו”ת רבבות אפרים ח”ז סי’ רי”ז, וכ”פ בס’ שולחן שלמה נדה פי”א ס”ב, עיי”ש, ובס’ שימוש חכמים ח”ב עמ’ ק’, עיי”ש, ובס’ קנה בושם נדה ח”ד סי’ קצ”ח ס’ כ”ד כתב שמורה דאם אין רגילה לאכול בשר בחוה”מ לא תאכל בשר בחוה”מ ביום טבילתה, עיי”ש, וכן ראיתי בשו”ת תשובות ישראל ח”ב עמ’ שמ”ה דכתב לחלק בזה דאם רגילה לאכול בשר בחוה”מ תאכל ביום טבילה, ואם לאו לא תאכל, עיי”ש, ואולם י”ל דהא הט”ז שהתיר אכילת בשר בשבת ויו”ט לא חילק אם רגילה לאכול בשר בשבת ויו”ט אם לאו, ואף שאין מקפידה לאכול בשר בשבת ויו”ט מותר לה אכילת בשר בשבת ויו”ט, וה”ה י”ל בימי חוה”מ שהם כיו”ט ומועד יהא שרי לאשה אכילת בשר ביום טבילה אף שאין מקפידה תמיד באכילת בשר.
והלום ראיתי בס’ טללי טוהר פ”ז ס’ ל”ח, שכתב על ימי חוה”מ דאין להתיר לאשה בשר ביום הטבילה, כיון שאין בהם חיוב לאכול בשר, וכתב לדייק כן ממש”כ הבן איש חי ש”ש פר’ שמיני ס”ו מה שהתירו בשבת ויו”ט בשר לאשה ביום הטבילה כיון שמוכרחת לאכול בשר, הרי שבימים שאין חייבת לאכול בשר כחוה”מ ושאר סעודת מצוה אין להתיר אכילת בשר ביום טבילתה, עיי”ש, ואולם אם נימא דגם בשבת אין חיוב לאכול בשר וכמש”כ המשנ”ב הנ”ל ודעימיה, ע”כ מה שהותר בשר בשבת ויו”ט אף שאי”ז חובה לאכול בשר, דמה שנאסר בשר זהו בסעודת חול ולא בסעודות מצוה, ומצאתי בשו”ת עמק הלכה ח”ג סי’ מ”ח דכתב דאף ביו”ט אין הנשים מחויבות לאכול בשר מטעם שמחה, דאין להם שמחה בבשר, ומ”מ מותרות לאכול בשר ביום טבילה, שהנשים לא קיבלו עליהם המנהג שלא לאכול בשר אם הסעודה היא סעודת מצוה שהוא חובת היום אף כשאין חיוב דאכילת בשר, עיי”ש, ועפ”ז גם בימי חוה”מ שהם ימי מועד אף שאין חיוב אכילת בשר, י”ל שלא קיבלו עליהם המנהג שלא לאכול בשר בימי המועד, וכמבו’ במשנ”ב סי’ תקכ”ט ס”ק ט”ז, דלהרמב”ם הנ”ל חוה”מ אקרי מועד לענין שמחה, שפיר י”ל דיהא שרי בשר לאשה, ואולם בס’ גופי הלכות סי’ קצ”ח ס’ כ”ד משנת סופרים ס”ק ט”ז כתב להסתפק בזה אם בימי חוה”מ שרי בשר לאשה, דלא מצינו בהדיא חיוב או מצוה באכילת בשר אין להקל לאשה באכילת בשר בחוה”מ ביום טבילה, עיי”ש.
ג’
אכילת בשר בפורים לאשה ביום הטבילה
והנה בתשו’ דבר משה [אמירלייאו] ח”א סי’ מ”ז, כתב על אשה שאירעה ליל טבילתה ביום פורים אם מותר לה לאכול בשר בסעודת היום, נראה דאע”ג דאיכא חיובא לאכול בשר בפורים וכו’, וכיון דחייב לשמוח בפורים, אין שמחה אלא בבשר ויין, ומה שכתב מור”ם ז”ל בהגהות ביו”ד דהאונן אוכל בשר ושותה יין בשבת ויו”ט אם ירצה, נראה דמילת אם ירצה לא קאי אלא אשבת וכו’, דבשבת אין חיוב לאכול בשר, אבל ביו”ט דאיכא חיוב בבשר ויין וכמש”כ הרמב”ם לא אמרי’ הכי, א”כ ביו”ט לא אמרי’ הכי, א”כ ביו”ט ופורים דאיכא חיוב לאכול בשר ויין, מ”מ הנשים אין להם כ”כ חיוב דאפי’ ביום טוב דחייב אדם לשמח אשתו היינו לקנות לה בגדים כמש”כ הרמב”ם שם, לא תאכל בשר אלא תבשיל של בשר, וכן הורה מהרי”ד, עכ”ל עיי”ש, וכ”פ כהדבר משה שאשה לא תאכל בשר בפורים ביום טבילה, בס’ עיקרי הד”ט או”ח סי’ ל”ו או”ג, ובכף החיים או”ח סי’ תרצ”ו ס”ק נ”ה, ובשו”ת ראש משביר ח”א בילקוטים סי’ ל”א אות י”ט, ובאשל אברהם [אופנהיים] סי’ תרצ”ה, ובס’ אורחות יושר [מולכו] פי”ט, עיי”ש.
וראיתי בשו”ת דברי משה להגר”מ הלברשטאם זצ”ל סי’ ס’ דכתב לדחות, דהא ס”ל להדבר משה שם דלא כהט”ז, ואף בשבת ס”ל דאין לאשה לאכול בשר ביום טבילתה, דאין חיוב אכילת בשר בשבת, ואולם למש”כ הט”ז להתיר אכילת בשר בשבת ויו”ט, ה”ה יהא שרי אכילת בשר לאשה בפורים, עיי”ש, וכ”כ בשו”ת קנה בושם ח”א יו”ד סי’ ק”ב, ובשו”ת עמק הלכה ח”ג סי’ מ”ח, ובשו”ת שבט מישור ח”ג סי’ ל”ו, ואולם יש להוכיח בזה ממש”כ בשו”ת בית דוד סי’ צ”ט, שהביא להלכה לדברי הט”ז דשרי לאשה בשר בשבת ויו”ט ביום הטבילה, עיי”ש, ובשו”ת דבר משה סי’ מ”ז הביא ממהרי”ד שהורה דבפורים אשה לא תאכל בשר אלא תבשיל של בשר, ומהרי”ד זהו בעל בית דוד הנ”ל, הרי שס”ל להבית דוד להתיר בשר בשבת ויו”ט, ואילו בפורים ס”ל להחמיר שלא תאכל בשר.
והנה הרמב”ם פ”ב ממגילה הט”ז, כיצד חובת סעודה זו, שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה וכו’, עיי”ש, הרי שס”ל להרמב”ם דאכילת בשר בפורים חובה, שכתב כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר, וא”כ דאיכא חיוב לאכול בשר שפיר י”ל דיהא שרי לאשה בשר ביום הטבילה, וכ”כ בשו”ת קנה בושם ח”א יו”ד סי’ ק”ב, דהא אשה חייבת בכל מצוות הפורים כאנשים וכמבו’ בשו”ע או”ח סי’ תרפ”ט, עיי”ש, וגם בשו”ת דברי משה סי’ ס’ כתב דלמש”כ הרמב”ם בחובת סעודת פורים ע”י בשר, א”כ כ”ש משבת דאין חייבין בבשר וכנ”ל ושרי לאשה בשבת ביום הטבילה, ודאי שבפורים דחייבים בבשר דיהא שרי לאשה ביום הטבילה בפורים אכילת בשר, עיי”ש, וכ”כ לתלות אם שרי לאשה בשר בפורים ביום טבילה אם יש חיוב לאכול בשר בפורים, בשו”ת דעת ישראל נדה ח”ב סי’ רצ”ח אות ה’, וכתב בדעת הסוברים דאין לאשה לאכול בשר בפורים ביום הטבילה, דס”ל כהמג”א סי’ תרצ”ו ס”ק ט”ו שבפורים אין חיוב לאכול בשר, עיי”ש, ואולם במור וקציעה סי’ תרצ”ו דלא סגי בפורים בלא בשר, וכמבו’ בב”מ ע”ח ע”ב שוחטין העגלים, עיי”ש, ועפ”ז שפיר יהא שרי לאשה בשר ביום טבילה, וכ”כ הגרי”ח סופר בקובץ עולת החודש י’ עמ’ תס”ד, דאשה חייבת בסעודת פורים ובאכילת בשר, וממילא שרי לה לאכול ביום טבילה, עיי”ש.
