הנה קי"ל באו"ח סוף סי' מב לגבי קדושת תיק לתפילין שהוא רק אם אזמניה וממילא בכוס שמשמש להרבה שימושים ולא רק לקידוש וכ"ש כוס חד פעמית לא עדיף ולא חמור דבר מצוה מתשמישי קדושה שאפי' בהם שקדושתם חמורה לא חלה קדושה באופן כזה, ובתיק של תפילין אפי' מנהג ביזיון מצינו דשרי לזרקו לאשפה אם לא אזמניה (כגון בקרטון שהניח בו ספרי קודש לצורך נשיאתם ממקום למקום), כמ"ש בבה"ל ס"ס מב בשם נהר שלום לגבי תיק תפילין דצר ביה ולא אזמניה שמותר להשתמש בו אפי' תשמיש מגונה לאחר שנטלו התפילין משם ושהביא ראיה לדבר עכ"ד, (וע"ע במשנ"ב שם סקכ"ו דבזמן שהתפילין שם לא יכניס שם מעות עם התפילין אלא בקשר בפני עצמו ומבואר דאח"כ אין חשש כלל אך עדיין אין ראיה לענין תשמיש מגונה), וא"כ כ"ש בכוס קידוש אם עומד לשימושים נוספים לא חל בו ענין דבר מצוה לאסור בו אפי' תשמיש מגונה.
ואע"פ שכתב המשנ"ב בסי' כא סק"ה דבציצית לא מהני תנאי (להתיר השימוש בהם בזמן שהם קבועים בטלית) דציצית על כרחך לשם מצוה עושה דמברך להתעטף, סברא זו לא שייך לענין כוס שאינו גוף המצוה (ואילו על היין עצמו אם הוא שיעור מצומצם ולא שתה כולו שייך לומר שלא יוכל לעשות תנאי אבל לענין תנאי על יין שהוא יותר מהשיעור דומה לנר יותר מהשיעור כשעושה תנאי ועי' להלן).
והנה לענין הזמנה לתשמישי קדושה א"צ דוקא הזמנה בפה ממש אלא כל שצר בקביעות או על דעת קביעות בלא שהיה דעתו לפנותו אחר כך מהני לקבוע קדושה (עי' משנ"ב סוף סי' מב), וגם לגבי תשמישי מצוה לא משמע שהוא קל לענין ההגדרה הזו, עי' סי' כא סק"ד.
ובאופן כזה או עכ"פ כשהכוס מיוחד לקידוש בלבד יש לדון דלכאורה יש להזהר בזה מלהשתמש בו תשמיש מגונה או להשליכו לאשפה (עי' סי' כא סק"ו).
והנה כל הנידון עד כאן לענין כוס ולענין יין נידון רק לענין תשמיש מגונה או השלכה לאשפה, ובאמת לענין היין כיון שאינו עומד עוד למצוה אין לדון בו מצד תשמיש גרידא ולא נאסר היין, אבל לענין הכוס יש לדון עוד דדבר שמשמש למצוה ועומד עדיין למצוה יש להזהר בו גם לתשמיש חול כמבואר במשנ"ב סי' כא סק"ד לענין שופר שעומד למצוותו ולולב ישן העומד לשנה הבאה, ולכאורה לפי דברי המשנ"ב יוצא שאם יש כוס שעומד רק לקידוש יתכן שיהיה אסור להשתמש בו שימושים אחרים.
ובד"כ שאלה זו אינה נוגעת למעשה שכן מי שמשתמש בכוס של קידוש לעוד שימושים ויודע שישתמש בזה לעוד שימושים יש לומר דלא חשיב אזמניה כלל אבל עדיין יש לדון בזה בכוס שאדם ייחד לקידוש וירש אותו בנו האם בנו יכול להשתמש בזה לשאר שימושים, ויש לדון בזה לפי הנ"ל.
ויעוי' בבאר היטב סי' תרעד סק"א בשם מהרש"ל דאין להדליק מנר בית הכנסת וגם מנר של הבדלה אין להדליק נר אחר שהוא נר מצוה אולם בנר של הבדלה אחר שהבדיל התיר שם משום דמדמי לה לנר חנוכה אחר שעבר זמן שיעורו, והמשנ"ב בסק"ז העתיק מש"כ על נר של בהכנ"ס אבל השמיט ההיתר שכ' לענין כלתה שיעורו ונעשית מצותו, והטעם משום דלא ס"ל מהיתר זה, וכמבואר בסק"ח שחשש בניד"ד להסוברים שאפי' בנר חנוכה אסור להשתמש אחר שיעורו, והחמיר מחמת זה שלא להדליק נר של חול מנר חנוכה אחר הזמן, ומובן לפ"ז למה לא העתיק קולת המהרש"ל לענין נר של הבדלה דהמהרש"ל לא אמר דבריו אלא להמקילין בנר חנוכה אחר השיעור.
ובתשובה אחרת הרחבתי דיש כמה פוסקים שסוברים שאין לנהוג מנהג בזיון בבשמים של הבדלה, ולפי דברי המהרש"ל הנ"ל לענין נר אפי' לענין שימושים (כל שלא כלתה שיעורו) וכן לענין דברי הפוסקים על בשמים של הבדלה כ"ש שאין לנהוג מנהג ביזיון בכוס שהוא חיוב מדינא יותר מבשמים ונר.
ולענין לשפוך את שיירי היין לאמת המים או לכיור הנה לענין שפיכה אפי' בדם קדשים לא החמירו שלא לשפוך לאמה, ועי' בדברי פוסקי זמנינו לענין שפיכת שמן של נר חנוכה בכיור, אבל לענין שפיכה לאשפה לא עדיף מבשמים אלא אדרבה יין חמור מבשמים שהוא חובה והוא עיקר הבדלה וכמשנ"ת, ולכן להרמ"א בר"ס כא שאין להשליך הציצית במקום מגונה א"כ גם היין אין להשליך שם.
וכן להשליך ע"ג קרקע מבואר במשנ"ב סי' תרסד בשעה"צ סק"כ דמותר לזרוק ההושענא ע"ג קרקע ודלא כהחי"א כלל קנג ס"ג שהחמיר בזה.
ומ"מ אם משליך במקום מעבר בני אדם לא עדיף ממשליך לאשפה (עי' סי' תרלח סקכ"ד לענין עצי סכך דיש למחות ביד העושים כן).
מק"ט התשובה הוא: 124809 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/124809