זה אינו שהתורה היא נגד ההגיון, וכל מה שאנו מחוייבין לקיים התורה הוא משום שהיא מחוייבת ההיגיון מכח הוכחות ברורות כמ"ש הרמב"ם והכוזרי ושא"ר, וכבר כתבו הראשונים רב ניסים גאון ורמב"ן וחזקוני שכל המצוות שאנו מחוייבין בהן מצד השכל אנו מחוייבין בהן מבריאת העולם, והבאתי בחיבורי על האותיות דר"ע נוסח ג'.
והנה בהרבה מקומות מצינו בסוגיות שסמכו על הגיון והסתברות המציאות, כמו בגמ' בזבחים דבכל המקום מצאו ריח קטורת ובמקום המזבח מצאו ריח איברים וסמכו על זה, וכן במשנה בנזיר המוצא מת מושכב כדרכו וכו' ומדייקינן שם ולא יושב וכו' וכל אלו הם סבירות דעת שאין הנמצא ישראל כמבואר שם, וכן במשנה בשקלים אי' המוצא כלי דרך עלייה ודרך ירידה וכו', וכידוע דדעת הרשב"א שספק ספקא הוא מדין רוב, וכן מבואר בהרבה סוגיות ענין הסתברות שיש לפסוק ע"פ הסתברות, וכן מבואר בכמה משניות בשלהי נזיר שרגליים לדבר, וכן מבואר בהרבה מקומות בפוסקים שיש לפסוק ע"פ מה שרגליים לדבר או לפי ראות עיני הדיין בבירור המציאות, וכמבואר ברמב"ם וטור דדיין יכול לפסוק לפי הנראה לו אע"פ שאין לו ראיות ברורות לזה וילפי לה הראשונים ממשפט שלמה, ושם הוא ג"כ הסתברות ההגיון.
וכן מבואר במרדכי דמצאו תפילין בקבר יחזקאל כתובין בסדר רש"י והובא זה כראיה להלכה, וכן ברמב"ן עה"ת הביא ראיה ממטבע שנמצא וכו'.
וכן מבואר בפלוגתא דסימנים דאורייתא או לא, ולפי חלק מהראשונים הנידון הוא בכל מקום אם אמרי' סימנים דאורייתא או לא, עי' רש"י ור"ח בחולין, ובקצה"ח מבואר דב' סימנים הו"ל סימן מובהק ובזה להקצה"ח כו"ע מודו דסמכינן מדאורייתא אסימנים, וגם מש"כ הרמ"א סאה"ע סי' יז דלא סמכי' אמאה סימנים בעגונה מבואר בנו"כ שם דמיירי בסימנים שאין מהם ראיה כגון ארוך וגוץ ודלא כהבנימין זאב שם, וגם מים שאין להם סוף הוא רק דין בעגונה כמבואר שם לענין מים שאין להם סוף ולגבי שאר דברים סמכי' שם עי"ש, ואפי' בעגונה יש חילוק בין לכתחילה ובדיעבד כמבואר שם, ובלאו הכי הרי נזכר שם דיש דברים דאזלי' כפי ראות עיני המורה, ומבואר דיש להתחשב בהיגיון ובהסתברות.
כללו של דבר דבר ברור הוא שהתורה היא תורת אמת ומתחשבת בהיגיון ובהסתברות ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, וכמ"ש חוקים ומשפטים צדיקים וכו', והיינו בעיני שכל כל בני אנוש כמבואר שם בקרא.
ומ"מ הטעם שאין אנו מטילין תכלת הוא משום שגם אם נקבל דברי ההסתברות בזה אבל עדיין יש הרבה טעמים מצד הלכה שלא להצריך הטלת תכלת וכמו שהארכתי בתשובה בפני עצמה.
ומה שהביא הנתה"מ בשם האו"ת בחו"מ ריש סי' כו כנגד ההתדיינות בערכאות שהוא מחמת שדנים ע"פ שכל האנושי אין להביא ראיה מדבריו שהתורה היא נגד שכל האנושי ולומר שע"פ התורה יש לנהוג להיפך מהשכל האנושי, ולומר כן הוא ממש הוצאת הדברים מהקשרם, אלא כוונתם שהתורה נתנה כללים נוספים המועילים לדון דין יותר ממה שהיה יכול השכל האנושי להגיע לבדו, ומי שהולך לערכאות מראה כביכול שמספיק לו לדון בשכל האנושי ואינו צריך את הלכות התורה שהוסיפה על השכל האנושי לבוא לדרגת אמת גבוהה יותר מהשכל האנושי, אבל ברור שהבסיס הראשוני לכל הנידונים הוא השכל האנושי.
מק"ט התשובה הוא: 120914 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120914