ואולם בתשו’ דברי שלום [קרויז] ח”ד יו”ד סי’ קט”ו, דכתב דהא בשו”ע וברמ”א או”ח סי’ תרצ”ה לא נזכר דחייב לאכול בשר בפורים, או עכ”פ דמצוה לאכול בשר בפורים, ורק כתב השו”ע שם, מצוה להרבות בסעודת פורים, ומהמג”א או”ח סי’ תרצ”ו ס”ק ט”ו נראה שאין חיוב לאכול בשר בפורים, וכתב הדברי שלום גם בדעת הרמב”ם למש”כ בהגהת מימוניות סק”ב שם מהראבי”ה סו”ס תקס”ד, דכל הני למצוה בעלמא ולא לעכב, עיי”ש, וא”כ מש”ה השו”ע לא הזכיר דברי הרמב”ם דחייב לאכול בשר בסעודת פורים, דס”ל להשו”ע דגם להרמב”ם אין חייב לאכול בשר בסעודת פורים, אלא למצוה בעלמא ולא לעכב, אלא שנכון לעשות כן, וכמו אכילת פת שחרית שטוב להרגיל עצמו בפת שחרית דהוי כמו עצה טובה ואי”ז כמצוה דרבנן, וה”ה אכילת בשר בפורים נכון לעשות כן שבזה ניכר שהוא סעודה חשובה דאין שמחה אלא בבשר ויין, ולהכי השו”ע לא הזכיר דברי הרמב”ם דחייב לאכול בשר, דס”ל אף בדעת הרמב”ם דנכון לעשות כן ואי”ז חובה, עיי”ש, וכ”כ בדעת הרמב”ם דבשר בפורים למצוה מהמובחר ולא לעיכובא בשו”ת משנה הלכות ח”ז סי’ צ”ג, עיי”ש, ובס’ צפנת פענח פ”ב ממגילה הט”ו ציין ע”ד הרמב”ם דבעי בשר בסעודת פורים, לגמ’ בב”מ הנ”ל דשוחטין העגלים, עיי”ש, וכן הוכיחו בחת”ס חולין פ”ג ע”א, ובס’ נימוקי או”ח סי’ תרצ”ה או”ב, וכ”כ דבפורים צריך בשר בלקט יושר עמ’ קנ”ז, דאין שמחה אלא בבשר, ועוף אין נקרא בשר, עיי”ש, וכ”כ בערוך השלחן או”ח סי’ תרצ”ה ס”א, ובס’ הליכות אבן ישראל מועדים ח”ב פנ”ט ס”ד, ובשו”ת קנה בושם ח”ג סי’ י”ד או”ד, ובשו”ת דברי יציב ליקוטים סי’ ס”ה או”ג, עיי”ש, ואולם בשו”ת מציון תצא תורה תשו’ קמ”ז דאין חיוב אכילת בשר בפורים, עיי”ש, ובס’ שמעתתא דמשה סי’ תרצ”ה שמועות משה ס”ג שיוצא בפורים גם בבשר עוף וא”צ דווקא בשר בהמה, עיי”ש, ובשו”ת רבבות אפרים ח”א סי’ ש”נ, עיי”ש, ובס’ רץ כצבי פורים סי’ ל”ד פ”ג.
וראיתי בס’ ברכת רפאל פורים סי’ ס”ג, שכתב דהרמב”ם והשו”ע אזלי לשיטתייהו דהשו”ע בסי’ תקכ”ט ס”ב לא הזכיר דשמחת יו”ט הוי ע”י בשר, וכתב הביהו”ל שם דס”ל לשו”ע דבזמן שביהמ”ק היה קיים היו אוכלים בשר שלמים לשמחה, ועכשיו שאין ביהמ”ק קיים אין יוצאין יד”ח שמחה אלא ביין, אבל בשר אין חובה לאכול עכשיו כיון שאין לנו בשר שלמים, עיי”ש, וא”כ מש”ה לא הזכיר השו”ע דברי הרמב”ם דחובת סעודות פורים ע”י בשר דווקא, שס”ל דאי”ז חובה אלא בזמן שביהמ”ק קיים, ואולם הרמב”ם אזיל לשיטתו בפ”ו מיו”ט דלשמחת יו”ט בעי בשר ושפיר ס”ל דחובת סעודת פורים ע”י בשר, עיי”ש, וכ”כ בס’ מועדים וזמנים הנדמ”ח ח”ד סי’ תס”ב ומש”כ בזה, ובשו”ת שבט הלוי ח”י סי’ י”ח או”ג, ובס’ עמק ברכה בענין סעודת פורים עמ’ קכ”ו, יעו”ש.
והנה בשו”ע או”ח סי’ תרצ”ו ס”ז, יש מי שאומר שאונן מותר בבשר ויין, דלא אתי עשה דיחיד דאבילות ודחי עשה דרבים דאורייתא, דלשמוח בפורים דברי קבלה נינהו שהם כדברי תורה, והמג”א שם כתב מה שאונן מותר בבשר ויין משום שמחת פורים, עיי”ש, והפרמ”ג סי’ תרצ”ו א”א ס”ק ט”ו דמשמע דחיוב שמחת פורים בבשר ויין, עיי”ש, וא”כ אם אונן מותר בבשר ויין בפורים משום שמחת פורים, כ”ש אשה בליל טבילתה תהא מותרת בבשר שאי”ז אלא ממנהגא שלא תאכל בשר בפורים, וכתב ע”ז בשו”ת משנה הלכות ח”ז סי’ צ”ו דבזה”ז דליכא בשר קרבן שלמים, אשה בעלה משמחה בתכשיטין ובגדי צבעונין, כמבו’ בקידושין ל”ד ע”ב ופסחים ק”ט ע”א, וכתב ע”ז בשו”ת משנת יוסף חי”ב סי’ צ”ז או”ג שזהו בשמחת יו”ט, אבל לגבי סעודת פורים גם אשה צריכה בשר ויין כדדרשינן ליהודים היתה וכו’, ושמחה זה יו”ט, עיי”ש, ובשו”ת חקי חיים ח”א יו”ד סי’ ט”ו כתב די”ל דכיון דאפשר להמשיך את סעודת פורים לתוך ליל מוצאי פורים א”כ תוכל לקיים שתיהן, שתתחיל ותאכל עיקר הסעודה ביום, ותלך לטבול, ואח”כ תמשיך לאכול בשר, עיי”ש, ובשו”ת משנה הלכות חי”ח סי’ שפ”ב, ובשו”ת דברי שלום [קרויז] ח”ד סי’ קט”ו.
