בורא פרי האדמה על פירות האילן

{עש"ק פ' כי תבוא תשע"ה, קרית ספר יע"א}

מה שהקשה אהא דתנן בברכות מ' א', בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא ואמרי' עלה בגמ', מאן תנא דעיקר אילן ארעא היא אמר רב נחמן בר יצחק רבי יהודה היא דתנן יבש המעין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא רבי יהודה אומר מביא וקורא עכ"ל, ומבואר דלרבנן אם בירך בפה"א לא יצא.

וקשה דאבכורים להדיא כתיב בדברים כ"ו ב' הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה, אע"ג דמין אילנות נמי נינהו, דמקרא דהכא גויפיה דרשי' להו לז' המינין כדפרש"י.

תשובה - הנה ז"ב לכו"ע שאין הפרי בא מכח האילן בלבד, אלא גם הוא יבול הקרקע, והמחלוקת הוא האם עיקר אילן ארעא או עיקר אילן האילן עצמו, ורבנן נהי דס"ל עיקר אילן האילן עצמו הוא, אמנם מ"מ שייך לומר שהוא מן האדמה, הלכך לענין ברכות החיוב לשבח הוא על עיקר הדבר ולכך בעינן לשבח על האילן, הלכך לדידהו אם משבח רק על האדמה לא יצא, משא"כ בכורים ענין אחר הוא, דמעיקרא השבח הוא על האדמה שקיבלנו בנחלה מאת ה', כמ"ש ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה', ולכך עיקר השבח הוא על האדמה בכל גוני.

ואע"ג דביכורים עיקר דינם הוא לשבח על הקרקע מ"מ אם אבד קיום הפרי מן הקרקע כבר אין שייך בפרי זה שבח על הקרקע, כמש"ש התוס' יש מפרשים לכך מביא ואינו קורא מפני שאינו נראה כמשבח להקב"ה אלא כקובל על מה שנתן לו אדמה שאינה ראויה לפירות ע"כ.

וכתב עליהם המהרש"א בחידושי הלכות, לכאורה קשה דאע"ג דס"ל לרבנן דעיקר אילן לאו ארעא הוא מ"מ כיון דיש לו האי ארעא דבאו אלו הפירות ממנו אמאי לא יוכל לומר מן האדמה אשר נתתה וגו' ותירצו דנראה כקובל ממה שנתן לו כו' וק"ל, עכ"ל.

שו"ר בצל"ח מ"ש ליישב שי' הר"מ ע"ש, וז"ל, ונראה דבודאי אף אי נימא דרבנן דפליגי על ר' יהודה בביכורים וסברי שאינו קורא, סבירא להו דארעא לאו עיקר אילן הוא, מ"מ אי אפשר לרבנן לחלוק ולומר דלא שייך למקרי לפירות האילן פה"א, ומקרא מלא בפרשת ביכורים מראשית פרי האדמה [דברים כ"ו, ב'], והרי ביכורים היא משבעת המינין וחמשה מינייהו פרי העץ נינהו, וקרינהו רחמנא פה"א.

וא"כ וודאי שבזה ליכא פלוגתא דשייך ברכת פה"א על פירות האילן, ואמנם ר' יהודה ורבנן פליגי בהא, דרבנן סברי שאף שאין עיקר האילן ארעא מ"מ עכ"פ יונק גם מארעא ולכן שייך לקרותו פה"א, שגם האילן נקרא על שם האדמה כיון שהאילן יונק מן האדמה, אבל אחר שיבש שוב לא שייך קריאה שיאמר פה"א אשר נתתה לי, שאין עיקר האדמה קיים שהאילן הוא עיקר והרי יבש.

ור' יהודה סובר דלא שייך למקרי פה"א כי אם כשעיקרו הוא האדמה, וכיון דכתיב פה"א מכלל שעיקר האילן ארעא, וא"כ אף שיבש ונקצץ שייך פה"א.

וז"ל הרש"ש ברכות דף מ ע"א, מאן תנא דעקר אילן כו' ר"י היא כו'.

