בדברי הרמב"ם שהטמא שהוזה עליו עדיף מטהור שלא נטמא

שאלה

כבוד מע"כ שיחי'

ידועים דברי הרמב"ם [כמדומה בהל' פרה] שמי שנטמא וטבל הרי הוא טהור יותר ממי שלא נטמא, "שהתורה קראתו טהור".

וצ"ע מגמ' ברכות כ"ב ע"ב אמר רב הונא הבו לדידי לברוכי דליכא עלי לא האי לא האי".

מוכח שמי שלא נטמא כלל עדיף.

תודה

תשובה

בע"ה כ"ה תשרי תשע"ז

שלום וברכה

מקור דברי הרמב"ם הם בפירוש המשנה {ע"פ נוסחא החדשה.

} {ע"פ נוסחא החדשה.

} פ"ג דפרה מ"ג, כשדן על שיחזור מעשה פרה אדומה בזמנינו ע"י איש טהור, וז"ל, אבל אם היה אצלינו איש טהור ידוע אין אנו צריכים שום דבר מכל זה, אלא אם בא כל מי שבא והזה עליו שלישי ושביעי נעשה גם הוא טהור וישרוף את הפרה ואינו זקוק לשום דבר מכל זה.

ואין הבדל בין האדם שלא נטמא כלל במת או שנטמא כל ימיו וטבל והוזה עליו שלישי ושביעי, ולא עוד אלא שזה שהוזה עליו יש לו מעלה יתרה בטהרה, לפי שהכתוב כבר גזר עליו שהוא טהור ולפיכך לא נחוש לו מקבר התהום אלא אם נתברר ע"כ.

לי נראה ליישב דהרמב"ם מיירי במי שטבל וכבר המתין עד הערב, משא"כ בגמ' דמיירי באופן שכבר נטהר בהערב שמש, שהוא גדול במעלה ממי שנטהר ע"י טבילה ועדיין לא העריב שמשו.

ואע"ג שהתורה קראה טהור גם למי שלא העריב שמשו כמ"ש רז"ל טהור מכלל שהוא טמא מ"מ התורה אמרה ג"כ ובא השמש וטהר, וחזינן שיש דרגת טהרה יותר מטמא שלא העריב שמשו.

ואע"ג דשם מיירי בעוסקים בפרה אדומה, והרי מדרבנן תקנו שהעוסקים בפרה אדומה יהיו טבולי יום, כדאי' ברפ"ק דיומא עי"ש, מ"מ כוונת הרמב"ם באופן כללי שלפי מה שמדאורייתא אפשר לעשות בטהור גמור עדיף טהור גמור שהזו עליו וטבל והעריב שמשו מטהור שמעולם לא נטמא, וה"ה בטבול יום אפשר להקל.

אבל פשיטא שאם לא העריב שמשו אין לו עדיפות זו {ומ"מ יש קצת להתבונן בלשון הרמב"ם דמשמע מדבריו שיש קולא לענין קבר התהום בין מי שלא נטמא מעולם והזה אפר חטאת לבין מי שנטמא ונטהר והזה אפשר חטאת שאצלו קבר התהום קל יותר, וצ"ע ענין זה, ולא מצאתי ביאור לזה לע"ע.

אבל אם אכן כונת הרמב"ם כפשוטו א"כ חזינן שיש איזו מעלה בטבו"י יותר מטהור שלא נטמא מעולם.

ומ"מ אין להקשות מדברי הגמ', דמ"מ מעלת טהור גמור עדיפא מטבול יום.

} .

וכן ביאר בצל"ח דברי הגמ' בברכות שם וז"ל, דליכא עילואי לא האי ולא האי.

אין צריך לומר דרב הונא עדיין פנוי היה ולא שימש מטתו לעולם, אבל הכוונה דאותו יום לא הוה וכו' ואיננו אפי' טבול יום, ואף דאפי' התורה היתה ראוי ליתן לטבולי יום כדאמרינן במס' שבת דף פ"ו ע"ב, והרי כל עיקר טבילת בעלי קריין אסמכוהו על חורב, מ"מ היכא דאיכא מי שהעריב שמשו הוא עדיף מטבול יום עכ"ל.

ומבואר דהטעם הוא משום שהוא העריב שמשו והם לא העריבו שמשם.

וכן ראיתי כעת שבספר כוכבי אור (חלק א ע' רכט) מובא מתלמיד ישיבת חכמי לובלין הבחור יוסף הערינג הי"ד שהקשה בשם המהר"ם שפירא קושיא הנ"ל, ויש ליישב בפשטות, דהנה סברת הרמב"ם היא כדמפורש בדבריו לעיל, דהוא משום דהתורה קראתו טהור לטמא שטבל, והנה טהור קוראים לו בתורה הקדושה אחרי שהי' לו הערב שמש, וא"כ אפשר לומר דכאן איירי קודם הערב שמש, וא"כ רב הונא שלא הוצרך לזה, הי' במדרגה גבוהה יותר והבן היטב.

ועוד ראיתי בשם הגאב"ד טשעבין שדחה, שבטומאה היוצאה מגופו עדיף מי שלא נטמא כלל {וכן בספר עולמות שחרבו (ע' סד) מביא מבעל הדברי יואל כשנשאל קושי' זו הראה שלשון הרמב"ם הוא: "אין הבדל בין איש שלא נטמא לעולם 'במת' ובין איש אשר נטמא כל ימיו".

ולפי"ז א"ש הכל, כי הבדל וחילוק גדול יש בזה, כי רק בטומאת מת בלבד גדול יותר זה שנטמא, ואחר כך נטהר, לא כן בטומאה היוצאת מן הגוף, כי אז גם הרמב"ם מודה שיותר גדול זה האיש אשר מעולם לא נטמא.

} .

ועיין בשיטה מקובצת שם שכתב וז"ל, אמר להו רב הונא איברוך אנא דלא הא ולא הא.

יש אומרים שאיני צריך טבילה.

ויש אומרים דפירושו שראה קרי ואמר לא טבלתי כלל דסבירא ליה דבטלוה לטבילותא ואינו צריך לטבול ע"כ.

ולפי ביאור השני ג"כ לא קשה על שיטת הרמב"ם הנ"ל, וא"כ יתכן לומר שהרמב"ם פירש דברי הגמ' כביאור השני הנ"ל.

ועיין עוד מש"כ בהערות על שו"ת מן השמים סי' ה' ס"ק י' ובספר נפש חיה סי' ר"פ ובשו"ת יד אפרים (וינברגר) סי' י"ז.

בהצלחה רבה

***

מק"ט התשובה הוא: 119183 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119183