ומו”ר במשנת יוסף חי”ב סי’ צ”ז או”ד, כתב דאפי’ המחמירים החמירו רק בפורים וחוה”מ ומילה ופדה”ב, שבזה י”ל כעין העוסק במצוה פטור מהמצוה, והאשה שזמן טבילתה בלילה כבר עסוקה ביום לשמור עצמה מחציצה, ולכן פטורה ביום מלאכות בשר ויכולה לאכול סעודה הגונה בלי בשר, אבל בשבת ויו”ט שאין לעשות בהם הכנה לחול אין עליה עדיין בשבת ויו”ט מצות שמירת עצמה מחציצה, ולהכי מותרת בבשר, עיי”ש.
והנה בתשו’ בית שערים או”ח סי’ ש”פ כתב לחדש דאם שולח משלוח לאשה בפורים, או כשאשה שולחת לאשה משל”מ עדיף לשלוח לאשה מיני בגדים ותכשיטים, ורק לאנשים בעי לשלוח משל”מ במידי דאכילה, אבל לאשה שעיקר השמחה אצלה אי”ז באכילת בשר אלא בבגדים, וכמבו’ בפסחים ק”ט במצות שמחת יו”ט, אנשים בראוי להם ביין ונשים בראוי להם בבגדי צבעונין, ה”ה י”ל בשמחת פורים ובמצות משל”מ לא נתחייבו במידי דאכילה אלא במיני בגדים ותכשיטים, עיי”ש, ועפ”ז לכאו’ אין להתיר לאשר אכילת בשר בפורים ביום הטבילה, דעיקר שמחת אשה זהו בבגדים ותכשיטים ולא בבשר, ולהכי ס”ל להבית שערים דאין יוצא משל”מ כששולח לאשה משל”מ, ואמנם י”ל דנהי שעיקר השמחה לאשה זהו בבגדים ותכשיטים, מ”מ ודאי גם יכולה לשמוח בבשר, וכששמחה בבשר מקיימת בזה מצות סעודת פורים, וא”כ שמקיימת באכילת בשר שמחת פורים, יהא שרי לאשה בשר ביום פורים.
ואולם בטהרת השלחן סי’ תרצ”ה כתב דמצוה להרבות בסעודת פורים, וגם נשים חייבות, וכתב דלפי”ז יהא פורים עדיפא מיו”ט, דביו”ט י”ל רק בעלה משמחה, ובפורים הם חייבות בשמחה, עיי”ש, הרי שנקט דאשה חייבת בשמחה ובסעודת פורים מחמת עמה, ועדיף מיו”ט דרק בעלה משמחה, אלא אשה חייבת בסעודת פורים משום שחייבת בשמחה וזהו ע”י הסעודה, ועפ”ז שפיר יהא שרי לאשה בשר בסעודת פורים דעי”ז מתקיים שמחת פורים לאשה שחייבת בה, וכן מבו’ בשו”ת היכלי שן תליתאי ס”ז, דאשה חייבת בשמחת פורים מצד עצמה ולא משום דבעלה משמחה כיו”ט, וראיתי בס’ מועדי ה’ פורים עמ’ תק”נ שהוכיח ממש”כ השו”ע הנ”ל להתיר לאונן אכילת בשר בפורים, ולא חילק בין איש לאשה, וע”כ דגם אשה אוננת שרי לה בשר בפורים, וע”כ דגם לאשה מצוה באכילת בשר בפורים, עיי”ש, ובשו”ת שאילת יעבץ ח”א סי’ ק”כ דאשה חייבת בסעודת פורים, וכ”כ הכף החיים סי’ תרצ”ה ס”ק נ”ד, ובערוך השלחן סי’ תרצ”ה ס’ י”ח, עיי”ש.
ושו”מ בס’ ברכת רפאל פורים סו”ס ס”ג, דאפי’ אם נימא דביו”ט אסורה לאכול בשר משום דשמחת יו”ט אצל האשה הוי דווקא בבגדי צבעונין, אבל בפורים דהוי שמחת הגוף, א”כ גם אשה שמחה בבשר ולכן מותרת לאכול בפורים כשחל ליל טבילתה במוצאי פורים, עיי”ש, ובשו”ת מקדש ישראל פורים סי’ רצ”ג, ולמו”ר בשו”ת משנת יוסף חי”ב סי’ צ”ז אות ה’, עיי”ש, ובשו”ת שבט מישור ח”ג סי’ ל”ו, ובס’ גם אני אודך תשו’ הגרח”ש סגל ח”ו סי’ צ’, ובשו”ת דעת ישראל נדה ח”ב סי’ רצ”ח אות ה’, עיי”ש, ואולם בשו”ת דברי שלום [קרויז] ח”ד סו”ס קט”ו, דאף שאשה חייבת בסעודת פורים, מנ”ל דחייבת בבשר כמו איש ואף דאין שמחה אלא בבשר זהו דווקא לאנשים ולא בנשים, וכמבו’ בפסחים ק”ט ע”א דנשים משמחם בראוי להם בבגדים, וא”כ יש להחמיר לאשה באכילת בשר בפורים ביום הטבילה, עיי”ש, וכ”כ בשו”ת משנה הלכות ח”ז סי’ צ”ו, וכן בח”ח סי’ רל”ט, ובחי”ח סי’ שפ”ב, ובשו”ת חקי חיים ח”ג יו”ד סי’ ל”ט.
ובמועדי הגר”ח ח”א תשו’ תשצ”ה שאלתי למרן הגר”ח קנייבסקי זצוק”ל, חל טבילת האשה בפורים אם מותרת בבשר בסעודת פורים כמו שבת ויו”ט, והשיב ע”ז: כדאי ליזהר, עיי”ש, וזהו כהדבר משה הנ”ל ודעימיה דס”ל להחמיר באכילת בשר בפורים, ואולם בס’ מסורת משה ח”א עמ’ קצ”ז השיב בעל אגרות משה זצ”ל דאשה שחל ליל טבילתה במוצאי פורים ודאי מותרת באכילת בשר, ובפורים יש חיוב יותר גדול משבת באכילת בשר, עיי”ש, וכ”פ בס’ הליכות שלמה ח”ב מועדים פי”ט הערה כ”ח דשרי לאשה בשר בפורים, עיי”ש, ובס’ שולחן שלמה נדה פי”א ס”ב, וכ”כ בס’ אשרי האיש ח”ג או”ח פמ”ח ס’ י”ב, ובחלק יו”ד פל”ד ס”ז, עיי”ז, וכן מסיק בשו”ת דברי משה סי’ ס’, ובשו”ת קנה בושם ח”א סי’ ק”ב, ובשו”ת חיי הלוי ח”א סי’ ע”ו אות י”ט, ובשו”ת אבן פינה ח”א סי’ פ”א, וכן השיב הגר”א נבנצאל בשו”ת מציון תצא תורה ח”א תשו’ קמ”ח, ובשו”ת רבבות ויובלות ח”ב סו”ס ר”ח, ובשו”ת אור יצחק ח”א יו”ד סי’ כ”ט עמ’ ש”ג, עיי”ש, וכ”פ בס’ נטעי גבריאל נדה ח”ג פ”ד ס’ י”ט, ובשו”ת דברי בניהו חל”ז סי’ ע’, ובס’ שימוש חכמים ח”ב נדה עמ’ ק’, ובס’ שפע טהרה סי’ קצ”ח ס”ק י”ב, ובס’ אהל יעקב טבילה בחציצה סי’ קצ”ח סי’ רט”ו, עיי”ש.
