מחיקת שם אלהימו

{שאלה - כתיב [דברים פרק לב פס' לז] ואמר אי אלהימו צור חסיו בו.

ובתרגום אונקלוס ויימר אן דחלתהון תקיפא דהוו רחיצין ביה.

אכן בתרגום ירושלמי ואמר עתידין אומיא למימר האן הוא אלהא דישראל תקיפא דאתרחצו ביה.

וכעי"ז בתרגום יונתן ויימר סנאה האן הוא דחלתהון דישראל תקיפא דרחיצו ביה.

פי' ויאמר שונא היכן הוא יראתם של ישראל החזק שבטחו בו [מס' כתר יונתן].

ומבואר שיש כאן מחלוקת אם הוא שם קודש או חול.

וכן בספרי והובא ברש"י לקמן, נחלקו בזה ר"י ור"נ, וז"ל המדרש תנאים לדברים פרק לב פס' לז, ואמר אי אלהימו ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה דורשה כלפי ישראל ר' נחמיה דורשה כלפי האומות.

ר' יהודה דורשה כלפי ישראל ואמ' אי אלהימו אשר חל' זב' יא' עתידין הן ישראל לאמר לאומ' העולם היכן האלהות והלגיונות והקסריות שלכם אש' חל' זב' יא' שהיו מעלין להם אנונה ושוקלין להם דילאטומה ומעלין להן סולדיא.

יקומו ויעזרו אתכם אין כת' כן אלא יקומו ויעזרכם.

ר' נחמיה דורשה כלפי האומות ואמ' אי אלהי' זה טיטוס הרשע בן אשתו של-אספסינוס שנכנס לבית קדש הקדשים וגידד שתי הפרוכות בסייף וחירף וגידף ואמ' אם אלוה הוא יבוא ויעמוד לבניו ע"כ.

ובגיטין נ"ו ב' אי' גבי טיטוס כדעה בתרייתא דהכא שהוא ל' קדש, [וכ"א בשמות רבה טו טז ואיכ"ר פתיחתא כה ותנחומא צו אות יב].

אכן בע"ז כ"ט ב' משמע כר"י שהוא ל' חול ע"ש ובתוד"ה ישתו.

ובראשונים מפרשי התורה נחלקו בזה הרבה זה אומר בכה וזה אומר בכה ונלאתי מלהביאם ע"ש.

ובקסת הסופר ועוד פוסקים כתבו שהוא ספק, ויש לקדשו בתנאי.

ויש להסתפק מה יהיה הדין בכתב א' ל' ע"ד שהוא חול ונזכר שהוא ספק קדש והמשיך השאר ע"ד שהוא קדש} אמר המשיב, שיניתי קצת מלשון השואל וסגנונו משום שלא היו הדברים ברורים לי כל צרכי.

ויסלח לי השואל והקורא.

{.

האם השתא יהא מותר למחוק אותיות א' ל' כיון שכתבן ע"ד שהם חול, ואת"ל דשרי מה יהא דינן של שאר אותיות שנכתבו בקדושה אם גם הם שרי למוחקן.

}

תשובה - הנה בשם קודש שנכתב לשם חול שרי למוחקו כמ"ש הט"ז יורה דעה סימן רעו ס"ק ב וז"ל, משמע דאם כתב שם במקום אחר בטעות דהיינו במקום שאין מקום השם שם וכתבו לשם קדושה הוה קודש וצריך גניזה דלא גרע משם הנכתב על ידות הכלים כמ"ש בסעיף י"ג והוא פשוט אבל שם שנכתב שלא בכוונה אין בו קדושה כמ"ש בהגמי"י פרק ו' דהלכות יסודי התורה בשם רא"ם עכ"ל.

אלא הטעם שנסתפק השואל בכאן כנראה משום שהרבה מן התנאים ומפרשי התורה פירשוהו לשם חול א"כ כיון שהסופר נתכוין לשם חול ש"ד דבודאי יש לזה גם משמעות של חול וסגי בזה שהסופר כיון.

ומשמע דאם כיון בכל השם לחול פשיטא ליה להשואל דשרי למחוק והיינו כנראה מטעם זה.

משא"כ שאר שמות יש עכ"פ לאסור למחוק מטעם התנאי שעשה בתחילת הכתיבה.

והנה כל יודע ידע שסברא זו אינה תקיפה כ"כ, דכל הכותב ס"ת ע"ד התורה וחכמים כותב, וגם אם שכח לקדש השם לא נתכוין לאפוקי נפשי' לבר מרבנן, ולהצד דקי"ל להלכה דשם זה קדש ודאי דאסור למוחקו, אלא דהיה השואל סבור דלא סמכי' על התנאי כלל גם לא לחומרא, ואעפ"כ כיון שסוף השם נכתב לשמה וכדינה יל"ע בזה.

