האם אפשר למנות את אביו שליח על מנת שימול את נכדו

לכבוד הג"ר חיים יוסף מישקובסקי שליט"א
שלום רב
ע"ד השאלה האם אפשר למנות אביו שליח למול את בנו שהוא נכדו, ורצה כ"ת לומר דאע"ג דקי"ל בקידושין מ"ה ב' לא חציף איניש לשויי לאבוה שליח וכו'.

ואפילו לקידושין שהם דבר מצוה, אבל במילה לא נחמיר בזה, מכיון שיש בזה כבוד.

הנה ראשית כל גם בקידושין יש כבוד, עיין גיטין פ"ט א', כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין וכו', ורב מנגיד אמאן דמקדש בשוקא או בלא שידוכי, כמ"ש בקידושין י"ב ב', והגם דבמקרה שבקידושין מ"ה שם לא היה קידושין בדרך כבוד, מ"מ בשעת מינוי השליחות לא היה דוקא בדרך בזיון אלא אמאי לא ניחוש שמינהו להיות שליח לקידושין סתמא שהם דרך כבוד, ואפ"ה לא חיישינן [ע"ש בגמ'], וז"ל הבן איש חי בשו"ת תורה לשמה סי' רס"ח, כל שהבן משוה שליח לאביו או לרבו הוי קצת זילותא לדידהו ודבר זה נקרא חציפות בלשון חכמים ואפילו שהוא עושהו שליח לדבר מצוה דהכי איתא בגמרא דקדושין דף מ"ה ע"ב אמרי ליה רבנן לרבינא ודילמא שליח שויה לא חציף איניש לשויי לאבוה שליח ע"ש ואף על גב דקדושין הוי מצוה עכ"ז קרו ליה חציפות משמע דזילותא קצת איהו לגביה להיות שליח של בנו וא"כ ה"ה בכל הנך גווני הנז' בשאלה לא אריך למעבד עכ"ל.

ומסתימת דבריו נראה שלא היה לו חילוקים בדבר אלא בכל גוני יהיה אסור.

[ועיין ג"כ במשפטי השלום פכ"א לאאמו"ר שליט"א].

ויש להעיר מדברים אלו על מ"ש הגר"י זילברשטין בחשוקי חמד ברכות ס' א' דאולי לצורך מצוה מותר ע"ש.

אכן ראיתי בילקוט יוסף שובע שמחות ח"ב פ"ה ה"ד שכתב, מותר לאבי הבן למנות את אביו [הסבא של התינוק] כשליח למול את בנו, דאף על פי שאמרו (קידושין מה ב) לא חציף איניש לשויי לאבוה שליח, הכא שאני לפי שעושה הסבא מצוה במילת נכדו, ושייך הוא במצוה זו יותר מאדם אחר.

וציין שם בהערה ד, כן כתב בשו"ת תורה לשמה (סימן רסח).

שבכל מקום אמרו בני בנים הרי הם כבנים, וכמו שכתב הגאון רבי עקיבא איגר בתשובותיו (סימן מב).

ע"ש.

עכ"ל.

ולא הבנתי מה מצא בדברי התורה לשמה הנ"ל בסי' רס"ח, ואדרבה התול"ש בסי' רס"ה דן על בני בנים הרי הם כבנים ונראה שם שלא ס"ל הכי לגבי סתם מצוות שבתורה, להחשיב אבי אביו כאביו מדאורייתא, וצל"ע עוד שם.

ומה שהביא משו"ת רע"א, לא הבנתי ג"כ מה רצה להביא משם, וז"ל השאלה שם, ע"ד שאלתו ביתום שרוצים להכניסו בברית של אברהם אבינו ואבי אביו יהיה המוהל, ורצון רומ"פ שאבי אביו יברך להכניסו, ומתנגדים לנגדו ואומרים דהתופס התינוק יברך להכניסו כדכתב הטור והראב"ד והרמ"א ע"כ.

ובתשובה שם לא הכריע אלא שיש שייכות לאבי האב יותר מסתם אחרים, אבל לא הזכיר שם נידון זה מינוי אבי האב לשליח ע"י האב.

ובספר דרך שיחה (פרשת יתרו עמ' רפ"ג) הביא דנשאל הגאון ר' חיים קנייבסקי שליט"א, מה הדין כשאביו הולך למסור משלוח מנות בפורים עבור עצמו, אם בנו יכול לשלחו גם עבורו, אם הדבר פוגם בכיבוד אב, ותירץ לא יעשה כן, אלא יגיד לאביו שצריך גם הוא למסור, וזהו "ארצויי קמיה" שאז נעשה לו אביו שליח מאליו.

וכתב שם עוד, שכשהדפיס את ספרו השם אורחותיו על ספר ארחות חיים להרא"ש היה מגיהו והוצרך לשלחו לדפוס, ואביו בעל הקהלות יעקב זצ"ל נכנס אליו, וסיפר לו שהולך עתה למדפיס עם הגהותיו על ספר שלו, ואמר לאביו כי גם לו יש הגהות.

ואמר לו אביו שאמסרם לו.

ומסר לו, וזמן ההדפסה של הספר ארך כמה שנים הרבה יותר מהמשוער.

ואמר לו אביו יודע אתה מדוע ארך זמן כה רב? כי מסרת אותם לי, ושאל אותו הרי לא בקשתי למסור רק אמרתי שיש לי הגהות, וענה לו אביו, בכל זאת לא היית צריך לשלוח על ידי.

