הדעה הידועה שגוי עובד ע”ז אין לו דין משומד אבל גוי אדוק בע”ז יש לו דין לענין זה כמו משומד ישראל, ויש שכתבו דגם לענין ממונם.
מקורות:
לענין קרבן מצינו בגמ’ בחולין דף יג שגוי אין לו דיני משומד כמו שיש לישראל אלא רק באופן המסויים כמו שיתבאר להלן.
ויעוי’ בתוס’ ע”ז כו ע”ב מה שכתבו לענין גוי עובד ע”ז ומשמע שם שכל גוים בכלל דינא דלא מעלין ולא מורידין, וכן נקט בפשיטות בשטמ”ק בחולין יג ע”ב שגוים אפי’ משומדים לא מעלין ולא מורידין כדין כל גוי, ויעוי’ בגמ’ שם (ועי’ תוס’ סנהדרין עב ע”ב ד”ה ישראל אבל אין משם ראיה לענייננו להיפך מדברי התוס’ בע”ז דהתם מיירי במשומד ישראל דוקא).
וכן משמע ברמב”ם פ”ד מהל’ רוצח ה”י ושו”ע חו”מ סי’ תכה ס”ה אפיקורוס מישראל וכו’ אבל הגוים וכו’, ומשמע דאפי’ אפיקורוס גוי אין דינו כדין אפיקורוס ישראל.
ובשו”ע יו”ד סי’ קנח ס”ב אי’ האפיקורסים וכו’ מצוה להורגם, ובש”ך שם כ’ על עובדי ע”ז דהיינו “בין גוי בין ישראל”.
אבל בחלק מהדפוסים הוסיפו האפיקורסים ישראל וכו’, ויתכן שהוא מהצנזור, אבל כך היה לפני הגר”א, וציין שם בביאור הגר”א דרש”י ע”ז מז ע”ב והר”ן שם ז ע”ב סוברים דמשומד גוי או כמו משומד ישראל לענין זה, והגר”א שם נקט ע”פ הגמ’ בחולין שם דבגוי הוא דוקא כאדוק בע”ז יש לו דין משומד ולא כל גוי עובד ע”ז, ויתכן שכוונתו ליישב בזה הסתירה בין לשון השו”ע לדברי רש”י והר”ן, דרש”י והר”ן מיירי במשומד גמור והשו”ע איירי בעובד ע”ז שבזה רק ישראל דינו על ידי זה כמשומד, וציין שם הגר”א גם לדברי התוס’ בע”ז.
ויעוי’ שם בערך לחם להמהריק”ש שכ’ על דברי השו”ע דהיינו בישראל ויש אומרים דמיירי בכומר בין גוי בין ישראל, ויתכן דכוונתו כדברי הגר”א הנ”ל דאם הוא רק עובד ע”ז אז יתפרש השו”ע רק בישראל, אבל יש מעמידים דברי השו”ע באדוק וממילא קאי גם בגוי וגם בישראל.
ויעוי’ בריטב”א ע”ז כו ע”ב שכתב דגבי מוסר שייך למימר דנפיק מיניה זרעא מעליא אבל גוי משומד להכעיס מסתמא זרעו כמוהו וליכא למימר הכי דאדרבא משורש נחש יצא צפעוני עכ”ד, ולפי דבריו קיל לכאורה אפי’ לעניין ממונא, אע”פ שלענין משומד ישראל אין היתר של ממונא, ואמנם בשו”ע ורמ”א חו”מ סי’ שפח סי”ג גם לגבי משומד ישראל הובאו בזה ב’ דעות אבל מסקנת האחרונים (ש”ך אות סג) שאסור כפשטות הגמ’ בב”ק פרק הגוזל קיט ע”א דילמא נפיק מיניה זרעא מעליא.
ויש לציין דגם לענין ישראל יש שחלקו בין מסור דבזה חיישי’ לענין ממונו דילמא נפיק מיניה זרעא מעליא, לבין משומד שנטמע בין הגוים דבזה לא חיישי’ דילמא נפיק מיניה זרעא מעליא, ויעוי’ שו”ת חת”ס חו”מ סי’ קנד.
ויש לציין בכל זה לנידון הפוסקים על הלוואה בריבית למשומד ולמסור, עי’ יו”ד סי’ קנט ס”ב ונו”כ שם ורמב”ן ב”מ עא ע”א ומשפטי השלום לאאמו”ר פרק יח ס”י ובהערות שם.
ולא נכנסתי בכל זה לנידון האם בזמנינו השתנה דין מורידין ואין מעלין או לא, שהוא נידון בפני עצמו, וכבר ידועים דברי החזו”א שדין זה אינו נוהג בזמנינו כלל, ואין כאן המקום הראוי להיכנס לנידון זה.
ויש לציין באופן כללי לענין חלק מהמ”מ דלעיל שצריכים בדיקה ובירור על הנוסחאות הנקיות מצנזור, וכיון שאינו נוגע למעשה לא הארכתי בזה.
מק"ט התשובה הוא: 8971 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/8971