ובתשו’ דברי סופרים סי’ ק”ח מסיק להקל לאשה באכילת בשר בפורים, דאם מזדמן טבילתה בליל פורים י”ל שלא קיבלו עליהם הנשים לימנע מאכילת בשר, ועפי”ד השבט סופר יו”ד סי’ פ”א דדין אכילת בשר ביום טבילה אי”ז איסור מצד הדין, רק מנהגא בעלמא, עיי”ש, ובס’ ציוני טהרה סי’ קצ”ח ס’ כ”ד אות קס”ה, כך פירש את תשו’ דברי סופרים שם, יעו”ש, ובתשו’ שבט הלוי ח”ח סי’ ר”ב כתב להקל באכילת בשר בפורים לאשה ביום טבילתה בצירוף דעת המאירי נדה ס”ו, בנמצא בשר אחר הטבילה אינו חוצץ דלא דמי לעצם, עיי”ש, ובס’ שיעורי שבט הלוי נדה עמ’ של”ו, עיי”ש, ובס’ הליכות ביתה עמ’ שנ”ג, ובס’ ישמח ישראל פכ”ח ס’ י”א, עיי”ש.
וילהס”ת באשה שכבר אכלה בבוקר פורים סעודה וא”כ כבר יצאה יד”ח סעודת פורים בארוחת הבוקר, אם יהא שרי לה באכילת הצהריים בשר בסעודת הפורים שעושין סעודה גדולה בצהריים, כיון שיוצאין יד”ח סעודת פורים במה שאכל בבוקר כשאכל סעודה וכמבו’ בט”ז או”ח סי’ תרצ”ג סק”ב, עיי”ש, ומש”כ בזה בשו”ת משנה הלכות ח”ז סי’ צ”ג, עיי”ש, ובשו”ת אמרי יעקב ח”ד סי’ פ”ב כתב לדון במי שאכל בבוקר סעודת פורים ביום שישי, דאין לו לאכול סעודה אחר חצות בע”ש, דכיון שכבר יצא יד”ח סעודת פורים בסעודה שעשה בבוקר י”ל דאין לו לאכול אחר חצות סעודת פורים, ואמנם י”ל דנהי שכבר יצא יד”ח סעודת פורים, מ”מ כל סעודה וסעודה שאוכל מקיים בזה מצוה משום שמחת פורים, ושפיר י”ל דשרי לעשות סעודה בע”ש, דלא נאסר אלא סעודת חול ולא סעודת מצוה, וא”כ י”ל ה”ה באשה שכבר אכלה סעודה בבוקר מ”מ כשאוכלת שוב סעודת פורים ודאי שהוי סעודת מצוה ולא נאסר לאשה בשר ביום טבילה אלא בסעודת חול.
ויש לדון באשה החייבת בפורים ביום י”ד כבני הפרזים, ומגיעה לפורים להשתתף יחד עם מוקפים בסעודת פורים, אם מותר לה בשר ביום ט”ו, ולכאו’ י”ל למש”כ הרמ”א או”ח סי’ תרצ”ה ס”ג בשם המהרי”ל שיש קצת חיוב משתה ושמחה ביום י”ד וט”ו, עיי”ש, וא”כ י”ל כיון שיש קצת חיוב משתה ושמחה ביום ט”ו גם לבני הפרזים העושים פורים ביום י”ד, מ”מ גם ביום ט”ו יש להם קצת חיוב ומשתה ושמחה, והו”ל כסעודת מצוה, ולאשה יהא שרי בשר ביום ט”ו.
ובמועדי הגר”ח ח”ג תשו’ תק”י שאלתי למרן הגר”ח קנייבסקי זצוק”ל בבני הפרזים הבאים ביום ו’ לסעודת פורים אצל קרוביהם בט”ו, אם רשאים לסעוד סעודה גדולה אף שלא נתחייבו במצוות היום, והשיב ע”ז: כן, וכן ס”ל להגר”א נבנצאל דשרי לאכול בערב שבת סעודת פורים לבני י”ד המגיעים ביום ט”ו החל ביום ו’ בירושלים, עיי”ש, וראיתי בשו”ת תורת מאיר ח”א סי’ פ”ד שכתב להתיר לאכול בערב שבת לפרוז המשתתף בע”ש אצל מוקפין, עפמש”כ הרמ”א הנ”ל דיש קצת חיוב ומשתה ושמחה בי”ד ובט”ו, וא”כ הוי בכלל סעודת מצוה דשרי בע”ש, עיי”ש, ועפ”ז שפיר י”ל דיהא שרי לאשה בשר אף שכבר יצאה יד”ח מצוות הפורים, מ”מ גם ביום ט”ו יש קצת מצוה במשתה ושמחה והוי בכלל סעודת מצוה דשרי, ואי”ז סעודת חול דנאסר לאשה בשר.
ואולם בס’ חוט שני פורים פי”א סק”ב כתב להחמיר בזה לפרוז לאכול ביום ט”ו סעודה כשחל פורים ביום ו’, דאין לעשות סעודה בערב שבת, עיי”ש, וכן השיב הגרח”ק זצ”ל להחמיר בס’ הנהגת רבינו עמ’ קע”ח, עיי”ש, ואולם בס’ עיטורי מרדכי פורים עמ’ שס”ד הביא מהגרח”ק זצ”ל להקל בזה, עיי”ש, ומש”כ בזה בשו”ת דברי בניהו חל”ט סי’ נ”ד, ובשו”ת לחם הפנים ח”א סי’ ל”ח אות ח’, ובס’ נר אבנר ח”א סי’ רמ”ט, ובס’ הרימו מכשול פכ”א סי’ מ”ד, ובקובץ מוריה שבט תשע”ח עמ’ ש”ג, ובס’ הליכות והנהגות מבעל הברכת אברהם עמ’ קס”ב, ובס’ דור המלקטים פורים סי’ תרצ”ה ס”ב סק”י, ובבית מתתיהו ח”ה ס”כ או”ב, עיי”ש, ובשו”ת תשובות ישראל ח”ח סי’ קכ”ב אות כ’, עיי”ש, ובשו”ת דבריו ליעקב ח”ה סי’ נ”ג, עיי”ש.
ובמועדי הגר”ח ח”א תשו’ תשצ”ו שאלתי למרן הגר”ח קנייבסקי זצוק”ל בחל טבילת האשה בליל פורים, אם מותרת בבשר, וכתב: בלילה אין משתה, עיי”ש, וכ”כ בס’ בדי השלחן סי’ קצ”ח ס”ק קפ”ב, והוכיח כן ממש”כ המג”א או”ח סי’ תרצ”ו ס”ק ט”ו לענין אונן שאין שמחה אלא ביום ולא בלילה, עיי”ש, וא”כ אשה הטובלת במוצאי פורים לא תאכל בשר בליל פורים, וראיתי בס’ מועדי ה’ לידידי הג”ר יהודה אזולאי פורים עמ’ תקנ”א, שכתב דאף אשה האוכלת בליל פורים רשאית לאכול בשר כיון שיש קצת מצוה לאכול בליל פורים, וכמש”כ השו”ע או”ח סי’ תרצ”ה ס”א דאע”פ שסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא יד”ח, מ”מ גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה, וכ”כ בלקט יושר ח”א עמ’ קנ”ו שצריך להרבות קצת בליל פורים אחר המגילה בסעודתו, עיי”ש, ובשו”ת קרית חנה דוד ח”א סו”ס נ”ב, עיי”ש, וא”כ יש קצת מצוה לשמוח גם בלילה, ולענין אונן לא סגי מה”ט להתיר לאכול בשר, ואולם לאשה דאין אוכלת בשר משום מנהג שנהגו ומטעם חציצה, כל כה”ג שיש אפי’ קצת מצוה בדבר מותר לה לאכול בשר בליל פורים, עיי”ש.
