הנה קבלתי המכתב אמש, אם כי בודאי שיש כמה מונים בספרי ההלכה שיוכלו לספק התשובות לזה ממה שאוכל להעלות כאן, אבל פטור בלא כלום א"א, ואכתוב בזה מידי פורתא כדלהלן:
הנה ראשית כל ז"ב שיש דעות בגאונים ובראשונים שהיום לא שייכי עניני רו"ר, וכמ"ש הערוך ע' אספרגוס בשם רב האי שכל הדברים האמורים נאמרו רק לזמנם שהיו המזיקים והשדים מצויים מאוד והיו מינים ממינים שונים אך כיום נחלשה הסט"א ונחלשו גם הם אך מלכתחילה טוב לחוש להם (ע"פ בן יהוידע).
ומ"מ בפוסקים דידן נטו לחלק לכל ענין לגופו, וכמו על נט"י של שחרית שחייבו בזה, וכן גבי אוכלין שתחת המטה שכתב הרמ"א [יו"ד סי' קט"ז ס"ה] ע"ז דחמירא סכנתא מאיסורא ע"ש [ולא באתי להכנס הלכה למעשה בזה], ומאידך גיסא בהרבה דברים לא שמענו ולא ראינו שמחמירים בזה, כמו גבי אופיא דחולין, וכן הרבה, ועי' באריכות בס' שמירת הגוף והנפש להרב לרנר שהאריך הרבה בענינים אלו בכל פרט לגופו כיד ה' הטובה.
[ולא אעלים עיני מדברי הרמב"ם בפי"ב מהל' רוצח ושמ"נ ה"ה בטעם אוכלין תחת המיטה הוא שמא יפול דבר המזיק ואינו רואהו, אבל כל הפוסקים הזכירו טעם הרו"ר וכמ"ש הראב"ד שם, ובעצם הר"מ לשיטתו בזה בהרבה מקומות דלא ס"ל מרוחות וכו' ואכמ"ל].
רק אציין בענין רו"ר שאחר השינה, דהנה עצם מה שצריך ליטול ידים הוא דינא דגמ', אבל מה שאסור לילך ד"א זה הביאו הפוסקים מהזוהר, ומטו משמיה דהגרשז"א בשם הג"ר דוד בהר"ן בשם הגר"א דהאידנא אחר עעק"ה של ר' אברהם בן אברהם בטלה הרו"ר הזה של הליכת ד"א, עי' מ"ב מהדו' ביצחק יקרא, וידידי הרב שמעון מאנטשארש האריך בזה במאמרו להביא הרבה מ"מ בזה [ויצויין שהגרח"ק לא נקט כן למעשה, וכן מנהג רבים].
בענין רו"ר בא"י איני מכיר מקור להקל בזה בודאי שלא ידוע לי מי שמקיל בזה למעשה, ואדרבה הזוהר הי' בא"י וגם התנאים שדברו בגמ' על רו"ר היו בא"י, וגם מפוסקי א"י דנו על רו"ר כגון של הקם מהמיטה ואוכלין שתחת המיטה ולא חילקו בזה, ואמנם י"א שאין שדים בא"י כיום אבל לא מצאתי מי שנקט כן למעשה.
עצם ענין שום קלוף אי"ז רק דעת מרן הרב מצאנז זצ"ל [וכנ' כוונתו למ"ש בשו"ת דברי יציב ח"ב סי' ט"ז סק"ט] אלא דעת הרבה פוסקים עד פוס' זמנינו להחמיר בזה, והיה ג"כ מעשה בירושלים עם כה"ג בליל הסדר ודנו גדולי ירושלים המהרי"ל דיסקין ועוד עד הגרי"ש אלישיב האם יש לחוש בזה בליל שימורים ועוד נפק"מ בזה.
וכן כתב בערוך השולחן יורה דעה סימן קטז סכ"ג, וז"ל, וחמשה דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו ואלו הן האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה והשותה משקין מזוגין וכל אלו באופן שעבר עליהן הלילה אבל בלא זה לא איכפת לן עכ"ל.
וכן כתב בבן איש חי שנה שניה פרשת פינחס, וז"ל, וכן לא יאכל שום ובצל שעבר עליהם לילה אחת אחר שנקלפו, ואם נשאר בהם מעט מקליפתם מותר, והיינו דוקא אם לבדם אבל אם מעורבים עם שאר אוכלין הן בבישול הן בכבוש אפילו קלופים לגמרי, מותר, וכן עמא דבר, וצריך להזהיר אנשי עירנו בשומין הבאים מפרס שהם קלופים לגמרי עכ"ל.
וע"ע שוע"ר שם ולקו"ה להחפץ חיים נדה י"ז.
וכתב בשו"ת בית שלמה ח"א יו"ד סי' קפ"ט, דבזה אסור לכו"ע גם להמתירים בדיעד אוכלין תחת המיטה, וכ"כ בשיורי ברכה אות י' ומחזיק ברכה יו"ד סי' ו' סק"ג ועוד (ועי' ארחות רבינו ח"א עמ' שע"ו או' י"ד בשם החזו"א ודרכי תשובה סי' קט"ז אות ע"ד), וכמש"ש בדברי"צ אות ח'.
ואגב אביא בזה מה שכתב בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן כ, וז"ל, והנה בעצם הא דרשב"י שאיכא סכנה בשום ובצל וביצה שהיו קלופין מאתמול ועבר עליהן הלילה לא הובא בש"ע לא בדברי המחבר ולא בדברי הרמ"א אף שמפורש בגמ' סכנה דאיכא להאוכל, אף שהובא בש"ע הא דתבשיל ומשקין תחת המטה ביו"ד סימן קט"ז סעי' ה' שרוח רעה שורה עליהן, (ומה שלא הזכיר אוכלין הוא משום דהביא גם עניני אחריתי דאיכא בהו חשש סכנה דהוזכרו בירושלמי פ"ח דתרומות ה"ג א"ר אמי צריכין למיחוש למה דברייתא חששין ושם לא הוזכרו אוכלין אלא תבשיל תותי ערסא, ואולי סובר הש"ע דבאוכלין ליכא איסור דחשש רוח רעה דלכן הוסיף משקין אף שג"כ ליכא בירושלמי משום דאיכא בגמ' פסחים ואוכלין לא הזכיר, אבל תמוה מ"ט יפסוק כירושלמי ולא כגמ' דידן ולכן מסתבר שלאו דוקא וגם אוכלין אסור להש"ע וצע"ק), אף שלא הוזכר בגמ' איסור האכילה בשביל זה, שלכן אולי משמע שסובר הש"ע ורמ"א דדין דרשב"י הוא רק דעת יחיד ורבנן פליגי עליו וכדחזינן שבירושלמי לא הזכיר זה וכו' עכ"ל, וכתב זה כדחייה ותירוץ על התמיהה שיש בהשמטה זו, וע"ש מ"ש להלכה.
מק"ט התשובה הוא: 8209 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/8209