וכן הביא הגר"י זילברשטיין בחשוקי חמד מגילה דף טז ע"ב.

ומיהו רציתי להביא ראיה לאידך גיסא ממ"ש בשו"ת באר שבע סי' מ"ט, וז"ל, נשאלתי על מה סמכו העולם בגלילות אשכנז וצרפת שהרב מברך ברכת אירוסין תחת החופה אפילו שהחתן מקדש שם האשה ולמה אין החתן עצמו מברך כמו בשאר כל המצות שמברך עליהן דוקא אותו אדם העושה המצוה ולא אדם אחר וכן נוהגין בארץ המערב שהחתן עצמו מברך ברכת אירוסין כמו שכתב הסמ"ג במ"ע מ"ח.

תשובה הן אמת דבפ"ק דחולין משמע שהחתן מברך ברכת אירוסין כשהוא בעצמו מקדש אשתו מדקאמר שם תלמיד חכם צריך שילמוד ברכת חתנים ולמה לא אמר ברכת אירוסין אלא משום דאין מברך ברכת אירוסין כי אם החתן כשהוא בעצמו מקדש אשתו או שלוחו כשמקדש האשה הלכך לא הוצרך לומר ת"ח צריך שילמוד ברכת אירוסין דהא כל חתן בעצמו מברך ואף אם אינו ת"ח כשהוא בעצמו מקדש אשתו ולאו אורח ארעא לשוויא לת"ח שליח לקדש אשה כדאיתא בפרק האיש מקדש לא חציף איניש לשויא לאבוה שליח וה"ה לת"ח עכ"ל, וע"ש בהמשך התשובה.

והנה בחולין שם דף ט' א' איתא בזה"ל, ואמר רב יהודה אמר רב תלמיד חכם צריך שילמוד ג' דברים כתב שחיטה ומילה ורב חנניא בר שלמיא משמיה דרב אמר אף קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית עכ"ל.

א"כ ת"ח יכול להיות שליח במילה ואין בזה זלזול, ואעפ"כ להיות שליח בקידושין א"א, א"כ לדעת הב"ש לא יהא האב חמור מת"ח לענין זה, דאם על האב אין חילוק בין לשויי שליח בקידושין לבין לשוויי שליח למילה, א"כ איך יוכל להוכיח מזה לת"ח דמה מצינו פריכא הוא, כיון שת"ח אפשר לעשותו שליח למול.

והנה בכל זה יש לדון בעוד ב' אופנים, הראשון הוא מה הדין באופן שהאב רוצה למול את נכדו, ובפרט כאשר הוא יצטער אם לא יכבדוהו, ב' יש לדון בכה"ג בבן תורה דקי"ל שא"א לקבל ממנו אף אם משרת מעצמו לגמרי, מה הדין בכה"ג.

והנה לגבי להעיר את אביו משנתו, כאשר יודע שאביו יצטער אם לא הקיצוהו, כתב בפסקי הגרי"ש (ישראלזון) הל' כאו"א עמ' קל"ב-קל"ג, שצריך להקיצו, בין לשיחת טלפון, ובין לק"ש של המ"א, כל היכא שיודע שאביו יצטער אם לא הקיצוהו, וכן לענינינו כתב בחוט שני הל' כאו"א עמ' שי"ח, מותר לבן לבקש מאביו הת"ח שיברר לו שידוכים וכיוצ"ב, אם ידוע שאם לא יבקש הימנו ויבקש מאדם אחר אזי יפגע אביו מכך שיחשוב אביו שאינו סומך עליו בזה ע"כ.

וכתב עוד הגרי"ש שם עמ' קל"ה, בן המבקש מהוריו שיעשו עבורו איזה דבר, לא מספיק שיאמר להם שימחלו לו, אלא צריך לומר 'האם רצונכם לעשות כך וכך עבורי', כדי שיחשב שעושים כן בגלל רצונם, דרצונו של אדם זהו כבודו עכ"ל.

וציין עוד בחוט שני שם ללשון הספר חסידים סימן תקס"ב וז"ל, ואם רואה הבן שהאב יותר שמח שיאמר לו הבן תעשה זה כגון אם הבן הולך יחידי בלילה והאב צעור על זה והאב שמח שיאמר לו הבן תלך עמי אז יאמר הבן לאביו אם תחפוץ תלך עמי וכל כיוצא בו ובלבד שלא יאמר לאביו בפני העולם שלא יאמרו הבן משעבד את אביו ואם רוצה האב שיאמר לו בפני העולם רצון אביו יעשה עכ"ל.

ובאופן שאין מבקש להדיא א"צ כלל להיתר בזה, אם רק ארצויי ארצי קמיה ושתיק, כמ"ש בגמ' קידושין שם.

א"כ לענינינו באופן שהאב הוא מוהל ובפרט אם האב נחשב מוהל מומחה בעיר, ובודאי ירצה לשמש כמוהל במילת נכדו, בכה"ג בודאי יכול להציע לו ולשאול אם רצונו לשמש כמוהל, ולא מצד שיש בזה מצוה, דגם במצוה לא הותר לבקש מאביו, אלא מצד שאביו עצמו רוצה בכך, ויתכן שאפשר גם לשאול להדיא בכה"ג.

וגם בת"ח לכאורה יש היתר הזה.

מק"ט התשובה הוא: 7902 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/7902