ד’
ויש לדון באשה ההולכת לטבול בימי החנוכה אם מותרת באכילת בשר, למש”כ הרמב”ם פ”ג מחנוכה ה”ג, דשמונת ימי חנוכה הם ימי שמחה והלל וכו’, עיי”ש, והט”ז או”ח סי’ תר”ע סק”ד הביא מהמהרש”ל דלהרמב”ם מצוה לשמוח בחנוכה שהם ימי שמחה, עיי”ש, ומש”כ בזה בבית מתתיהו ח”ב סי’ י”ג או”ז, עיי”ש, ובס’ מעשה רקח פ”ג מחנוכה ה”ג כתב בדעת הרמב”ם שיש חיוב לאכול בשר בחנוכה שהם ימי שמחה, עיי”ש, וכ”כ הב”ח או”ח סי’ תרפ”ב, עיי”ש, וכן מבו’ בשו”ת בית יעקב סי’ ע”ג, עיי”ש, וא”כ שפיר י”ל דיהא שרי לאשה לאכול בשר ביום הטבילה, ובגיליון רש”א יו”ד סי’ שצ”א ס”ב דשרי לאבל לילך לסעודת חנוכה, עיי”ש, ומש”כ בזה מו”ר בתשו’ משנת יוסף חט”ו סי’ רפ”ג, עיי”ש, הרי שס”ל שהוי כסעודת מצוה, וא”כ שפיר יהא שרי לאשה לאכול בשר ביום טבילתה בסעודת חנוכה וכדין סעודת מצוה.
ואולם להמבו’ בשו”ע או”ח סי’ תר”ע ס”ב, ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודת הרשות דלא קבעום למשתה ושמחה, עיי”ש, וא”כ יש לדון אם שרי לאשה אכילת בשר בימי החנוכה כשהולכת לטבול, ובס’ דור המלקטים נדה ח”ב סי’ קצ”ח ס’ כ”ד סק”ז השיב הגר”א נבנצאל שבחנוכה לא תאכל בשר, עיי”ש.
אכילת בשר בראש חודש ביום טבילה
וראיתי בס’ היכל הוראה ח”ד הוראה סי’ ק”ו דכתב דבראש חודש אף אם האשה נוהגת לאכול בשר בסעודת ר”ח, אעפ”כ ביום טבילתה אסור לאכול בשר, דמה שיש מצוה בסעודת ר”ח הוא אכילת פת, אבל אין מצוה לאכול בשר, עיי”ש, ואולם יש לדון ע”ד ממש”כ החיד”א בס’ מורה באצבע אות רל”ג דבר”ח אב אכלנו בשר לכבוד ר”ח, עיי”ש, ולכאו’ כוונתו במש”כ לכבוד ר”ח כיון דמבו’ בשו”ע או”ח סי’ תי”ט מצוה להרבות בסעודה בר”ח, ה”ה שרי אכילת בשר בר”ח אף בתשעת הימים דנאסר אכילת בשר, מ”מ כיון שסעודת ר”ח הוי סעודת מצוה שרי אכילת בשר בר”ח אב, ובס’ מועד לכל חי להגר”ח פלאג’י ס”י או”ז כתב מי לנו גדול מיוסף צדיקא שאכל בשר בר”ח אב, עיי”ש, וא”כ דשרי אכילת בשר בר”ח אב כיון שהוי כסעודת מצוה, ה”ה י”ל דיהא שרי לאשה לאכול בשר ביום טבילתה, ואם הותר איסור אכילת בשר בר”ח אב אף שהוי כבר מתשעת הימים, ה”ה י”ל דשרי לאשה לאכול בשר ביום טבילתה, כדין סעודת מצוה דשרי, ובס’ כף החיים [פלאג’י] סי’ ל”ד אות כ”ב הזכיר מנהג לאכול בר”ח בשר, עיי”ש, ובס’ החודש והלבנה פ”ה סי’ כ”ה, עיי”ש, ובס’ אשיחה ח”א עמ’ שצ”ז השיב ע”ז דליכא חיוב לאכול בשר בר”ח, עיי”ש.
ואמנם י”ל עפמש”כ בתוספות החדשים סנהדרין פ”ח מ”ב, דכל סעודת מצוה ראויה להדרה בבשר ויין, עיי”ש, והיעב”ץ במגדל עוז נחל תשיעי יאור י”ז ג’, דאין סעודת מצוה אלא בבשר, עיי”ש, ובשו”ת משנה שכיר או”ח מה”ת סי’ י”ח דאין סעודת מצוה בלא בשר ויין, עיי”ש, וא”כ כיון דמצוה להרבות בסעודת ר”ח והיא סעודת מצוה זהו ע”י בשר ויין, ואף אם נימא דליכא חיוב דאכילת בשר בר”ח כיון שהוי סעודת מצוה, בסעודת מצוה לא נאסר לאשה לאכול בשר ביום טבילתה, ולא שהחיוב אכילת בשר דוחה לדין שאין לאכול בשר ביום טבילתה.
ושו”מ בשו”ת דעת ישראל נדה ח”ב סי’ רצ”ח אם מותר לאשה לאכול בשר בר”ח ביום טבילה, וכתב דכיון שאי”ז איסור מדינא לאכול בשר ביום טבילה ורק מנהג, גם בר”ח י”ל דיהא שרי עפמש”כ באשל אברהם מה”ת סי’ תי”ט דבשר בר”ח יש בו מצוה וכבוד ומצוה מהמובחר, עיי”ש, וכתב כיון דר”ח הוי שמחה אין שמחה אלא בבשר ויהא שרי לאשה בשר בר”ח ביום טבילה, עיי”ש.
ובמועדי הגר”ח ח”ג תשו’ ו’ השיב מרן הגר”ח קנייבסקי זצוק”ל אם מותר לאשה שחל ליל טבילתה בר”ח בשר כמו בשבת ויו”ט, והשיב ע”ז: לא, עיי”ש, וכ”כ בס’ אשרי האיש יו”ד פל”ד ס”ז, וכן השיב הגר”א נבנצאל בס’ דור המלקטים נדה ח”ב סי’ קצ”ח ס’ כ”ד אות נ”א סק”ו, והביא שם מהגרח”ק דלא שמענו אלא על שבת ויו”ט, ואולם בס’ חזו”ע חנוכה עמ’ רנ”ז דאשה שחל ליל טבילתה במוצאי ר”ח, יכולה לאכול בשר בר”ח, כי מן הדין אין איסור לאכול בשר קודם טבילה אלא רק מן המנהג ובמקום מצוה לא גזרו, עיי”ש, ובס’ דור המלקטים נדה סי’ קצ”ח ס’ כ”ד סק”ו השיב הגר”א נבנצאל דבר”ח לא תאכל בשר, עיי”ש, ובס’ אוצרות הטהרה פ”ו עמ’ תת”ד כתב ששמע מחשובי המורים דאשה שנהגה לאכול בשר בר”ח מותר לה לאכול גם בערב טבילתה, עיי”ש.
וילהס”ת ביום אסרו חג אם שרי לאשה בשר ביום טבילתה, דכתב הרמ”א או”ח סי’ תכ”ט ס”ב, ונוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום אחר והוא אסרו חג, עיי”ש, ומקור דברי הרמ”א זהו מהמבו’ בסוכה מ”ה ע”ב, כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח, עיי”ש, והחיד”א בס’ מורה באצבע ס”ז אות כ”ב, דבאסרו חג ישתדל לעשות סעודה נאה, וגם ע”פ הפשט הוא מצוה, עיי”ש, והו”ד בס’ מועד לכל חי [פלאג’י] ס”ד אות מ”ד, עיי”ש, ומש”כ בזה בשו”ת עומק ההלכה [ויינשטוק] ח”ה סי’ כ”ב, ובשו”ת דברות אליהו ח”ו ס”ז, ובס’ ישורון כ”ו עמ’ תרצ”ג, עיי”ש, וא”כ בסעודת אסרו חג הוי מצוה שפיר י”ל דיהא שרי לאכול בשר באסרו חג, דהסעודה מחמת היום, והסתפק בזה בס’ דור המלקטים נדה סי’ קצ”ח ס’ כ”ד ס”ק י”א, עיי”ש.
