בס"ד ע"ש קדש פ' נח התשע"ו
א) רש"י פרשת נח (בראשית ט' כ"ז) כתב, יפת אלהים ליפת - מתורגם יפתי ירחיב, והקשה כת"ר, הא עדין לא היה אז לשון ארמי עד אשר נפרדו הלשונות.
תשובה אף שנזכר כאן ל' ארמי [ראה שכל טוב, ועיין גם רש"ר הירש] א"י אם הכונה לל' ארמי ממש, דישנם הרבה מילים השוין בלה"ק וארמית, ויתכן שזה אחד מהן, אף שציינו שהוא ל' ארמי הכונה שהוא נודע יותר בלשון זה, וגם אם לא נזכרה תיבה זו בעוד מקומות, ישנם הרבה שרשי מילים בלה"ק שנזכרו רק פ"א במקרא כשלא נזדמן להם צורך, ומסתמא ישנם שרשים בלה"ק שלא נזכרו כלל במקרא.
ב) מה ששאל למה נקראת פ' נח כך ולא תולדות, כמו פרשת תולדות שפתיחתה מקבילה לפרשת נח, הנה בזמן הגמ' היו נוהגין בא"י לקרות שליש פרשה בשבוע כדאי' במגילה כ"ט ב', ואין שמות הפרשיות דוקא, אלא את הטוב והנאה קבעו להם כפי מה שנשתלשל ההרגל בקריאת השם, וכאן יותר נאות שם זה משום שפ' נח איירי בעיקר בנח עצמו ולא בתולדותיו, ומאידך פרשת תולדות יצחק איירי בעיקר בתולדותיו יותר מאתו בעצמו.
ג) מה שתמה על הרמב"ן ו' י' שכתב שיפת הגדול וחם הקטן, דבגמ' סנהדרין ס"ט ב' מבואר ששם היה הקטן, הנה אין להדחק בכל כה"ג, דהרבה מקומות דרך הרמב"ן ועוד ממפרשי התורה לפרש באופ"א מן הגמ' וילאה המעיין מלמנותם, והכלל בזה כי כל מה שאינו להלכה ניתן רשות לפרש בכל אופן שירצה וכבר דברו מזה האחרונים, ואי"ז שאלה מקומית כאן.
ד) מה שתמה ע"ד הח"ח בפתיחה (עשין ב') שלמד מהנהגת שם ויפת דיש לחפות על גנות חבירו, ויש לתמוה שאביו היה, וכן מבואר בהרבה מקומות שנתעסק בזה במצות כיבוד אב [פרדר"א, דעת זקנים ועוד], נראה מ"מ דהח"ח הבין שלא היה כאן ממש גדר כיבוד אב כיון שנח גוי היה [ברכות כ"ה ב'], ושם כהן ושמא היה לו קצת דין ישראל קודם שנטלה ממנו הכהונה לאברהם [נדרים ל"ב ב'], ולכך היה זה כמו אדם לחבירו, אם כי אם היה גוי וישראל ממש לא היה כאן אדם וחבירו, אבל כיון שגם שם לא היה ישראל גמור היה בזה מצוה.
והעיקר נראה דלא יתכן שחשיב כקטן שנולד ע"י שנעשה כהן, אלא דכל כבוד אב שקודם מתן תורה שהיה מצד הסברא [כמ"ש הגאונים שבבריאת העולם נתחייבו במצוות השכליות], לא עדיף מכבוד חבירו שאחר הדיבור, כיון שכל מה שיוכל להיות טובה מצד הסברא כלול בזה כמ"ש ואהבת לרעך כמוך.
מק"ט התשובה הוא: 119319 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119319