עיקר הדין משתנה מאוד לפי הרקע של השאלה, שכן מחד גיסא יכולה להיות כאן מצוה גדולה של פדיון שבויים, ומאידך גיסא בעוה"ר נתרבו עוברי עבירה שלפי דעת הרבה מהפוסקים מצוה למסור אותם למעצר כמו שהורה הגרח"ק ועוד ואכמ"ל (וכבר נכתבו בזה מאמרי הלכה בנידון, והשיטה המפורסמת שמותר באופנים מסוימים למסור כשיש חשש שימשיך במעשים רעים ויפגע וכו'), וגם עבורם לפעמים מתרימים, ולכן אי אפשר לומר בזה שום כלל או פסק הלכה כשהשאלה אינה ברורה, ולפעמים הם דברים שאפשר לבררם בקל, וכל דבר שאפשר לבררו בקל אי אפשר להכריע עליו כמ"ש הש"ך והפמ"ג בכללי הספקות, (וכמ"ש הגרי"י פוזן מבד"ץ ב"ב במכתבו שבספק שאפשר לבדוק אינו שייך כלל לענייני ספק, אלא פתח עיניך והסתכל), ואמנם הן אמת שכאשר א"א לברר הוא כבר נידון בפני עצמו, אבל בודאי שכל היכן שאפשר לברר מה שצריך לעשות ע"פ הלכה הוא לברר.
שוב אמרו לי מפי השמועה דגם הגראי"ל הורה כעין זה.
ועי' עוד בערך לחם למהריק"ש ביו"ד סי' קנז ס"ג מי שהוא ספק אם הרג את הנפש אסור להחביאו אלא הוא יחביא את עצמו, וכן אם היה בהחבאה ספק נפשות למחביא, רש"י ותוס' נדה סא ע"א, עכ"ל, ועי' צי"א ח"ט סי' מה, וע"ע ביו"ד שם בט"ז סק"ח ובאר היטב סק"י.
מק"ט התשובה הוא: 120822 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120822