ויש לדון באשה ההולכת לטבול במוצאי יוה”כ אם שרי לה לאכול בשר בסעודת מוצאי יוה”כ, דכתבו התוס’ יומא פ”ז ע”ב מהמדרש דבת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך, עיי”ש, ובתוס’ שבת קי”ד ע”ב דסעודת מוצאי יוה”כ הוי כעין יו”ט, עיי”ש, וא”כ שהוי כעין יו”ט יהא שרי לאשה בשר בסעודת מוצאי יוה”כ, ומצאתי בס’ היכל הוראה ח”ד סוף הוראה ק”ו בשם בעל הקנה בושם זצ”ל, דשרי לאשה לאכול בשר במוצאי יוה”כ, עיי”ש, וכ”כ בס’ נטעי גבריאל נדה ח”ג פ”ד ס’ ט”ו, עיי”ש, ואולם בס’ פסקי משנה הלכות פ”ט ס”ו דהטובלת במוצאי יוה”כ מותר לה לאכול בשר בסעודה המפסקת, אבל במוצאי יוה”כ שתאכל בשר רק לאחר הטבילה, עיי”ש, ולהנ”ל י”ל כיון דסעודת מוצאי יוה”כ הוי כעין יו”ט שפיר יכולה לאכול בשר ביום הטבילה.
וראיתי בס’ נטעי גבריאל נדה ח”ג פ”ד ס’ י”ח הערה ל”ג דכתב דבמוצאי שבת אף קודם חפיפה אין לאשה לאכול בשר, ומי שאוכלת בשר בקביעות בכל מוצ”ש לכבוד מלוה מלכה כמ”ש מג”א סי’ ש’, יש להקל, עיי”ש, והנה סעודת מל”מ ודאי הוי סעודת מצוה וכמבו’ בגמ’ שבת קי”ט ע”ב, וא”כ שפיר יהא שרי לאשה אכילת בשר בסעודת מל”מ, ואף שאין אוכלת בקביעות בסעודת מל”מ בשר, מ”מ י”ל דלא נאסר אכילת בשר לאשה ביום טבילה אלא בסעודת חול ולא בסעודת מצוה, ואף אם נימא דסעודת מל”מ אינה בגדר חובה וכמש”כ המג”א או”ח סי’ רע”ד סק”ב, עיי”ש, י”ל דהותר לאשה בשר בסעודת מל”מ דהוי סעודת מצוה ולא נאסר לאשה בשר אלא בסעודת חול, ובפרט למש”כ להוכיח בס’ מעדני איש ס”א מהראשונים דסעודת מל”מ הוי בגדר חובה שפיר י”ל דשרי לאשה בשר בסעודת מל”מ כדין סעודת מצוה.
ואכן בתשו’ והנהגות ח”ב סי’ קס”ו הביא מהגר”ח מוולאזין זצ”ל להתיר בסעודת מל”מ בתשעת הימים בשר ויין, עיי”ש, וכן הביא בס’ קרא עלי מועד פ”ה הערה ב’, עיי”ש, ומש”כ בזה בס’ מלוה מלכה ברכת אליהו ס”ח, עיי”ש, וא”כ דשרי בשר בסעודת מל”מ בתשעת הימים, ה”ה י”ל דיהא שרי בשר לאשה בסעודת מל”מ ביום הטבילה, דשניהם הוי רק ממנהגא וכנ”ל, ואמנם בס’ מנחת פתים יו”ד סי’ רי”ח כתב שרק מי שרגיל באכילת בשר דמל”מ שרי לו אכילת בשר בתשעת הימים דמל”מ, עיי”ש, וא”כ ה”ה י”ל שרק אשה האוכלת בשר במל”מ יהא שרי לה בשר במל”מ ביום טבילה.
ה’
אשה באכילת בשר בסעודת מצוה ביום טבילה
וראיתי בס’ קנה בושם נדה יו”ד סי’ קצ”ח ס’ כ”ד [ביאורי ט”ז ס”ק ל”ג] שכתב, וכן לענין שאר סעודת מצוה שאין היום גורם כמו סעודת ברית מילה, נראה ג”כ שאין היתר לאכול בשר שהרי אין חיוב לאכול דווקא בשר בסעודת מצוה, עיי”ש, ודבריו צ”ע דהא מבו’ בשו”ע או”ח סי’ תקנ”א ס”י ברמ”א, דבסעודת מצוה כמילה ופדה”ב אוכלין בשר בתשעת הימים, הרי שהותר אכילת בשר בתשעת הימים בסעודת ברי”מ, ואם נימא דאין חיוב לאכול בשר בסעודת ברי”מ, מ”ט הותר לאכול בשר בסעודת ברי”מ בתשעת הימים, וכ”כ להוכיח בשו”ת משנה הלכות חי”ג סי’ קפ”ז, ואם הותר אכילת בשר בתשעת הימים בסעודת ברי”מ, ה”ה י”ל דיהא שרי לאשה לאכול בשר ביום טבילתה, וע”כ דיש לאכול בשר בסעודת ברי”מ, וכן מבו’ בחכמת אדם כלל קמ”ט ס’ כ”ד שיש לעשות סעודת ברי”מ בבשר, עיי”ש, והארכנו בזה בבית מתתיהו ח”ח סי’ כ”ג, ושכן מבו’ במג”א סי’ רמ”ט סק”ו ובמחצית השקל שם שסעודת מילה דווקא בבשר, עיי”ש, וא”כ שפיר יהא שרי לאשה בשר בסעודת ברי”מ ביום טבילה, וכן מבו’ במסגרת השלחן דין כ”ד, וכתב ומקילין בסעודת מצוה אם הוכרחו ללכת, וכן אם היא סנדקת, עיי”ש.
ואמנם י”ל עוד אף אם נימא דאין חיוב לאכול בשר בברי”מ, מ”מ שרי לאשה לאכול בשר בברי”מ ביום הטבילה, די”ל דלא נאסר בשר לאשה אלא בסעודת חול ולא בסעודת מצוה, ולא שהחיוב של סעודת מצוה דוחה לדין שאשה לא תאכל בשר, אלא דהוי מגדרי הותרה ומעיקרא לא נאסר לאשה אכילת בשר אלא בסעודת חול ולא בסעודת מצוה, ומצאתי בשו”ת אבני ישפה ח”א סי’ קע”ח שכתב דמה דשרי לאכול בשר בשבת ויו”ט לאשה ביום טבילתה, דאדעתא דהכי נהגו שסעודת מצוה אינה בכלל האיסור, ועפ”ז י”ל בכל סעודת מצוה כנישואין וברי”מ שרי לאשה בשר, וכמו דשרי אכילת בשר בתשעת הימים בסעודת ברי”מ, ודין שלא תאכל אשה בשר בברי”מ הוא בגדר מנהג יפה ולא מעיקר הדין, וא”כ יש לדמות זה לדין שאין לאכול בשר בתשעת הימים שהוא גם בגדר מנהג, וכל מי שמותר לו בשר בתשעת הימים בסעודת מצוה, ה”ה שרי לאשה אכילת בשר בסעודות מצוה, עיי”ש, וכ”כ להתיר לאשה לאכול בשר בברי”מ בשו”ת דברי בניהו חל”ז סי’ ע’, עיי”ש, ואולם בס’ חוקת הטהרה סי’ קצ”ח ס’ מ”ב דיש להחמיר לאשה באכילת בשר בסעודת ברי”מ ושבע ברכות, עיי”ש, וכ”כ בס’ היכל הוראה ח”ד הוראה ק”ו, עיי”ש, וכ”כ בס’ אשרי האיש יו”ד פל”ד ס”ח שלא הקל באכילת בשר בסעודת ברי”מ ופדה”ב, עיי”ש.