נ"ל דזה ודאי דרבנן מודו דפירות האילן נקראין פרי האדמה בל' תורה דהא קורא הבאתי א"ר פרי האדמה אף בהביאו פירות האילן אלא דפלוגתייהו הוא דלרבנן נקרא בל"ת האילן בשם אדמה (עי' בחולין פ"ו מ"ז בתוי"ט דדעת הרמב"ם דנסורת של חרשים אינה מגדלת צמחים ואפ"ה מכסין בה ואף על גב דקי"ל דבדבר שאינו מג"צ אין מכסין רק אם נקרא עפר וע"כ כצ"ל דגם היא נקראת עפר) ומ"מ לענין ברכה א"י עליהם בברכת פה"א דבלשון בנ"א אינו קרוי אילן בשם אדמה.

וראיה לזה דהא חטה נקראת בל"ת לר"י לקמן עץ עכ"ז לא יצא אם בירך עליה בפה"ע.

וכן פירות האטד אף שהוא מין אילן לענין כלאים מ"מ לענין ברכה לא מברכינן עלייהו בפה"ע כדאיתא בתד"ה איתא (וזה דלא כצל"ח בר"פ דפשיטא ליה דלענין ברכה אזלינן בתר ל"ת) ולר"י להכי נקראים פירות האילן בשם פרי האדמה בקרא משום דעקר אילן גדולו מן האדמה ולכך גם לענין ברכה יצא.

ובס' פנים יפות דברים פרשת כי תבוא פרק כו פ' ב כתב, מראשית כל פרי האדמה וגו'.

הנה מזה ראיה מפורשת ממ"ש במתניתין בפרק כיצד מברכין דף מ"ה [ברכות מ א] בירך על פירות האילן פרי האדמה יצא, שהרי מי שהביא בכורים מן הגפן והתאנה ורימון היה אומר הנה הבאתי מראשית פרי האדמה, אך לפ"ז קשה טובא הא דאמר שם מאן תנא דעיקר אילן ארעא אמר רנב"י ר' יהודה הוא וכו', משמע דלרבנן לא יצא ובאמת כל הפוסקים פסקו כהך מתניתין דאע"ג דלא קי"ל כר' יהודא ביבש המעין, ונראה דנפקא מהאי קרא דכתיב בפירות האילן פרי האדמה, והיינו אף דעיקר האילן לאו ארעא הוא מ"מ כיון שגידולו ויניקתו מן הארץ קרינן ביה פרי האדמה, וכמו שתיקנו לומר על הארץ ועל הפירות, ואמר שם [מט א] דלא הוי חתימה בשתים על הארץ דמפקי פירותיה, ומה שבאמת לא אמרה תורה שיאמר הנה הבאתי ראשית פרי עץ וגפן ואינך, מ"מ כיון דעיקר ביכורים הוא מחטה ושעורה דשכיחי טפי וחשיבי טפי בקדימת הפסוק ארץ חטה ושעורה גפן, ע"כ שלא לחלק באמירת כ"א אמרה תורה שיאמר בכלל פרי האדמה, והא דאמר רנב"י ר' יהודא הוא דעיקר אילן פרי הוא, היינו דמוכח מסיפא והיינו דלא נימא דחטה מין אילן הוא כדאיתא שם, ואי נימא דמתניתין כרבנן לא הוי צריך לאשמעינן דחטה לאו אילן הוא, דאי נימא דגם חטה מין אילן הוא, קשה למה הזכירה התורה בבכורים פרי האדמה, כיון שכולם מין אילן הוא, יותר היה ראוי לומר פרי העץ אע"כ טעמא דרישא משום דאתי כר"י דאמר עיקר אילן ארעא הוא, ומה שתקנו לומר פרי עץ על פירות האילן, היינו משום דס"ל כר"י [שם לה א] שיברך מיני דשאים שראוי לפרש מכל מין ומין, וזהו מדרבנן אבל מן התורה עיקר שמו פרי האדמה, ושפיר הוי ס"ד לומר דמין אילן הוא וכל זה לפרש לשון המשנה, אבל להלכתא מפורש בתורה שפירות האילן מקרי פרי האדמה, ובחדושי ברכות הארכנו בזה עכ"ל הפנים יפות.

מק"ט התשובה הוא: 119293 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119293