והנה באמת יש דעות בפוסקים דהתנאי שעשה בתחילת הכתיבה מהני לגמרי לשמות המסופקין, והנה בהלק"ט שם כתב וז"ל, שאלה יש שמות בתורה שנפל בהם ספק אם קודש או חול ויש שדרשו בהם קודש וחול כגון אלהים לא תקלל (סנהדרין ס"ו) כיצד יכתוב הסופר: תשובה יסמוך בזה על מה שקדש כל השמות בתחלת הספר דקרבנות של צבור סכין מושכתם למ"ש { עי' בט"ז יו"ד סי' רע"ד בשם סמ"ג.

דב"ש סי' ע"ו זרע אמת ח"ב סי' קכ"ז.

}.

והנה לדעה זו סגי בודאי בדיעבד ואם יש לחוש בדעה זו בדאורייתא א"כ ודאי שאין למוחקן, ושמא היה השואל סבור דהתנאי אהני רק ע"ד ודאי ולא ע"ד ספק, ולא נהירא, וכנראה עיקר שאלת השואל היתה באופן שכתב לשם חול בודאי ולא ספק.

ובאמת ספק זה הי' שייך בכל השמות, להסתפק באופן שלא קידשו אם מהני התנאי, וכן להסתפק באופן שלא קידש תחילתו אם מהני לזה שקידש סופו, והנה באופן שלא קידשו כתב הש"ך יורה דעה סימן רעו ס"ק א', וז"ל והב"ח פסק דאם נתכוון וכתב לשם קדושה אף ע"פ שלא הוציא בשפתיו אינו פסול בדיעבד ע"ש וכ"פ הרב בא"ח סי' ל"ב סעיף י"ט דסגי בדיעבד כשמחשב שכותב האזכרות לשמן הואיל והוציא בתחלת כתיבת הס"ת בפיו ע"ש וע"ל ר"ס רע"ד עכ"ל.

ובכה"ג שלא התחילו לשמה, ג"כ יל"ע כנ"ל בכל השמות כשגמרן לשמה ולא התחילן לשמה אי סגי בזה שיחשבו כאילו כתבן לשמן, ודנו בפוסקים בזה, וז"ל שו"ת הלכות קטנות חלק א סימן סז: ומה ששאלת עוד על פ' הסופר שכך היה ווסתו שלא היה זוכר לקדש השם אלא אחר שהיה כותב אות ראשונה מהו.

תשובה מההיא [מס' סופרים פ"ה ה"ב] דהיה מתכוין לכתוב את ה' וכתב יהודה עושה מדלית הא וכו' אין ראיה אבל מההיא (שבועות ל"ו) דכתב א"ד מאדנות יש ראיה דפשטה קדושה למפרע עכ"ל.

ועי' שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ל"ו שכ' דקדושת השם ישנו מתחילה ועד סוף ואינה משתלמת אלא בסוף ועיין בעקרי הד"ט יו"ד סי' ל' אות י"ב.

ובפתחי תשובה יורה דעה סימן רע"ו סק"ג הביא דבריו של בעל הלק"ט ג"כ, והוסיף עוד וז"ל, שכותב לשם קדושת - עיין בספר בני יונה שכתב דאם כתב ב' או ג' אותיות מן השם בסתם ולא קדשם לשם השם ונזכר כשרצה להשלים אותו וקידשו כשר דקידושו וגמרו באים כאחד (והביא שכ"כ בתשובת הלק"ט וכ' ואף על פי שאין למידין הימנו מ"מ מצטרף לדעת אחרת) אבל אם בתחלה הוציא כוונתו למלה אחרת כגון שהיה לו לכתוב השם ונתכוין לכתוב יהודה ונזכר קודם הד' האחרונה שצ"ל כאן השם וגו' לשם השם לא מהני ועיין בספר משנת חכמים לאו ג' שכתב כן בשם הרמ"ע מפאנו סימן (ל') [ל"ו] דאם לא קידש את השם אלא לבסוף דמהני והביא ראיה מהא דהיה צריך לכתוב השם כו' דהא מהני אם עושה מד' ה' ע"ש וע' מ"ש לקמן ס"ק כ"ד בשם הלבוש ותפל"מ דהתם מיירי שידוע שקידשו משמע דלא סבירא להו הכי עכ"ל.

ולהלכה פשיטא שיש לו לחוש בדאורייתא לכמה דעות וצדדין שיש לחוש להן כמשנ"ת, ולא למחוק השם.

מק"ט התשובה הוא: 117392 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117392