ושו”מ בס’ בדי השלחן הל’ טבילה סי’ קצ”ח ס’ כ”ד בביאורים שכתב, ואולי אף בסעודת מילה מותרת בבשר, למש”כ הרמ”א או”ח סי’ תקנ”א ס”ט דאכילת בשר בסעודת מילה מצוה היא, וכתב גם להסתפק בסעודת פדה”ב למש”כ המשנ”ב סי’ תקנ”א ס”ק ס”ב, דגם בזה איכא מצוה באכילת בשר יהא שרי לאשה לאכול בשר בסעודת פדה”ב, עיי”ש.
ואולם צ”ע לי בדעת הקנה בושם ממש”כ בשו”ת קנה בושם ח”ב סי’ פ”ב במה שס”ל להט”ז להתיר בשבת ויו”ט אכילת בשר לאשה, דכל עיקר דין זה שלא לאכול בשר ביום הטבילה אינו אלא מכח מנהגא שנהגו הנשים בעצמן משום שנכנס בין השיניים, א”כ י”ל דכל היכא שיש אפי’ רק דררא דמצוה באכילת בשר כשבת ויו”ט ופורים אדעתא דהכי לא נהגו, וסמכינן על עיקרא דדינא שתנקר השיניים אחר האכילה, עיי”ש, וא”כ דהיכא שיש דררא דמצוה אדעתא דהכי לא נהגו נשים שלא לאכול בשר ביום טבילתן, גם בסעודת ברי”מ שודאי הוי סעודת מצוה איכא דררא דמצוה, ובהכי לא קיבלו המנהג שלא לאכול בשר, וכדחזינן דשרי אכילת בשר בתשעת הימים בסעודת ברי”מ.
וראיתי בס’ פותח שער סי’ כ”ב ס’ נ”ו שכתב דבשאר סעודת מצוה כבר מצוה טוב שלא תאכל בשר ביום טבילתה, כי באלו אין כ”כ מנהג קבוע דווקא בבשר כמו שבת ויו”ט, עיי”ש, ובס’ בנה ביתך סי’ י”ז ס”א, ולהנ”ל י”ל כיון שסעודת בר מצוה הוי סעודת מצוה וכמבו’ בס’ ים של שלמה ב”ק פ”ז ס’ ל”ז, עיי”ש, שפיר י”ל דשרי לאשה בשר בסעודת בר מצוה, ואף שאין מנהג קבוע דווקא בבשר, מ”מ כיון שהוי סעודת מצוה לא נאסר בה מעיקרא בשר לאשה ביום הטבילה, ורק בסעודת חול נאסר לאשה בשר, וכיון שסעודת בר מצוה הוי סעודת מצוה שרי לאשה בשר ביום טבילתה, וכמו דשרי לאכול בשר בבר מצוה בתשעת הימים כדין סעודת מצוה, וכמש”כ ביד אפרים או”ח סי’ תקנ”א ס”ק ל”ג, ובחיי אדם כלל קל”ג, עיי”ש, ואם שרי בשר בסעודת בר מצוה בתשעת הימים, כ”ש דיהא שרי לאשה בשר ביום הטבילה, וכ”כ להתיר לאשה בשר בסעודת בר מצוה ביום טבילה בס’ הדר השלחן חפיפה וטבילה פי”ח ס’ י”א, עיי”ש.
ואכן בס’ חוט שני נדה סי’ קצ”ט סק”ו אות י”ג, כתב דבשבת ויו”ט מותר בבשר וה”ה בשאר סעודת מצוה, עיי”ש, וגם בס’ שבט הלוי נדה סי’ קצ”ח ס’ כ”ד עמ’ של”ו דבכל סעודת מצוה שע”פ הלכה נקראת סעודת מצוה, כשיש לה שייכות לשמחה מותר לאשה בשר ביום טבילתה, עיי”ש, הרי דלא רק בסעודת מצוה מחמת שהיום גורם כשבת ויו”ט ופורים, אלא כל סעודת מצוה שע”פ ההלכה היא סעודת מצוה שרי לאשה בשר ביום הטבילה, וא”כ בסעודת חנוכת הבית דמקרי ע”פ הלכה סעודת מצוה וכמש”כ בשו”ת באר שבע סי’ ע’, והו”ד במג”א או”ח סי’ תקס”ח סק”ה, עיי”ש, שפיר י”ל דיהא שרי לאשה אכילת בשר, וכ”כ דשרי לאשה אכילת בשר בסעודת מצוה בשו”ת רבבות ויובלות ח”ב סו”ס ר”ח, עיי”ש, וא”כ ה”ה בסעודת חנוכת הבית שהוי סעודת מצוה, י”ל דשרי לאשה באכילת בשר ביום טבילתה, ובשולחן הטהור סי’ רמ”ט ס”ז כתב להתיר לעשות סעודת חנוכת הבית בערב שבת כדין סעודת מצוה, עיי”ש, ומש”כ בזה בבית מתתיהו ח”ה ס”כ או”ב, עיי”ש, ובגיליון רש”א יו”ד סי’ שצ”א ס”ב, דשרי לאבל להשתתף בסעודת חנוכת הבית כדין סעודת מצוה, עיי”ש, ועפ”ז לכאו’ יהא שרי לאכול בשר בסעודת חנוכת הבית בתשעת הימים, עיי”ש, ואולם בס’ חבל נחלתו חכ”א סי’ ט”ז, ובס’ כי בא מועד ארבע תעניות סי’ תקנ”א ס’ מ”ג דאין לאכול בשר בחנוכת הבית בתשעת הימים, יעו”ש, ובארוכה בגיליון מריח ניחוח גיליון 977 עמ’ 12, החילוקים בין השתתפות אבל בחנוכת הבית די”ל דשרי, לאכילת בשר בתשעת הימים דאסור, עיי”ש.
ואמנם יש לדון עפמש”כ בשו”ת מהרי”ל החדשות סי’ ק”ד, דמי שנדר בעת צרה שלא לאכול בסעודת מצוה איזה קרוי סעודת מצוה שלא יאכל בו, והשיב ע”ז: דסעודת מצוה הוי ברית מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא, עיי”ש, הרי שס”ל שרק ברי”מ ופדה”ב וסיום מסכת הוי סעודת מצוה, שלא יאכל בהם, ונראה מדבריו דשאר סעודות כחנוכת הבית ובר מצוה וכדו’ ל”ה סעודת מצוה, וא”כ אין להתיר לאשה לאכול בהם בשר ביום טבילה בשאר סעודת מצוה שאינם ברי”מ ופדה”ב וסיום מסכת, וראיתי בס’ מנחת איש נדה פי”א ס”כ שהביא מהגר”י שפירא זצ”ל שגם בשאר סעודת מצוה שרי לאשה בשר ביום טבילה, עיי”ש, ובס’ פסקי באר משה נדה סי’ קצ”ח ס’ י”ח, עיי”ש, וכ”כ בס’ מראה כהן פ”י ס”ה להתיר בסעודת מצוה בשר לאשה, עיי”ש, וכ”כ בס’ אוהל שרה ח”ב פ”ו ס”ה, עיי”ש, וכן ס”ל לבעל האגרות משה זצ”ל דאשה רשאית לילך לסעודת מצוה ולאכול בשר ביום טבילה, ולאו דווקא בשבת כמובא בס’ רשומי אהרן ח”א יו”ד סי’ קצ”ט או”ב, עיי”ש.
וראיתי בס’ פסקי באר משה נדה סי’ קצ”ח ס’ י”ח ס”ק צ”ו דכתב, מה שאין להתיר אכילת בשר בסעודת מצוה לאשה ביום טבילה כמו דשרי בשבת ויו”ט, דשאני משבת ויו”ט שהוא חיוב על כל אחד לאכול בשר ודגים והוי חיוב על הגברא, ומשא”כ בסעודת מצוה כברית מילה או נישואין שאין חיוב שכל אחד יאכל בשר, רק שבסעודה זו ימצא אוכלי בשר, ואם לא יאכל כל אחד בשר עדיין הוי הסעודה כתיקונה, ועל המשתתף עצמו אין חיוב שיאכל דווקא בשר, ולהכי אין להתיר בסעודת מצוה לאשה בשר, עיי”ש, ואולם צ”ע מ”ט המשתתפין בסעודת ברי”מ בתשעת הימים מותרים בבשר, הא אין חיוב על כל אחד מהמשתתפים לאכול בשר, אלא שבסעודה זו ימצא בשר, וע”כ דאין החיוב אכילת בשר דוחה לדין שלא לאכול בשר בתשעת הימים, אלא שלא נאסר בשר אלא בסעודת חול ולא בסעודת מצוה, וא”כ ה”ה י”ל בדין אכילת בשר ביום טבילה לאשה, שלא נאסר בשר אלא בסעודת חול ולא בסועדת מצוה, ולא שהחיוב אכילת בשר דוחה הך דינא שלא לאכול בשר.
ומו”ר זצוק”ל בתשו’ משנת יוסף חי”ב סי’ צ”ז במכתבו אלי בזה, אם שרי לאשה בשר בסעודת מצוה לפני טבילתה, כתב דאם בעלה עושה סיום מסכת, שאמנם היא נטפלת אליו, ובט’ הימים בסעודה בביתם היא רשאית לאכול בשר, וכמש”כ המשנ”ב סי’ תקנ”א ס”ק ע”ה, אבל מסתבר שאין לה להקל באכילת בשר ביום טבילתה בשביל זה, שהרי אין לה עצמה שייכות לסעודה זו כי אם מה שנטפלת לבעלה, עיי”ש, ולכאו’ י”ל אם נימא מה שנאסר לאשה אכילת בשר ביום הטבילה זהו רק בסעודת חול ולא בסעודת מצוה, א”כ כיון שסיום מסכת הוי סעודת מצוה לא נאסר לאשה אכילת בשר וא”צ שתהא האשה נטפלת לבעלה, אלא שמעיקרא לא נאסר בשר בסעודת מצוה, וכן פשיט”ל בשו”ת אבני ישפה ח”א סי’ קע”ח דאשת בעל הסעודה מותרת בסיום מסכת של בעלה בבשר ביום טבילתה, וכדין אכילת בשר בתשעת הימים שמותר לה בשר בסיום מסכת, עיי”ש, וכ”פ בס’ נטעי גבריאל נדה ח”ג פ”ד ס”כ, דאשה מותרת לאכול בשר ביום הטבילה בסיום מסכת שעשה בעלה או אחד מבני משפחתה, עיי”ש.
ויש לדון בסעודת בת מצוה אם שרי לאשה אכילת בשר ביום הטבילה, למש”כ בשו”ת ישכיל עבדי ח”ה ס”כ דאם נהגו לעשות סעודת בת מצוה הוי סעודת מצוה, עיי”ש, וא”כ שהוי סעודת מצוה י”ל דיהא שרי לאשה בשר ביום הטבילה, ובשו”ת שמן אפרסמון ח”ב ס”י אות י”ג כתב להתיר אכילת בשר בסעודת בת מצוה בתשעת הימים כדין סעודת מצוה, עיי”ש, וא”כ י”ל דה”ה יהא שרי אכילת בשר לאשה ביום הטבילה כדין סעודת מצוה דשרי.
ו’
ויש לדון באשה שבירכה על בשר ביום טבילתה ונזכרה שאין לאכול בשר ביום הטבילה, אם תאכל מעט בשר שלא תהא ברכתה לבטלה, או”ד שלא תאכל מעט בשר משום הך דינא דאין לאכול בשר ביום הטבילה, ותאמר בשכמל”ו שלא יהא ברכה לבטלה, ולכאו’ י”ל כיון שאם לא תאכל הבשר עוברת בברכה לבטלה בהכי י”ל דאדעתא דהכי לא קאי הך איסור שלא לאכול בשר ביום הטבילה, ולא גרע ממה דשרי לאשה לאכול בשר בשבת ויו”ט, ומשום דבמקום מצוה לא נאסר אכילת בשר ביום טבילה וכנ”ל, וא”כ כ”ש דבמקום שאם לא תאכל תעבור באיסור דברכה לבטלה שפיר י”ל דתאכל בשר אם בירכה על בשר ביום טבילה, ועי’ בשו”ת תשובות ישראל ח”ד עמ’ תמ”ח, דאשה שאכלה בשר ביום טבילתה דלא תמשיך עוד באכילת בשר, דכל חתיכה מוסיף בחשש חציצה, עיי”ש.
והנה השדי חמד מערכת בין המצרים ס”א אות ה’, אם בירך על חתיכת בשר ונזכר שהוא בימים שאין אוכלים בשר כתשעת הימים בביהמ”צ, ואם יאכל יעבור במנהג שאין אוכלין בשר בתשעת הימים, ואם לא יאכל יעבור בברכה לבטלה, יש לו לאכול מעט מהבשר, ואי”ז עובר על המנהג דבכל שהוא לא משום שמחה ולא משום מיעוט אבילות, ויטעם מהבשר, עיי”ש, וא”כ עפ”ז י”ל גם אשה שבירכה על בשר ביום טבילה תאכל מעט, שלא תעבור בברכה לבטלה, וכ”פ בשו”ת שבט הלוי ח”ט סי’ קל”א, ח”י סו”ס ס”א, בבירך על יין בתשעת הימים יטעם, עיי”ש, ולמו”ר בשו”ת משנת יוסף ח”ה סי’ ק’, ומש”כ בזה בבית מתתיהו ח”ב סי’ ט”ז או”ג, עיי”ש, ובשו”ת ברכת אוריאל ח”א סי’ מ”ג, ובשו”ת רבבות אפרים ח”ג סי’ שע”ח, ובשו”ת באר משה ח”ד סי’ כ”ד, עיי”ש, וע”ע בבית מתתיהו ח”ז סי’ ט”ז, עיי”ש.
ואולם במועדי הגר”ח ח”א תשו’ שט”ו שאלתי למרן הגר”ח קנייבסקי זצוק”ל, במי שטעה בתשעת הימים ובירך על בשר אם יטעם, והשיב ע”ז: ילקק, עיי”ש, והיינו שלא יאכל אלא ילקק ובהכי אי”ז ברכה לבטלה, וא”כ א”צ לאכול בשר בשביל לא לעבור בברכה לבטלה, וסגי ללקק ועי”ז נהנה, וא”כ עפ”ז י”ל באשה שבירכה על בשר ביום טבילתה תלקק הבשר ועי”ז אין עוברת בברכה לבטלה, וגם אין עוברת בהך דין שלא לאכול בשר ביום טבילה, שזהו משום חציצה ע”י הבשר שנדבק בשיניים, וע”י שמלקקת הבשר ל”ש הך דין חציצה, ואולם בשו”ת תשובות ישראל ח”ו סי’ ס”ח אות י”ח כתב להעיר ע”ד המועדי הגר”ח דאם בירך על בשר ביהמ”צ ילקק, דלפלוט זה לא טעון ברכה, ונמצא ברכה לבטלה, עיי”ש, ואכן י”ל אם כוונתו ללקק וליהנות שפיר צריך ברכה ואי”ז ברכה לבטלה.
–